כמעט שלושה חודשים חלפו מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה. בימים הראשונים למלחמה, כמתבקש, גופי התקשורת סיקרו אותה ללא הרף - אבל לאורך הזמן נדחקו הידיעות על המתרחש באוקראינה, שהופיעו עד אז בראש האתרים, אל תחתית עמודי דף הבית. הציבור, שבתחילה הקפיד לעקוב אחר החדשות האיומות והביע אמפתיה כלפי האזרחים החפים מפשע, הסב את תשומת ליבו לעניינים אחרים שעמדו על סדר היום. אבל אוקראינה עדיין זקוקה לתשומת לב, לעזרה ולמאמצים להצלת חיי אדם ולהצלת המורשת של המדינה שנרמסה; למעשה, יש שיאמרו שכעת היא זקוקה לכך יותר מתמיד.
התערוכה "Withdraw The War", שנפתחה ביפו העתיקה בתחילת מאי ותינעל ב-15 לחודש, מבקשת להירתם למאבק למען אוקראינה שסועת המלחמה. בתערוכה, שנאצרה על ידי מאשה מלאך ודניל ציפורוחה, מוצגות מבחר עבודות של אמנים ישראלים מוכרים – ביניהם דדה, ניצן מינץ, שני דבורה, KLONE, דוד דובשני ועוד רבים אחרים. לצד האמנים הישראלים, מציגים בתערוכה גם אמנים אוקראינים שחיים מקרוב את התופת.
חלק מהעבודות יימכרו בתצורתן הפיזית, וחלקן יימכרו ב-NFT - כאשר מאה אחוז מהרווחים ממכירת העבודות המוצגות בתערוכה ייתרמו לעמותות ויוזמות שמטרתן לספק סיוע הומניטרי לאוקראינה. במסגרת זו, אוצרי התערוכה משתפים פעולה עם שלוש עמותות שונות: "Israel4Ukraine", קבוצה של מתנדבים ישראלים שמספקים עזרה בפינוי מאזורי מלחמה; "Zgraya", עמותת סיוע הומניטרי שמספקת עזרה בפינוי אזרחים, דואגת לאספקות ציוד ולהגנה עבור החיילים; ו-"Palyanytsya", שמקשרת בין נזקקים לבין מי שיכולים לספק סיוע. התערוכה הזו היא למעשה גלגולו השני של הפרויקט "Withdraw The War", שהושק לראשונה בפברואר כתערוכה של ארבעה ימים. התערוכה הראשונה, שהתפרשה על פני ארבע קומות בבניין מזא"ה 9 בתל אביב, הצליחה לגייס יותר מ-60,000 שקלים.
אבל התמיכה הכלכלית באזרחי המדינה הפגועים איננה המישור היחיד שבה פועלים האנשים שמאחורי "Withdraw The War" למען אוקראינה. המישור השני, שמתקיים במקביל לראשון ומזין אותו, הוא ההקפדה על מתן במה משמעותית לעבודות של אמנים אוקראינים: בימים כאלה, בהן אוקראינה נאבקת על עצם קיומה תוך שיש מי שמתעקשים לנסות ולעקור את שורשיה התרבותיים, יש חשיבות עצומה ליצירת פלטפורמות הולמות לסצנת האמנות העכשווית במדינה.
ומעבר לכך, רבות מהעבודות בתערוכה משקפות את אירועי המלחמה דרך עיניהם של היוצרים: העבודות שמציגים האמנים האוקראיניים בתערוכה הן ברובן המוחץ עבודות שנוצרו מאז תחילת הפלישה הרוסית וחלקן הגדול מתייחס באופן ישיר למצב העגום של המדינה. אוצרי התערוכה, שהקדישו את התקופה האחרונה בחייהם להתגייסות מלאה למשימה החשובה, יצרו קשר עם האמנים דרך פלטפורמת האינסטגרם בה הם פרסמו במקור את עבודותיהם, וכעת הן מוצגות לראשונה במתכונת מוזיאלית.
שתיים מהאמניות האוקראיניות שמציגות בתערוכה ביפו העתיקה הן אינגה לוי, בת 36 מקייב, ומרתה לשק, בת 29 מלבוב. לוי עסקה בעברה בגרפיקה, למדה איור ועבדה כמאיירת ספרים במשך זמן מה. בשנה שעברה, היא החליטה לנסות ולהרחיב את המדיומים בתוכם היא פועלת כאמנית והחלה להקים אינסטלציות ולהכין פסיפסים. לשק, מצידה, עובדת גם היא כמאיירת ספרים ועוסקת גם באיור לפרסומות. הזהות של כל אחת מהן כאמנית, כך הן מספרות, השתנתה רבות מאז הפלישה הרוסית. "התמות העיקריות שהתעניינתי בהן היו ערים, נופים ומרחבים בכלל. אני לא חושבת שהעבודות שלי נראו פוליטיות, למעשה הן לא היו. אבל בימים האלה, זה בלתי אפשרי לעשות אמנות שהיא לא פוליטית", אומרת לוי. לשק מסבירה כי "אני לא אמנית פוליטית ומעולם לא הייתי: מעולם לא איירתי בנושאים פוליטיים. אבל עכשיו, אי אפשר להתרחק מהמלחמה. אי אפשר לא לעסוק באירועים האלה, כשכמה פוליטיקאים פשוט מחליטים כמה אוקראינים הולכים למות היום".
