ב-1996 פירסמה השחקנית קלייר בלום ספר אוטוביוגרפי, שהתמקד במערכת היחסים בת העשרים שנה שלה עם הסופר פיליפ רות, ולא מציג אותו באור המחמיא ביותר. בלום תיארה בספרה את הידרדרות הנישואים שלהם לאחר שרות נכנס לדיכאון שגרם לו להתעלל בה רגשית, וגם כתבה על מניפולציות שהפעיל עליה תוך כדי הליך הגירושים. כדי לשקם את הפגיעה בתדמית, רות ביקש מהסופר בלייק ביילי לכתוב ביוגרפיה אודותיו - וזו ראתה אור אתמול בשם הישיר "פיליפ רות: הביוגרפיה". רות עצמו מת לפני שלוש שנים, אבל סביר להניח שהאור שבו הוא מוצג בספר הוא לא בדיוק שיקום התדמית שהוא ציפה לה. בסקירת הספר שעלתה בדיילי מייל רות מתואר כמיזוגן, אובססיבי לסקס ובוגדני. בין המאהבות המפורסמות שלו הספר מונה את אווה גרדנר ומיה פארו.

לפני בלום, רות היה נשוי למרגרט מרטינסון, ובספר מתואר שהוא בגד בה כל כך הרבה, שהיא חששה שהוא אפילו ישכב עם בתה ואמרה לו: "אם אי פעם תשכב עם הבת שלי, אני אתקע לך סכין בלב", ובעקבות כך רות החביא את הסכינים בבית. הספר מתאר גם את השמחה של רות כשמרטינסון נהרגה בתאונת דרכים לאחר הגירושים שלהם, מכיוון שהמשמעות הייתה שלא יצטרך לחלוק איתה את הכסף מקריירת הכתיבה שלו שבדיוק התחילה לנסוק.

בלום ורות היו בזוגיות מ-1975 ועד 1995, ובספר מתואר מקרה שהתרחש ב-1988, כשרות היה לבד בבית עם חברה של אנה, בתה של בלום, שהייתה בשנות העשרים לחייה. רות רצה לנשק אותה, אבל היא דחתה אותו, ורות תיאר לביילי את הכעס שלה כ"היסטריה מינית" ובמשך שנים לאחר מכן, בכל פעם שהיא הייתה מתקשרת לאנה ורות היה עונה, הוא היה אומר לה "היי, הורסת משפחות קטנה". בספר מוזכר גם שראש החוג באחת האוניברסיטאות שרות הרצה בהן אמר שהוא הבין בשלב מסוים שהוא "פועל כסרסור" בכך שהוא מפגיש בין רות ובין סטודנטיות.

בנוסף, רות מואשם בספר בכך שלא רק שאב השראה מהנשים האמיתיות בחייו לספרים שלו, לפעמים הוא גם נקט באמצעים בעייתיים במיוחד כדי להוציא מהן את הסיפורים ללא ידיעתן, כמו קריאה ביומן של אחת מהן והקלטת שיחת טלפון עם אחרת ללא ידיעתה. פעם אחת הוא אפילו ביקש מאחת המאהבות שלו שתכתוב את כל מה שהיא זוכרת מהרומן שלהם, ומיד לאחר מכן זרק אותה ופירסם את מה שכתבה בספר.

לכבוד צאת הספר, פורסם בהוליווד ריפורטר חלק ממנו, שמתאר את האינטראקציה בין רות לשחקניות שכיכבו בסרטים שמבוססים על ספריו, וספציפית ניקול קידמן. בתחילת הקטע רות מתואר כמי שבז לגרסאות הקולנועיות של הספרים שלו. "עד שהוא פגש את קידמן, לא היה לו שום עניין בהפקה", נכתב שם על הסרט "הכתם האנושי" שצולם ב-2002 בכיכובם של קידמן ואנתוני הופקינס.

קידמן הייתה אז אחרי הגירושים מטום קרוז, והיא ורות אף חלקו אותו עורך דין לענייני גירושים. "רות טען שהקשר שלו עם קידמן דעך אחרי כמה שיחות טלפון, אבל מקור אמין מספר שהיה להם לפחות דייט כושל אחד", כותב ביילי בספר, ומתאר מקרה בו רות הזמין את קידמן לארוחת ערב. "רות, שהיה נרגש ושכר לימוזינה, הגיע למלון של קידמן והופתע כשהיא ירדה ללובי במבט מבולבל ולבושה בג'ינס. היא התנצלה והסבירה לו שהיא חשבה שהפגישה ביניהם נקבעה לערב שאחרי, והציעה להצטרף אליו בבר המלון לכוס יין. אבל רות זעם ועזב בכעס. מאוחר יותר, חבר של רות פגש את קידמן והזכיר את שמו. 'תגיד לו שיתבגר', ענתה השחקנית".

הכתם האנושי (צילום: ViacomCBS Films)
ניקול קידמן בסרט "הכתם האנושי" | צילום: ViacomCBS Films

על פי הספר, רות ניסה להתחיל גם עם פנלופה קרוז כשהיא לוהקה לסרט המבוסס על ספרו, "החיה הגוועת". עוד לפני כן, רות התעקש להקריא את הספר כולו באוזני הבמאית שנבחרה לפרויקט, שסיפרה כי רות שיחזר את כל הקולות שהדמויות השמיעו בספר, כולל סצנות הסקס. כשקרוז התקשרה אליו כדי לבקש עצה, רות הזמין אותה לארוחת ערב אצלו וסיפר לביילי שאמר לה: "את יכולה לשבת בכיסא של ניקול בדירה שלי", ולא שמע ממנה מאז.