עקרונית, אנחנו לא הולכים לראות אופרה יותר. מחזות הזמר הפופולריים הנגישו את המהות שלהם לקהל הרחב, אופרות הסבון והטלנובלות נותנים לעם את מה שבעבר ורדי ומוצרט סיפקו לו. אבל אחרי ביקור באחורי הקלעים של "אאידה", ההפקה החדשה של האופרה הישראלית (בשיתוף פעולה עם בית האופרה לה מונה שבבריסל) לאופרה הקאנונית של ג'וזפה ורדי, אני בפירוש מרגיש יותר תרבותי - אבל גם הולך ומשתכנע שאופרה היא לא בהכרח מדיום שמיצה את עצמו: כמו כמה מהסרטים, הסדרות וההצגות האהובות עלי, אופרה היא בעיקר חגיגה היסטרית, מוגזמת ואקסטרווגנטית של אמנות.

כקופרודוקציה של שני בתי אופרה, "אאידה" מפרנסת צי של מאות עובדים – בין אם מדובר בנגני התזמורת, רקדני הרקע של אנסמבל "ענבל", המקהלה, תשע מאפרות, תשעה סולנים (בשני קאסטים מתחלפים), מלבישות, תופרים – כולם מנהלים את האופרציה שהיא האופרה של ורדי כמו מפעל יעיל במיוחד. ויש משהו מרומם נפש בצפייה במספר בלתי נתפס של אנשים שהמטרה שלנגד עיניהם היא תפעול של יצירת אמנות בת 150 שנה. אגב, בבית האופרה הישראלית, כך מתברר, נמצאת המעלית הכי גדולה בישראל - וזאת בנוסף למבוכים שרק עובדי המקום מכירים מספיק טוב, שמלאים בכל הפאות והתלבושות שהייתם רוצים שיהיו שלכם לקראת פורים.

הקאסט של "אאידה" מורכב ברובו מחבורה בינלאומית של זמרי אופרה, כשרק ארבעה מתוכם ישראלים: בתפקיד אאידה מככבת הסופרן מוניקה זנטין האיטלקייה, בתפקיד יריבתה אמנריס מופיעה המצו-סופרן הליטאית יוסטינה גרינגיטה, את האופרה מביים הבמאי היווני סטטיס ליוואטינוס ועל האופרציה הזאת מנצח המנצח האיטלקי ג'וליאנו מרקלה. כל אירופה מתאספים בתל אביב כדי לספר את סיפורה של אאידה, השפחה מאתיופיה שנקרעה בין המולדת שלה לבין איש שהיא אוהבת. אבל בכנות, נראה מהצד שהאדם החשוב ביותר באולם אינו הסולנית או המנצח אלא סגנית מנהלת הבמה. בהצגה הגנרלית בה נכחתי, גברת אחת בשם אביגיל סנדלר ניהלה ביד רמה את כל אחורי הקלעים ממה שמכונה "עמדת ה-DSM". היא יושבת שם, מאחורי הקלעים, כשמולה שני מוניטורים והפרטיטורה כולה.

יש מי שמתייחסים לזמרי אופרה כאל גיבורי על. זה הגיוני במידת מה, פשוט בגלל שיש לאופרה כלל אחד בסיסי שהופך את הקול של האנשים שמופיעים בה למשהו בהחלט לא אנושי: אין הגברה. אין על הבמה אף מיקרופון שיסייע לקול של אף סולנית להגיע לשורה האחרונה – היא תצטרך לשיר במלוא ריאותיה כמה שצריך כדי שכל מי שצריך לשמוע ישמע מה עובר על אאידה. זה די מדהים.

"אאידה" (צילום: יוסי צבקר, יחסי ציבור)
"אאידה" | צילום: יוסי צבקר, יחסי ציבור

כאדם בעל היכרות מינימלית עם עולם האופרה, לקח לי רגע להתחבר ל"אאידה". אבל ברגע שבו אתה מבין שכל האירוע הזה הוא למעשה טלנובלה מזמרת באיטלקית, הכל מקליק די מהר: מדובר במשולש אהבה, הצורה הגיאומטרית המסוכנת מכולן. מצד אחד, אאידה, בת מלך אתיופיה שנלקחה בשבי המצרי והייתה לשפחה. מצד שני, אמנריס, בת מלך מצרים הפרעוני עם חיבור רופף למציאות אבל המון גלאם. באמצע – ראמדס, קצין מצרי חתיך שמאוהב באאידה, בעוד אמנריס מאוהבת בו. העניינים מסתבכים כשאתיופיה מכריזה מלחמה על מצרים, ואביה המלך של אאידה נשבה על ידי המצרים בעצמו. דרמה!

כל המתרחש ב"אאידה" יכול היה להידחס יפה לפרק די עמוס של "משחקי הכס", אבל העסק מתארך כשכל מהלך עלילתי זוכה לאַרִיָה משל עצמו. ברגע שמתרגלים למדיום, זה מגניב, בין השאר בגלל שהקאסט שהתקינה האופרה הישראלית לאירוע הזה פשוט נותן בראש. לגנותי ייאמר שאני לא באמת יודע כיצד לשפוט שירה קלאסית, אבל מוניקה זנטין היא אישיות תיאטרלית אגדית – כזו שעצם הנוכחות שלה על הבמה מעוררת עניין; כשהיא מתנגשת עם אמנריס של גרינגיטה הבמה בכלל עולה באש. הבימוי המורכב ומלא הרבדים של ליוואטינוס הופך רגעים אפיים כמו תמונת הניצחון של מצרים על אתיופיה בסוף המערכה הראשונה לרגע מצמרר במיוחד, אבל הכי כיף לראות איך הוא הופך רגעים קטנים יותר מזה, רגעים של שני אנשים על הבמה, למופע מנקר עיניים.

