אנדרו כוכב עליון

לא צריך להיות גרופי של מחזות זמר בשביל להכיר את היצירה של אנדרו לויד ובר. גם אם נולדתם במדבר, סביר להניח שמתישהו שמעתם מישהו מזייף את "דונט קריי פור מי ארג'נטינה" או מישהי צורחת בקריוקי את "ממורי". ובר הוא כבר מזמן חלק מתרבות הפופ המיינסטרימית, אולי אפילו נטמע במיינסטרים יותר מדי - חובבי מיוזיקלז כבדים אפילו ינשפו בבוז אם תזכירו את שמו. ובר, פפפפ, כל כך המוני.

אבל לא חשוב כמה אתם סנובים בטעם המוזיקלי שלכם, אי אפשר לקחת מוובר את ההשפעה התרבותית שלו, את היכולת לייצר להיטים והעיקר - הגיוון שלו. ברזומה שלו אפשר למצוא ספקטקלים נוצצים לצד הצגות יחיד אינטימיות, רוק לצד מוזיקה לטינית, מחזות פוליטיים והצגות ילדים, גוספל ומוזיקה חסידית. לא כולם יצירות מופת, כמובן, אבל אלה שכן - אוהו איזו מופת. אז רגע לפני שהמיוזיקל הפופולרי "פנטום האופרה" מגיע לארץ, קיבצנו כמה רגעי מופת כאלה מהמחזות של ובר - לא מכולם, כמובן, למען השם יש לו מיוזיקל אחד שלם רק על בייסבול - ודירגנו מהטובים לעוד יותר טובים ועד המדהימים. כך שאם נדלקתם על אותו "ממורי" שצרחו בקריוקי, או שמעתם בלופ את "אוויטה" עם מדונה, יש מצב שתמצאו כאן כיוון טוב לאהבה חדשה. ואם לא, תמיד תוכלו להגיד שזה כי ובר מיינסטרים מדי בשבילכם.

13. "סטארלייט אקספרס": "Light at the End of the Tunnel"
לא כל המחזות של ובר מבריקים במיוחד, אם לומר בעדינות. תראו למשל מיוזיקלז כמו "קאטס" ו"סטארלייט אקספרס". הרבה שואו, הרבה בלגן וריקודים, ובסך הכול סיפור די מפגר. "סטארלייט" למשל הוא מיוזיקל שבו כל הדמויות הם קרונות רכבת שמתחרים אחד בשני, סוף. בקיצור, כמו "מכוניות" של פיקסאר רק עם שירים וכולם נוסעים על סקייטים. אם אמרתם "וואט דה פאק", אתם צודקים. אבל היי, אי אפשר לשים ברשימה הזאת רק שירים של "אוויטה", ו"סטארלייט" הוא פרויקט די פופולרי של ובר, אז תשמעו מתוכו את "Light at the End of the Tunnel" - שיר גוספל כיפי שעושה טוב על הנשמה.

12. "רוק בבית הספר": "Stick It to the Man"
כמו הרבה סרטים שהופכים לאחרונה למחזות בימתיים, גם "רוק בבית הספר" עם ג'ק בלאק התגלגל לבמה, ו-ובר הלחין לו את הפסקול. מדובר בהצגת ילדים לכל דבר, אבל ובר עושה את הקסם שלו גם כאן ומייצר כמה להיטים חמודים, כמו "Stick it to the Man". "רוק בבית הספר" אמור להגיע בסוכות הקרוב לישראל בתיאטרון תל אביב עם טל פרידמן בתפקיד ג'ק בלאק, אז בכלל שווה להכיר.

11. "קאטס": "Memory"
טוב, אי אפשר באמת בלי "ממורי", למרות שכאמור, מחזמר החתולים של ובר הוא דווקא מהפחות טובים שלו (אך היותר פופולריים משום מה). העלילה של "קאטס"? חתולים שונים עולים לבמה ומציגים את עצמם, ובסוף החתול הראשי בוחר אחד מהם שיעלה עם חללית לשמיים. אם אמרתם "וואט דה פאק 2", אתם לא לבד. אבל האמריקאים מתים על זה, ואפילו עשו לזה עכשיו גרסה קולנועית עם טיילור סוויפט ואיאן מק'קאלן שאלוהים ישמור על כולנו, וממורי הוא כנראה השיר הכי טוב שיצא מהיצירה המקושקשת הזאת, אז שיהיה.

10. "שריקה במורד רוח": "A Kiss Is a Terrible Thing to Waste"
אמנם המחזמר "Whistle Down the Wind", על חבורת ילדים שמצילה פושע נמלט במחשבה שהוא ישו, לא ניפק להיטים זכורים במיוחד, אבל יש בו פאוור-באלאד אייטיזית טובה אחת בשם "נשיקה זה דבר נורא לבזבז". וכשהוציאו אלבום-קונספט למחזה עם ביצועים של אמנים מפורסמים שונים, מי ביצע אותה אם לא ה-מומחה לפאוור באלאדז אייטיזיות, מיטלוף. וזה יושב עליו בול.

