בדידות מזהרת / עמיחי שלו (עם עובד)
ספרו הרביעי של עמיחי שלו הוא אחד מאותם ספרים נדירים יחסית בספרות העברית, שהתחילו לצוץ בעיקר בשנים האחרונות: ספרים שגיבוריהם אינם עורכי דין ומהנדסים ופסיכולוגיות, אלא גננות ועובדי ייצור, ובמקרה הזה, שני גברים עובדי כפיים במלון גדול בתל אביב, אשתו של אחד מהם קופאית בסופר, וביחד החיים שלהם הם, כמו שקוראים לזה על הכריכה האחורית, "חדר המכונות של הישראליות".
ספינות של קרבה / רווה שגיא (עם עובד)
באחד הסיפורים היפים ב"ספינות של קרבה", ארוחת ערב משותפת לשני זוגות מחוללת על ידי מעשה אלים ופתאומי: אחד האורחים מדליק סיגריה בסלון. מי שעובר את משבר גיל ה-40, או בכלל, משבר כלשהו של גיל עגול כלשהו, ייהנה מאוד מהסיפורים של רווה שגיא, שמנפנפים בהומור יבש שיש רק למיואשים ביותר, אלה שנופלים עליהם גירושים, פרידות, פיטורים, אובדן דרך מקצועי, התרפטות הגוף וחוסר עתיד כלכלי, כשהם כבר עייפים ומבוגרים מכדי להתמודד עם זה. לדוגמה: "כדאי לציין גם שלא הצטיינתי באף אחד מתחומי האמנות המוכרים, כך שלא יכולתי למצוא הצדקה ראויה לסבלי, לבד אולי מטמטום. אם היה בי איזה כשרון חבוי הוא היה חבוי היטב עד שגם אני לא מצאתיו".
עידן החרדה שלי / סקוט סטוסל (מטר)
סקוט סטוסל פוחד כל הזמן: הוא סובל מקלסטרופוביה, פחד גבהים, פחד להתעלף, אגורופוביה, פחד מחיידקים, פחד מגבינה, פחד קהל, פחד מטיסות ופחד מהקאה. הוא חטף התקף חרדה בזמן החתונה שלו, בזמן לידת בנו, החרדה הרסה לו אפילו את הנשיקה הראשונה שלו. מחבר "עידן החרדה שלי" הוא העורך שהקים לתחייה את מגזין "האטלנטיק" האמריקאי והפך אותו לירחון מעודכן, פרובוקטיבי ומעמיק בעת ובעונה אחת. בספר המאוד אישי הזה, שהתקבל באהבה בארה"ב לפני שנתיים, הוא מסכם משהו כמו ארבעים שנה של חיים עם חרדה, תופעה חברתית ותקופתית לא פחות נפוצה מדיכאון, ומייסרת הרבה יותר.
Thinkerbell / אפרת מישורי (הקיבוץ המאוחד)
אפרת מישורי היא מהאדג'יות והמורכבות שבמשוררות שלנו, יוצרת ללא חבורה או קליקה, ואין כל כך טעם להסביר למה כדאי לקרוא אותה. ממילא אפשר להכניס במכסת המלים פה כמה שירים שלמים שלה, ומי שאוהב או לא, יודע מיד. "הכאב/ אינו מסוגל להיכנס בדלת/ הנפתח עבורו בשפה". או: "שיר/ הוא מכשיר/ עם אחריות לשניה".
עיר הנידחת / עמית גולדנברג (כתר)
לא הכי לעניין להגיד שירושלים היא עיר של משוגעים, ושהיא מטריפה את תושביה ואפילו את תייריה על דעתם. אבל לירושלמים מותר. "עיר הנידחת", רומן הביכורים של עמית גולדנברג מחטט ביסודיות בפצע הזה ופורש מניפה של דמויות ירושלמיות שהולכות ומטיילות הרחק מעצמן, מסתכסכות עם אנשים, שוכחות איפה הן גרות ונסחפות במערבולת ההיסטורית המשונה של העיר הזאת. הכריכה המעוצבת כפשקוויל והפתיחה בסגנון "ממנטו" ימשכו לכאן אוהבים ושונאים של ירושלים באותה מידה.
אוטוטופיה / תמר ברגר (הקיבוץ המאוחד)
כן, זה ספר עיון בנושא אדריכלות, אבל כמה שהוא רלוונטי לתושבי ישראל כרגע: תמר ברגר ממפה בדייקנות וביסודיות את צורת ההתיישבות החדשה-יחסית, הפרבריות, וליתר דיוק: שכונות המגדלים והווילות לזוגות צעירים ולמשפחות ממעמד הביניים. דרך חיים שבקדחת הנדל"ן הנוכחית הולכת וממלאת את הארץ באדוות רחבות ומוריקות סביב הערים. מערב ראשון לציון, ראש העין החדשה, יקנעם, באר יעקב, צור יצחק – אלה לא רק להיטי נדל"ן אלא מקומות עם היסטוריה תכנונית שמעניין להכיר.
ועוד כמה שיצאו החודש
מבטה של גארודה / יפתח אלוני (אפיק). קובץ סיפורים חדש לאלוני, סופר עקבי ומוערך ומו"ל, על הגבול שבין ריאליסטי לסוריאליסטי.
בגן חיות הטרף / אריק לארסון (בבל). משפחה אמריקאית מגיעה לברלין לשליחות דיפלומטית בברלין בשנת 1933, ומתוודעת לדמויות מפתח בממשל היטלר.
החבורה מברלין / ארנסט האפנר (אחוזת בית). אותן שנים, אותה ברלין, אבל של מטה: סיפורם של ילדי הרחוב של שנות ה-30, הסבים והסבתות של דור כריסטיאנה פ'.
קשה אבל אפשרי / בן הורביץ (מטר). מדריך לניהול סטראט אפים שקיבל מעמד מיתולוגי בעמק הסיליקון, ובבסיסו הבנה יוצאת דופן של חשיבות העובדים והיחס אליהם.