ההופעה הזאת של אאידה הוכיחה לי את מה שידעתי בערך מאז שהייתי ילד בן 10 שרואה שידורים חוזרים של "האלופה": תשים שתי דיוות שיודעות מה הן עושות על אותה הבמה, ובאמת שלא צריך להתאמץ יותר מדי. אאידה היא הגיבורה הטובה, דיווה מוכת גורל, וקל לאהוב אותה בזכות זה; אמנריס היא הדמות הבשרית והכיפית יותר, הילדה הרעה שמצמיחה מצפון כשזה כבר מאוחר מדי. אפשר אפילו לראות אותה בתור האם הרוחנית של נועה שחר מ"השיר שלנו".

אופרה לא חייבת להיות שייכת רק לאליטה

"אני מאמינה שמאחורי כל מעשה מרושע יש מסע פסיכולוגי שנבנה אליו", אומרת גרינגיטה בשיחה עם mako. "אני לא מאמינה שאמנריס היא אדם רע, אבל הנסיבות יצרו מצב שהיא נקלעה אליו וייאשו אותה, והפכו אותה לאדם מרושע". ליוואטניוס עצמו אמר על דמותה של אמנריס: "אמנריס ואאידה משלמות בסופו של דבר מחיר על מעשיהן. אאידה מקריבה את חייה, ואמנריס מקריבה את שפיותה. עבורי, הטרגדיה האמיתית באופרה היא של אמנריס, והיא טרגית בדיוק כמו אאידה".

גם מי שלא בקיא בז'אנר יכול להנות מהאופרה הזו, וזה הרבה בזכותו של הבמאי. אולי זה בגלל שליוואטניוס הבין שמדובר, בסופו של דבר, בסיפור על בני אדם, ואלה לא משתנים בין אם סיפורם מסופר על בימת האופרה הישראלית ובין אם הם מבצעים אתגר טיקטוק. "כל יצירת אמנות חייבת לגלות את הצדדים הכי אנושיים שבה", הוא אומר. "ב'אאידה', זה חשוב במיוחד, כי המוזיקה הזאת לא יכולה להיות נטולת נשמה. זה הסיפור על מחיר האהבה ועל מחיר החלומות".

"אאידה" (צילום: יוסי צבקר, יחסי ציבור)
מתוך "אאידה" | צילום: יוסי צבקר, יחסי ציבור

עקרונית, אי אפשר להיות אדישים לגבר יווני נאה שמדבר איתך על מוזיקת נשמה ועל מחירי האהבה והחלומות. ובכל זאת, לאופרה יש מוניטין לא הגון של מדיום אליטיסטי. מה עושים כדי שהמצב הזה ישתנה? צח גרניט, מנכ"ל האופרה הישראלית, בהחלט מנסה לדחוף לכיוון הזה – ולטענתו, המאמצים האלה מניבים פרי. "יש לנו מועדון צעירים של מנויים מתחת לגיל 35 שבמסגרתו ניתן לרכוש כרטיסים במחיר של מתחת ל-85 שקלים", הוא מספר. "אנחנו עם לפחות 20% חבר'ה צעירים בכמעט כל הופעה. הדימוי הזה של מבוגרים ואליטה הוא לא אמיתי".

אז מה עושים כדי להפוך את האופרה לנחלת הכלל? ובכן, לדברי גרניט, הכל מתחיל מחינוך. "באיטליה, רוסיה, גרמניה ובאוסטריה אופרה זה משהו ששייך לכולם. מאיפה זה בא? זה בא ממערכת חינוך שמלמדת מוזיקה וחושפת למוזיקה", הוא אומר. "זה בא מתקשורת שמדברת על מוזיקה. מנכ"ל בית האופרה בווינה סיפר לי שנהגי מונית מדברים איתו על מה שהם אהבו ולא אהבו בהפקות האחרונות. אין את השיח הזה אצלנו בתקשורת ובמערכת החינוך. הלכתי למערכת החינוך בשעתו ודיברתי איתם. אלפי התלמידים מהפריפריה ומהמרכז שמגיעים לכאן מדי שנה – הכל מתרומות שאני הולך ומגייס מדי שנה. במשרד החינוך אמרו לי שאופרה זה רק לאליטה. אבל אם תנגישו את האופרה, היא לא תהיה רק לאליטה". 

אופרה נתפסת כמדיום מעונב ומורם מהעם, אבל בפועל היא יכולה להיות ההפך המוחלט מזה: קאמפית, אנרגטית ומלאת רגשות להתפקע. יש משהו קומי באמנות שמקפידה להיות גדולה מהחיים, ומבקשת מהאומנים שלה לצעוק בכל הכוח כדי שאף אחד באולם לא יפספס מילה מדבריהם. מצד שני, זה משלהב. האופרה הישראלית היא מפעל שראוי להעריך, ו"אאידה" שלה הוא בפירוש אחד הדברים החזקים שראיתי השנה, בכל פורמט שהוא. 

לרכישת כרטיסים ל"אאידה">>>