סביון ליברכט | צילום:
איריס נשר
איזה ספרים מונחים על השידה שלך כרגע?
"בימים אלו ממש אני עסוקה בעיבוד לקולנוע של סיפור מספרי החדש שנקרא 'האישה הסיבירית'. כיוון שהגיבורה שלי היא עובדת סוציאלית, יש ליד מיטתי שלושה ספרים מן התחום: 'אלימות נגד נשים – נורמה או סטיה' מאת נעמי גל, 'אסור להרים ידיים!' מאת רונית לב ארי ו'בוחרות בחיים' מאת דורית אלדר- אבידן. ובצד מחכה הביוגרפיה של המשוררת הפולנית ויסלבה שימבורסקה, שכתבו אנה ביקונט ויואנה שצ'סנה ותרגמה מירי פז".
מי הסופרים האהובים עלייך?
"דוריס לסינג, נדין גורדימר ואליס מורנו".
מי הדמות הספרותית האהובה עלייך?
"הדמויות התחלפו עם הזמן: היתה התקופה הבלתי נמנעת של ג'ו מ'נשים קטנות', בעיקר משום שרצתה להיות סופרת. אחר כך היתה קאתי מ'אנקת גבהים', על אהבתה הפרועה להית'קליף הספק-צועני. וכמובן אליזבט בנט מ'גאווה ודעה קדומה', שגם מורדת ודעתנית וגם זוכה בכל מנעמי העולם כולל במיסטר דארסי. הדמות הנשית האחרונה שכבשה אותי היתה זו של בראיוני, גיבורת "כפרה" של איאן מקיואן. בראיוני מתוארת מימי ילדותה שבהם הרבתה לכתוב מחזות ולהציג אותם בפני בני המשפחה, דרך מסלול הכפרה שלה על טרגדיה שהיא גרמה בלי להכוון לכך, ועד לימי זקנתה.
כשאני שבה וקוראת את הרשימה שלי, אי אפשר להימנע משתי מסקנות: הספרות האנגלית מהדהדת אצלי, והגיבורים האהובים עליי הולכים ומתבגרים יחד איתי".
איזה ספר את מצטערת שלא כתבת בעצמך?
"זה קרה לי לפני שנים רבות, כשקראתי את 'העשב מזמר' של דוריס לסינג. מאז קראתי ספרים טובים יותר, מורכבים יותר, אבל אז – זה היה בראשית דרכי כסופרת – חשבתי לעצמי: ככה צריך לכתוב".
איזה ספר קראת ולא הבנת ממה כולם מתלהבים?
"'הר אדוני' של ארי דה לוקה".
איזה ספר היית מכניסה לתכנית הלימודים לבגרות?
"'האדם מחפש משמעות' של ויקטור פראנקל מעמיד גישה שהתלמידים אולי לא מכירים לגבי השואה".
איזה ספר היית שולחת במתנה לראש הממשלה?
"את 'במערב אין כל חדש' של אריק רמרק, שתיאר את חוויותיו כחייל גרמני במלחמת העולם הראשונה ואת השפעת המלחמה על חייו בהמשך. רמרק ובני דורו , שלחמו ארבע שנים, נקראו 'הדור האבוד'. אנחנו כבר צברנו שנים עשר דורות אבודים שהמלחמות והכיבוש הביאו עלינו. הייתי מקווה שראש הממשלה יקרא את הספר בעיון, כי בידיו המפתח להפסיק את שרשרת הדורות האבודים.
ומכיוון שראש הממשלה אולי לא ימצא זמן לקרוא את כל הספר, אסמן לקריאה את הקטע הבא:
"אני צעיר, בן עשרים בלבד. אבל איני מכיר ממסכת החיים אלא את הייאוש ואת המוות, את האימה ואת שילובם של דברים חסרי טעם עם תהום של ייסורים. אני רואה עמים מוסתים לתקוף זה את זה וממיתים איש את רעהו בשתיקה, בבערות, באווילות, בצייתנות ובתמימות. אני רואה את טובי המוחות בעולם ממציאים כלי נשק ומילים כדי להאריך את כל המעשים האלה ולעשות אותם מתוחכמים יותר. ויחד איתי רואים את כל זה בני גילי, כאן ומעבר לקווים, בעולם כולו, ויחד איתי חווים את כל זה בני דורי. מה יעשו אבותינו אם נקום יום אחד, נתייצב לפניהם ונדרוש דין וחשבון? למה הם מצפים מאיתנו ביום שלא תהיה עוד מלחמה? שנים על שנים עסקנו במלאכת ההריגה – זה היה המקצוע הראשון שרכשנו בחיים. ידיעת החיים שלנו מצטמצמת לידיעת המוות. מה יבוא אחר כך? ומה יבוא עלינו?"
מה הספר האהוב עלייך ביותר?
"הרשימה ארוכה, ארוכה ומשתנה. בימים אלו 'חיים יקרים' של אליס מונרו".
איזה ספר את מתפדחת שעוד לא קראת?
"'קיצור תולדות הזמן' של סטיבן הוקינג כבר נמצא אצלי כחמש עשרה שנים. מדי פעם אני נערכת להתמודדות, קוראת כמה עמודים, לא מבינה דבר ומניחה אותו בצד".
סביון ליברכט תחתום על ספרה, "פנינים לאור היום", ביום חמישי בשעה 20:30 ובמוצ"ש בשעה 21:00, בדוכני הוצאת כתר בכיכר רבין בתל אביב.
