האמן אריאל ברונז עורר סערה כשכבל עצמו אתמול לאנדרטה לזכר השואה בכיכר רבין, כשהוא לובש תחתונים בלבד. בפוסט שפרסם בפייסבוק, הוא סיפר כי מדובר בפעולת מחאה על היחס לניצולי שואה בישראל. זאת הפעם השלישית שברונז, בן לניצול שואה, כובל את עצמו לסמלים ממסדיים במחאה על הטיפול בניצולי השואה. לפני כשנתיים כבל עצמו במשרדה של לימור לבנת, יו"ר קרן הרווחה לניצולי שואה, ובשנה שעברה כבל עצמו למנורת הכנסת. ברונז מוכר כמי שתקע דגל לבן בישבנו במהלך מופע ב"ועידת ישראל לתרבות" של עיתון הארץ.
בשיחה עם mako תרבות, ברונז מספר מה גרם לו לעסוק בטיפול בניצולי השואה: "אני בן לניצול שואה. אבא שלי היה בן 3 כשהפציצו את הבית שלו ואת העיר שבה הם גרו, הם נאלצו לברוח ליערות, ואז לחראקוב וללבוב. הוא גדל בעוני וברעב, תחת מלחמה והפצצות ובבית יתומים. ההבנה היום בגילאי השלושים שלי, שאני בן לניצול שואה בגיל כל כך צעיר כשהשואה עצמה היא לא משהו שהיה חלק מחיי, זה מאוד משמעותי בשבילי".
הפרפורמנס אתמול נפסק כשהגיעו לכיכר שוטרים, שיחררו את האמן ופינו אותו מהמקום. עד שהשוטרים הגיעו, ברונז היה כבול לפסל כשעה, במהלכה צילם את עצמו לשידור לייב בחשבון הפייסבוק שלו (בסוף הסרטון אפשר לראות את השוטרים מגיעים, דקה 49:50). הוא מספר שלאחר מכן השוטרים לקחו אותו לבית החולים איכילוב:
"אחרי האירוע נלקחתי לאיכילוב, לא נפצעתי אבל פשוט פינו אותי, הם קיבלו קריאה שזה כביכול ניסיון התאבדות, הם חשבו שניסיתי להתאבד. הביאו אותי לאיכילוב, אמרתי שאני בסדר, שאני לא צריך אשפוז ושלא ניסיתי להתאבד בשום שלב ולא ניסיתי להכאיב לעצמי. ואז העבירו אותי לידיים של המשטרה שלקחו אותי לתחנה, והייתי שש שעות בתא המעצר".
אמרו לך מה העילה למעצר?
"גם על מטרד לציבור, גם על מה שנקרא גרימת בהלה לציבור, גם התערטלות בציבור...".
למרות התחתונים זה נחשב התערטלות?
"כן, למרות התחתונים".
אולי זה בגלל שהתחתונים בצבע גוף. אם הם היו בצבע אחר, שחורים נניח, זה היה עוזר?
"כן, זה מאוד קטנוני... והדבר האחרון היה הטעיית שוטר במילוי תפקידו, בעצם זה שלא דיברתי, ששתקתי כשהשוטרים הגיעו ושאלו אותי 'מה איתך?' ולא עניתי להם".
למה לא ענית? כי היית באמצע הפרפורמנס?
"נכון. זה היה מאוד מהר, כזה 'מה קורה, מה איתך, הכל בסדר, למה אתה לא עונה', וישר לקחו את הכבל, הביאו תוכי (קאטר גדול לחיתוך כבל ברזל), הניפו אותי באוויר והתחילו לחתוך את הכבל, לא הצליחו כל כך על הפעם הראשונה... הם היו מאוד נלהבים ומאוד רבים וזה גרם לזה שהייתה מופנית כלפי סוג של אלימות, בלי שהם התכוונו מן הסתם...".
אז איך כל הסיפור עם המשטרה נגמר?
"שחררו אותי אתמול אחרי שש שעות, והיום בבוקר חזרתי להמשך חקירה עם סרטוני וידאו שהראו לי. במהלך החקירה, זה נורא מצחיק אבל החוקר שאל אם אני חבר בארגון טרור, אמר לי שאני מתנסח כמו פעיל בארגוני טרור".
ארגוני טרור למען ניצולי שואה?
"כן, יכול להיות שאני צריך לפתוח ארגון טרור של ניצולי שואה... לא, מן הסתם אני לא חבר בארגון טרור. אבל כן, כל מיני שאלות מוזרות, שהבנתי מהן שהייתה לו פרשנות לא נכונה, פרשנות מאוד בעייתית לעבודת מיצג".
מה הוא ראה בפרפורמנס?
"הוא לא תפס את זה כפרפורמנס, הוא תפס את זה כאילו הזקתי לנפשות צעירות וזקנות. שפגמתי בציפור נפשם של ילדים וזקנים שהיו בכיכר".