9. "יוסף וכתונת הפסים המשגעת": "Close Every Door"
וול, יוסף ופרעה וכולי, אתם מכירים כבר את הסיפור. למרות ש"יוסף וכתונת הפסים" היא יצירה של פופ ורוק, לשיר "Close Every Door" מתגנבות נעימות כמו-חסידיות, כדי להזכיר לנו את הקשר היהודי של הסיפור. יש כיום אפילו חתונות חרדיות שבהן מזמזמים את הפזמון של "Close Every Door" בתור ניגון חסידי-עממי בחופה, בלי לדעת שבמקור זה נאמבר של דוני אוזמונד בלי חולצה. אבל זה שיר יפהפה גם בלי שנתקרצץ על הניכוס התרבותי, ואחד החזקים במחזמר שבסופו של דבר הוא די במשקל נוצה.

8. "מאת ג'יבס": "Travel Hopefully"
אז אחרי המופעים הראוותניים של חתולים על חלליות ורכבות עם סקייטים, אנחנו מגיעים ל"מאת ג'יבס", מחזמר קטנטן מתחילת דרכו של ובר שמבוסס על סדרת הספרים הבריטית של פ.ג'. וודהאוס. העלילה: ג'נטלמן אנגלי אהבל מנסה למרוח את הזמן מול הקהל שהגיע לראות אותו מנגן, ונעזר במשרת שלו, ג'יבס, כדי לספר בינתיים אנקדוטות מביכות מחייו. זה מחזמר מינימליסטי מאוד - מעט מאוד שחקנים, והתפאורה כולה מאולתרת מחפצים ביתיים - ובעיקר בריטי מאוד. יש בו לא מעט שירים חמודים שעיקר מטרתם להצחיק, אבל "Travel Hopefully" הוא גם שיר יפה עם לחן מושלם, אז קבלו אותו. 

7. "אוויטה": "And the Money Kept Rolling In and Out"
"אוויטה" היא אולי היצירה הגדולה והעשירה ביותר של ובר, אפוס ענק שחובק לתוכו היסטוריה, פוליטיקה, סיפור אהבה, סיפור עלייתה ונפילתה, פאתוס וסאטירה, בלדות גדולות מהחיים ולהיטים מקפיצים. סיפורה של אווה פרון, אשתו של הדיקטטור הארגנטינאי שכבשה את לב העם ומאוחר יותר, את הבמות. מדונה כבר כיכבה בגרסה הקולנועית, ואצלנו ריקי גל ושירי מימון גילמו להפליא את הגרסה הישראלית, אם כי יודעי דבר כבר בטח יסבירו לכם למה אין על פטי לופון המקורית. בכל מקרה, אין הרבה חולקים על המעמד האמנותי המכובד של המחזמר הזה, ואחד השירים שמבטאים היטב את קסמו הוא "And the Money Kept Rolling In and Out": מצד אחד, שיר עליז ואופטימי ומלא שמחת חיים, ומצד שני, כולו סאטירה ביקורתית ארסית ומרירה. אפשר גם וגם? אפילו רצוי.

6. "ספר לי ביום ראשון": "Take That Look Off Your Face"
מי היה מאמין שמלך האפוסים המוזיקליים ילחין הצגת יחיד כל כך עדינה, כל כך אינטימית, כמו "ספר לי ביום ראשון"? אישה יחידה עולה על הבמה ומספרת על חיי האהבה הכושלים שלה, שיר אחר שיר. המוזיקה היא פופ סבנטיז, מהעולם של אבבא והקרפנטרז, אבל כשמלווים דמות אחת בסיפור חיים מתמשך, השירים חודרים עמוק יותר, והתוצאה היא פסקול מושלם ויפהפה. הנאמבר הפותח, "Take That Look Off Your Face", הוא הפופולרי ביותר בהצגה ולכן קל למצוא לו ביצועים ביוטיוב ולצרף אותו לכתבה, אבל אם בא לכם לשמוע את הפסקול כולו בספוטיפיי, שימו לב בעיקר ל-"You made Me Think We Were in Love" המיוחד, Tell Me on" a Sunday" העצוב ו-"It's Not the End of the World", שבקולה העדין של מרטי ווב ישבור לכם את הלב שוב ושוב.

