אין תמונה
יש אינפקטד יש חברים
 

תש"ח

הספר המאוחר יחסית (ראה אור ב2010, כשקניוק חגג 80) זכה במפתיע בפרס ספיר לפני שנתיים. לפני הזכייה צוטט קניוק, ציני כהרגלו, באומרו שאין ספק שהפרס ילך לסופר "צעיר וסקסי יותר". קניוק מגולל את סיפורו הפרטי במלחמת תש"ח, מנקודת מבטו של האיש הזקן על עצמו הצעיר בהרבה, ומה לעשות, גם המבריק פחות. הוא מתאר את פציעותיו, אשפוזיו, והקרבה למוות, ובתוך כך גם על חיי היומיום בפלמ"ח, שנשמעים היום רחוקים כמו תקופת האבן.

אין תמונה
יש אינפקטד יש חברים

היהודי האחרון

בתחילת שנות השמונים פרסם קניוק את הספר המורכב והמרתק עליו אמר הבמאי ארי פולמן "כשקראתי את היהודי האחרון בגיל 20, הבנתי לראשונה מי אני, מאיפה אני בא, ולאן אני אמור ללכת". קניוק ניסה לכלול בתוכו את סיפורו המורכב של העם היהודי במאה העשרים, כולל השואה, ההתיישבות העובדת, התגבשות הקהילה היהודית אמריקאית, ועוד. הרומן בנוי ממקטעים שכביכול אינם קשורים זה לזה אך נשזרים אחד בשני בחוטים הדקיקים שדרכם מתהווה עם. פרקים מהספר עובדו לסרט.

אין תמונה
יש אינפקטד יש חברים

אדם בן כלב

ואם כבר בכתביו שעובדו לקולנוע עסקינן, המפורסם שבהם הוא בוודאי אדם בן כלב, שעובד לסרט הוליוודי בכיכובם של ג'ף גולדבלום וויליאם דפו, ולפני כן היה למחזה בתיאטרון גשר. גיבור הספר הוא אדם שטיין, בדרן ובעל קרקס, ששורד את השואה בזכות אקט שמשעשע את מפקד המחנה הסדיסט – העמדת פנים שהוא כלבו. בנוסף, מוטלת עליו המשימה האיומה של שעשוע הנידונים למוות בדרכם האחרונה. הספר מתרחש בבית חולים פסיכיאטרי ישראלי לאחר השואה, והוא הראשון שמשלב הומור וזוועה, גרוטסקה ואבסורד, בנושא העדין.

אין תמונה
יש אינפקטד יש חברים

חימו מלך ירושלים

ספרו השני של קניוק ראה אור בהיותו בן 36 בלבד, וצירו העיקרי הוא סיפור אהבה בלתי אפשרי בין אחות לפצוע אנוש, במנזר המשמש בית חולים לעת מצוא בירושלים הנצורה ב1948. את השניים מקיפים אנשי ישוב ותיקים וחדשים, בבליל ישראליות מתגבש. לפני כחמש שנים נחשף כי ההשראה לגיבור הספר היה אמנון ויגוליק,  שנפצע באורח אנוש כשמוקש שינסה להטמין התפוצץ בין ידיו. נסיבות מותו של ויגוליק נותרו עמומות, אך לא כן לגבי גיבור הספר.

אין תמונה
יש אינפקטד יש חברים

סוסעץ

זהו אחד מספריו האישיים ביותר של קניוק. גיבורו הוא צייר ישראלי  גולה, שמשאיר את משפחתו בחו"ל וחוזר ארצה כדי לאתר את שורשיו. לשם כך הוא מצלם סרט על ילדותו בתל אביב של שנות השלושים, בתקווה שהיצירה תעורר בו זהות רדומה. קניוק העיד על הרומן: "בשבילי הוא מהמיטב שכתבתי. אולי יש לו ערך, אולי לא, אולי הוא עדיין לא בעִתו, אולי כבר כן ואולי הוא בכלל מעבר לָעִתים. אבל היום הוא כותב אותי כפי שהייתי רוצה לכתוב".

יורם קניוק – הבלוג

לא לגמרי אורתודוכסי לסכם את כתביו הגדולים של יורם קניוק בבלוג שניהל, אבל קניוק בעצמו היה לא אורתודוכסי ולא שם על הציפיות ממנו, אז אין דרך מתאימה יותר לפתוח. אחרון בני דור תש"ח הצליח להתאים את עצמו לזמנים המשתנים וניהל בלוג נוגע ונבון על כל מה שהיה לו לומר, כולל על סוף החיים. באופן משונה הבלוג עודכן לאחרונה בדיוק חודש לפני מותו, וכתוב בו בין השאר "חייתי די, [...] ובטח אפגוש את המילים מהעבר השני"; כולנו תקווה שפגש אותן שם.