בשבוע שנפתח עם ידיעה על הכוונה לבטל את חובת לימודי הליבה, בשבוע שבו רופאים מתמחים מתחננים למשמרות קצרות יותר כדי להציל חיים, בתקופה כל כך סוערת מבחינה פוליטית לא נעים לדבר על ספרים. הרי בצל רעמי התותחים נגזר על המוזות לשתוק. אלא שאני לא מוזה. מעולם לא הייתי כזו וגם לשתוק אני לא ממש יודעת, משהו בגנים של הקשב והריכוז, אז הנה שתי האגורות שלי (אחרי שנת ניסיון זה כל מה שהצלחתי לגייס. שקלים אולי, אם אהיה פה, בשנה הבאה) על חוק הספרים והיום שאחריו.
ההוצאה שלנו, "תמיר//סנדיק ספרים", באה לעולם ביחד עם חוק הספרים. היא נולדה למציאות של וודאות יחסית. ידענו כמה עולה להפיק ספר (תרגום, עריכה, הגהה, עימוד, גרפיקה, הדפסה, יח"צ ושיווק), וידענו מה תהיה התמורה שנקבל עבור כל עותק שיימכר בשנה וחצי הראשונות - המחיר הקטלוגי בניכוי עמלת המשווקים (החנויות), עמלת המפיץ והתשלום המגיע לבעל הזכויות בספר. מחירו של הספר נקבע בהתבסס על הפרמטרים הללו ובהתחשב בזה שחוק הספרים גם הטיל על חנויות הספרים את החובה לספק שטח תצוגה לכל ההוצאות, היה לנו גם סיכוי של ממש למכור ספרים בהיקף שיחזיר את עלות ההפקה ויאפשר לנו להוציא לאור את הספר הבא. מחירי הספרים שלנו נעו, בממוצע, סביב 60 וקצת ש"ח.
עדיין לא הזדמן לנו להכניס ספר למבצעים (הספרים הראשונים שלנו יצאו רק עכשיו מהגנת החוק) אבל כבר היה לנו ברור שנאלץ להגדיל את מחירו של הספר, כי כאשר ספר במבצע מחירו מחד יורד בצורה דרסטית (מי אמר 4 ב-100 ולא קיבל) ומאידך גדלה עמלת המשווקים. כן. המחיר יורד ואנחנו משלמים על כך יותר. מכיוון שעמלת המשווקים נגזרת מהמחיר הקטלוגי של הספר אין ברירה אלא להעלות את המחיר הקטלוגי, שאחרת עלול להיווצר מצב שבו התמורה אינה מכסה אפילו את עלות ההדפסה של העותק הבודד.
ביום שאחרי החוק - אם השרה רגב תצליח לממש את חזונה - כל ספר, אפילו כזה שיצא רק עכשיו, יוכל להיכנס למבצעים. נוכל כמובן שלא להסכים להכניס ספר למבצע, אבל אז אם יוצג בכלל על השולחן הבודד שיוקצה לספרים חדשים (ונזכיר - כבר לא תחול על החנויות החובה להציג ספרים של כולם) ספק אם קהל הקונים ירצה בו כשיש ספרים אחרים בזול. נצטרך לכן לתמחר את הספרים שלנו במחיר גבוה - 80-90 ש"ח ואולי אפילו 100 ש"ח כשמדובר בספר עבה כמו "אמה" של ג'יין אוסטן שעלות הדפסתו גבוהה, כדי שיישאר בידינו משהו גם אם הספר יכנס למבצע.
מה שעוד יקרה ביום שאחרי החוק הוא שהוצאות רבות לא יוכלו להמשיך להתקיים. בטווח הקצר קהל הקונים יעלוז על האפשרות לקנות ספר ב-25 ש"ח (אבל רגע, לא הוצאת 25 ש"ח. הוצאת 100 ש"ח על ספר אחד שרצית, ספר אחד שלא ממש ושניים שכבר לקחת, כי מבצע זה מבצע) ובטווח הארוך יהיו לו פחות ספרים לבחור מתוכם. מבצעים זה כיף, אבל הם משאירים בידי ההוצאה סכום שכמעט ולא מספיק לכלום. הנה, על ספר במחיר המופרך של 90 ש"ח (וספר לא אמור לעלות 90 שקלים!) יישאר בידינו אחרי העמלות והתמלוגים ואחרי עלות ההדפסה של אותו עותק קצת פחות מ-4 ש"ח. ומה עם שאר העלויות שהזכרתי?
"אז לא יהיו הוצאות ספרים עצמאיות", תגידו. "למה זה בכלל טוב?" זה טוב כדי שתוכלו להרחיב את מגוון הקריאה שלכם. כדי שתחשפו ותוכלו ליהנות מספרים שההוצאות הגדולות (שגם הן יפגעו מהמבצעים, אבל הרבה פחות מאותן הוצאות שאינן קשורות לרשתות השיווק וכורעות תחת נטל עמלות המשווקים הגבוהות) יהססו להוציא מטעמי "זה לא יהיה רווחי מספיק". יותר מבחר, יותר גיוון, יותר תרבות. "שטויות", תגידו. "מקסימום נקרא בשפת המקור". אני קוראת באנגלית. השותף שלי, שי סנדיק, קורא גם בצרפתית. אבל מה עם הרבים שלא קוראים בשפות האלה? מה עם מי שאינם קוראים ספרדית או גרמנית או נורווגית? כל כך הרבה ספרים נהדרים קיימים ומגיע לכולם ליהנות מהם. ספרות לעם, האם לא את זה בדיוק ביקש החוק להגנת הספרות והספרים בישראל להבטיח?
ההוצאה שלנו נולדה ביחד עם חוק הספרים. עוד מעט יומולדת שנתיים, עוד מעט שבוע הספר, כל כך הרבה סיבות לחגיגה ואפילו לא שמץ של שמחה בלב. חוק הספרים על ערש דווי ולא ברור לנו כמה זמן נאריך חיים אחריו.