טרוריסט של אנשים שמסתובבים בכיכר וצריכים לראות בחור בתחתונים.
"כן. כרגע יש להם ארבעה סעיפים שונים שהם מאשימים אותי. אני מניח שהם ינסו לחפש אותי, זאת כבר פעם שלישית שאני גורם להם לטרחה, אני מניח שהם ירצו לגרום לי לטרחה בעצמם. אני מקווה שזאת לא תהיה טרחה רבה מדי, אבל בסדר, אני אעמוד בזה".
בפעולה הקודמת, כשכבלת את עצמך למנורת הכנסת, לא עצרו אותך?
"בפעם הקודמת משמר הכנסת שיחרר אותי, הם לא הזעיקו משטרה, אני חושב שבגלל שזה היה ביום השואה, לא ביום השואה הבינלאומי".
אז קיווית שזה יסתיים בכך שהשוטרים יבואו לעצור אותך?
"לא, אני קיוויתי מן הסתם שהאירוע יעבור בשלום, ושאני אגיע עם העבודה הזאת, עם המסר הזה, לכמה שיותר אנשים".
מה הסיום שתכננת לפרפומנס?
"בשלושת הפעמים שכבלתי את עצמי, ככה זה הסתיים. בפעם הקודמת משמר הכנסת באו וחתכו את המנעול".
אתה חושב שזה אולי כבר חלק מהעבודה?
"החיתוך של המנעול? אני חושב שיש כאן סימבוליקה מעניינת לאותו פסל של תומרקין (אליו כבל עצמו). זה כלוב של כלא שנפרץ, פסל שמשמש כזיכרון של כלא, שאף תל אביבי בכלל לא יכול לקשר אותו לפסל הנצחה לשואה, פסל שהיו אליו כל כך הרבה התנגדויות, ואמרו שהוא הדבר הכי נורא בתרבות הישראלית, אמרו שיש לגרש את העצם הזר בכיכר".
"אני מקשט את הפסל בגופי, בתור בן לניצול שואה, מכיוון שאני לא יכול לתלות את אבי שם על הפסל, להראות מה שהממשלה שלנו ואנחנו כחברה עושים לניצולים שלנו, אז בחרתי לתלות את עצמי לקישוט על אותו פסל שהפך מאנדרטה לצורה גיאומטרית מופשטת, לקישוט. באותו אופן גם אנחנו משתמשים בניצולי השואה שלנו כקישוט, אנחנו מתקשטים בשואה, בשביל לקבל דברים אחרים. זה פשוט מכוער שבזמן שאנחנו מספרים על הסבל שלנו לכל מי שיכול לשמוע, כמעט שליש מניצולי השואה שחיים בישראל חיים מתחת לקו העוני ולא מקבלים שירותים בסיסיים כמו חימום, תרופות וטיפול".
בעבר התעסקת בנושאים יותר מעוררי מחלוקת, כמו הכיבוש. היחס לניצולי השואה זה יותר בקונצנזוס.
"דווקא הקונצנזוס פה פועל כנגד, כולם אומרים 'צריך להביא כסף לניצולי שואה, איזה מסכנים ניצולי שואה', דווקא הקונצנזוס הזה, תנועת 'We Remember' המביכה הזאת, זה מה שמונע מהם לקבל את הזכויות הבסיסיות האלה".
אז מה צריך לעשות לדעתך?
"אני חושב שצריך פעולות נועזות, שיש בהן מה להפסיד, כדי שנוכל באמת להצליח לשנות משהו. תופעה כמו 'We Remember' באה לטייח ולהשתמש בשואה כדי לצאת מידי חובה ולהעביר איזה מסר פשטני, כשיש באמת אנשים בשר ודם שעוד רגע כבר לא יהיו בינינו. זה אומר עלינו הרבה כחברה, היחס שאנחנו רוחשים לאנשים שהכי זקוקים ליחס, ככה אנחנו גם נראים".
אמרת פעולה נועזת, אתה מאמין בפרובוקציה כדרך פעולה אמנותית ופוליטית?
"מדברים איתי על פרובוקציה שמובוקציה, אני לא יודע. פרובוקציה זה אמצעי אמנותי, אפשר להגיד שכל מעשה אמנות יש בו provoke, המקום שרוצה לעורר אותך, רוצה להתסיס, רוצה לטלטל, לדגדג".
יפה. לא היה לך קפוא לעמוד אתמול שעה בתחתונים בכיכר?
"האמת שדווקא הייתה שמש חמימה ונעימה אתמול".
אם זה היה היום בגשם, היית עומד בזה?
"כן, אני חושב שהייתי מסתדר, גדלתי בחינוך ספרטני מה שנקרא".
הבנתי, דור שני קשוח.
"כן, בדיוק".