תערוכת יחיד חדשה בתיאטרון ירושלים, של האמן ידידיה איש שלום, יוצרת חיבור מפתיע בין שדרות ותל אביב ומעלה לדיון מחודש את מושג הבית. התערוכה, שתוכננה עוד לפני פרוץ המלחמה, עברה שינוי ועריכה ייחודית והותאמה למצב המלחמה באופן מצמרר. היא פותחת בשני ציורים המציגים סצנות מהעיר שדרות, לפני ואחרי מטח טילים על העיר. האחד מציג אנשי הצלה, שבימים כתיקונם משדרים ביטחון מתגוננים בעת אזעקה, והשני מציג אזרחים נפגעי חרדה לאחר נפילת טילים. דומה כי הציורים הרלוונטיים מתמיד, מתארים את ימים אלה ממש, אך הם צוירו במסגרת פרויקט של האמן במגמת האומנות במוזיאון ישראל בשנת 2008. כבר אז, לפני 16 שנה, ביקש לבטא זעקה על מציאות בלתי אפשרית, בטקסט מצמרר שנראה כאילו נכתב בימים אלה.
כך הוא כתב אז: "היצירה המבוססת על צילומי עיתונות, הופכת מצב קשה לציור, שהוא כביכול צבעוני יותר ולא אמיתי, אך זוהי מראה שקרית", מסביר האמן ידידיה איש שלום. "שדרות הפכה עיר של מקלטים ומרחבים מוגנים, עיר בה חוסר הוודאות גובר על הכול ושאלת הקיום היא יומיומית. המילים 'מִמְּךָ אֵלֶיךָ אֶבְרַ', הלקוחות משירו של רבי יהודה הלוי (1071-1141), מסמלות כאן את רצוננו הטבעי, רצונה של החברה הישראלית לברוח ולהתחמק מהנושא הכאוב. להימנע ממחשבה על חיי הפחד והאימה של תושבי שדרות, שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו. סופה של בריחה זו הוא כישלון".
הרגעים המורכבים האלו בשדרות שצוירו לפני שנים, זעקו על מציאות בלתי אפשרית בה ילדים גדלים בצל מטחי טילים ואזעקות ועל העובדה שהחברה הישראלית התרגלה והשלימה עם המצב הנורא. הצבת ציורים קשים אלה לצד ציורי בתי תל אביב הוותיקים, המתיישנים והמתפוררים - מאירה באור חדש ואחר את מושג הבית כמרחב ומבצר שברירי, כזה שבורחים אליו, אך לצערנו, גם בורחים ממנו.
ידידיה איש שלום הוא אמן ומעצב פנים שציוריו הוצגו במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם, וכיום יוצר בשכונת נווה צדק, תל אביב. בסדרת רישומים קונספטואליים בדיו שחור, הוא מתאר את תל אביב כשבמוקד בית המכס המנדטורי הישן וההיסטורי וסביבתו, באופן השואב השראה מסיפור מגדל-בבל המקראי, כמשל לפרויקט אנושי נרחב ולאתגרים שהוא מציב בפנינו כבני אדם. זאת בהשראת מקור מדרשי המספר על רמת ההתגייסות והמחויבות לפרויקט בניית המגדל, שהפכה את המטרה לכזו שקידשה את כל האמצעים ולחזות הכל. מתואר בו מצב שכשנפל אחד הפועלים אל מותו במסגרת העבודות - איש לא התעניין בכך, ולעומת זאת כשנפלה לבנה - היו יושבים ובוכים עליה ועל עיכוב הבניה. לדברי איש שלום, זהו תיאור של סדר עדיפויות לקוי והעדר מוסר טבעי. זוהי זילות חיי אדם, ואובדן סולידריות אנושית בסיסית. גם בעיר המודרנית- הפער בקנה המידה בין המבנה הנמוך בממד האנושי, לבין מגדלים רבי קומות- עלולים לצמצם את הפרט והאינדיבידואל ולתת את הדגש על מטרה עליונה, שלעתים מקדשת אמצעים רבים מדי.
בתערוכה הקודמת שהציג איש שלום ונפתחה ממש מספר ימים לפני השבת השחורה - ישנה סדרת ציורים אורבניים בהם חבויים גם מסרים ביקורתיים המתבטאים בין היתר בכתובות גרפיטי הקיימות רק בציור. הוא העלה לדיון את נושא הפועלים הצונחים אל מותם באתרי הבניה, בהעדר תקנות ופיקוח הולם, תהליכי ג'נטריפיקציה עירוניים, פערים חברתיים הולכים ומעמיקים ושסע ומחאה ציבורית נרחבת שאף היא מתוארת באחד מציוריו. אך לדבריו נראה כי כל אלה הפכו שוליים לעומת המחדל החמור והמדמם אליו התעוררנו בשבעה באוקטובר.
התערוכה 'מִמְּךָ אֵלֶיךָ אֶבְרַח' מוצגת בתיאטרון ירושלים עד סוף חודש אפריל, באוצרותה של ד"ר בת-שבע אידה ובמסגרת הביאנלה של ירושלים 2024.