5. "פנטום האופרה": "Point of No Return"
והנה הגענו למחזה שלשמו התכנסנו, המיוזיקל הגותי הרומנטי שהפיל עשרות אלפי שנדלירים על ראשי תיירים לאורך השנים. סיפור אהבתם המסוכן והסקסי של הפנטום המיוסר וזמרת האופרה היפיפייה צבר מעריצים רבים, ואם אתם ביניהם מומלץ לנסות גם את ההמשכון שיצר ובר, "Love Never Dies". סיפור ההמשך מעט דבילי ומאולץ (כולל שחזור של דואט-התשוקה ששר הפנטום עם כריסטין במחזמר הראשון, רק שהפעם - למרבה הקריפיות - הפנטום שר אותו עם הילד בן ה-10 שלה. אכן וואט דה פאק) אבל השטיק אותו שטיק והעוגב אותו עוגב והכול עדיין נורא מסוכן וסקסי.

לגבי בחירת השיר - מפתה לבחור את דואט הנושא המפורסם, אבל סביר להניח שאתם כבר מכירים אותו, וחוץ מזה "Point of No Return" יותר טוב. ויותר מסוכן וסקסי כמובן.

4. "אוויטה": "Buenos Aires"
רק שני מחזות זמר זכו להיכנס לרשימה הזאת פעמיים, וגם זה אחרי קיצוץ אכזרי, כי הם באמת יחידים בדורם. אחרי שפרגנו לגרסה הקולנועית בשיר הקודם, הפעם הגרסה הבימתית מנצחת. פטי לופון המחוספסת ומנדי פטנקין הסרקסטי מגישים את "בואנוס איירס", שיר שמורכב מכמה שלבים וסגנונות מעורבבים, יצירה מוזיקלית בפני עצמה, מחשמלת מתישה ומסעירה.

3. "ישו כוכב עליון": "Heaven On Their Minds"
גבוה מעל כל מחזות הזמר של אנדרו לויד ובר זורח "ישו כוכב עליון", המחזמר המופתי שכנראה לעולם לא יועלה בישראל מסיבות מובנות. אתם כבר מכירים את העלילה: לפני 2000 שנה בערך בחור אחד בשם ישו סחף אחריו מאמינים, היהודים התעצבנו, הרומאים צלבו אותו, סוף. "ישו" של ובר מ-1971 הוא יותר אלגוריה תקופתית מסיפור תנ"כי - ישו ומאמיניו הופכים לחבורת היפים שרוצים להפוך את העולם למקום יפה יותר, והמנהיגים היהודים והרומאים הם הממסד השמרן והאלים. בהתאם, המוזיקה היא רוק מחאה נהדר, שמתפוצץ על השיר הראשון ששר יהודה איש קריות - "Heaven On Their Minds".

2. "שדרות סאנסט": "Sunset Boulevard"
המחזמר המצוין הזה, שמבוסס על הסרט המיתולוגי של בילי ווילדר, מזכיר קצת את "פנטום האופרה" בהיפוך מגדרי: במקום גבר מטורף ומיוסר שמושך בחורה צעירה לתוך עולמו העשיר אך אפל ונתקף קנאה רצחנית כלפיה כשהיא מוצאת בן-זוג, יש כאן אישה מטורפת ומיוסרת שמושכת בחור צעיר לתוך עולמה העשיר אך אפל ונתקפת קנאה רצחנית כלפיו כשהוא מוצא בת-זוג. גם המוזיקה קצת דומה, כך שאם אהבתם את הפנטום, אולי תאהבו גם את סאנסט. בספוטיפיי תוכלו למצוא את ההקלטה המלאה שבה כיכבה גלן קלוז בתפקיד נורמה דזמונד, כוכבת העבר הפסיכית, כולל הדיאלוגים. אבל אם תשמעו רק נאמבר אחד מהמחזה, לכו על שיר הנושא, שהוא כה נפלא עד שאפילו קרן פלס שלנו ספגה ממנו קצת יותר מדי השראה כשהלחינה להראל סקעת את "ואת", סוג של שערוריית השיר הבאסקי גרסת חנוני תיאטרון.

1. "ישו כוכב עליון": "גתסמנה"
ישו סוגר את המצעד עם יצירת המופת המוזיקלית "גתסמנה". רגע לפני שישו נלכד על ידי הרומאים למשפט, הוא הולך להתבודד בגת שמנים (גתסמנה), כדי להתפלל ולהתייסר אבל בעיקר - לפתוח חשבון מול אלוהים שהפקיר אותו. שיר של כאב ואמונה, בחירה וגורל, שמגיע לשיאו בצרחת רוקנרול מצמררת שבסופה השלמה. "ישו כוכב עליון" הוא בסך הכול המחזמר השלישי שהלחין ובר בחייו, אבל כבר אז הוא הצליח ללכוד את הנצח ברגע ההוא ב-1971 כשטד נילי נגע עם הקול שלו באלוהים.