"עוד לפני שהמלחמה התחילה ידענו שזה עלול לקרות, אבל אני חושבת שאף אחד לא תיאר לעצמו שזה יגיע למימדים כאלה", אומרת לוי, "שהמלחמה תגיע גם לקייב, שהיא תיגע בכל חלק של אוקראינה". לוי מספרת שהיא הייתה בדרכה מלבוב לכפר קריבוריבניה כשהגיעו החדשות על תחילת הפלישה הרוסית למדינה. "הייתי בכפר בערך ארבעה ימים. זו הייתה הרגשה מאוד משונה. זה כפר מאוד שקט; הייתי במקום השקט הזה וקראתי את החדשות הנוראיות האלה". לאחר מכן, חזרה לוי ללבוב – היא הבינה שזה מסוכן מדי לחזור לקייב בגלל הקרבות שהתחוללו שם באותם ימים.
"לבוב נהייתה מאוד צפופה, אנשים הגיעו אליה מכל רחבי אוקראינה, כי היא הייתה בטוחה באופן יחסי. אז לא היה לי איפה לישון שם. אני והחברות שלי נסטיה וקסניה, גם הן אמניות, גרנו בחנות פרחים". אחרי כמה שבועות שבהם חנות הפרחים שימשה לה כבית ארעי, חזרה לוי לקייב כדי לאמה לטפל באביה בן ה-89 שמצבו החמיר. "עכשיו די רגוע בקייב", היא מספרת, "הקרבות הפסיקו, הכובשים עזבו. כשאין אזעקות זה יכול להרגיש אפילו נורמלי, החיים בקייב, כי אנשים חוזרים הביתה. אבל אנחנו עדיין שומעים אזעקות, ובכל דקה יכול לקרות משהו. אף מקום באוקראינה איננו לגמרי בטוח".
"מוקפת בהרים, אבל רואה פיצוצים"
בתערוכה "Withdraw The War", מציגה לוי חלק מסדרת עבודות שיצרה בעיצומה של המלחמה; סדרת עבודות שהתהוותה בדרכים, כשהיא נודדת ממקום למקום, שואפת להרגיש בטוחה וצורכת באינטנסיביות את החדשות המתפרצות. "בדרך לכפר קראתי חדשות בטלפון שלי כל הדרך. כשהגעתי לכפר לא הייתה שם קליטה; הייתי צריכה להיות לבד עם המחשבות על מה שקורה, על הפיצוצים האלה. הייתי מוקפת בהרים אבל הבנתי שאני לא רואה את ההרים, אני רואה את הפיצוצים. ככה התחלתי את סדרת הציורים", היא מספרת. ואכן, מאז תחילת המלחמה, עמוד האינסטגרם של לוי מלא באיורים שמתארים את המתרחש דרך עיניה (וחלק מאותם איורים, כאמור, יימכרו בתערוכה ביפו).
בכל יום, מסבירה לוי, היא בוחרת שני אירועים אקטואליים ומשלבת אותם יחד לאיור אחד אותו היא מציירת בעיפרון כהה, עבה וסמיך; לוי מציירת התרחשויות ש"מכסות" זו את זו, מתערבבות זו בזו, וכך מעבירה היטב את תחושת הכאוס, הבלבול, הפחד, השבר. איור אחד שלה, למשל, מתאר אדם בעת קריאת חדשות לילית בטלפון הנייד, ובמקביל – הוא מתאר פינוי אזרחים מהעיר בוצ'ה תחת איום מהכובשים הרוסים. איור אחר מתאר לילה שהעבירה בחנות הפרחים, ובמקביל – הוא מתאר רכב שלוקח אזרחים הרחק מן ההפגזות. עוד איור מתאר את חברתה של לוי, נסטיה, כשהיא רוקמת את סמלי צבא אוקראינה על טישירט, ובמקביל – הוא מתאר את פניה של אישה בהתקף חרדה, שתיעדה את עצמה בחושך לצלילי הפגזות רועמות והעלתה את הסרטון לרשתות החברתיות.
כדי לאייר, מסבירה לוי, היא משתמשת בתמונות שצילמה בעצמה, נזכרת באירועים שראתה במו עיניה או שואבת השראה מתמונות שהופיעו בחדשות. "אני לא מסתמכת רק על החוויה שלי את האירועים, אלא מנסה להעביר משהו רחב יותר", מספרת האמנית. "אני מאיירת מקרים פרטיים שיש להם הקשר רחב יותר במציאות של המלחמה. וככה כל יום נראה עכשיו, עדיין. כי למרות שאני נמצאת במקום שהוא בטוח באופן יחסי, כמו קייב, אני חושבת על מה שקורה במריופול, על מה שקורה בחרסון".
חייה של לשק גם הם השתנו מקצה לקצה עם תחילת המלחמה. "זה היה שוק שכולנו מנסים להתאושש ממנו לאורך זמן", היא מספרת. "אני גרה באזור המערבי של אוקראינה. האזור שאני מתגוררת בו בטוח יחסית, לפחות עד כמה שאפשר במצב כזה, אז המשפחה שלי נשארת בבית ומנסה לעזור לצבא ולמדינה בעבודות התנדבות. אבל יש שם תקיפות אוויריות כמעט כל יום והבוקר תמיד מתחיל בקריאת החדשות המתפרצות. השגרה שלנו השתנתה לחלוטין, המחירים עלו, יש מחסור בסוגים מסוימים של סחורות, עוצר. הצלחתי לחזור לעבוד רק כמה שבועות אחרי שהפלישה התחילה. אבל כל זה לא גורם לאי נוחות משמעותית בהתחשב בהבנה הברורה של המטרה שלנו: אנחנו סובלים ומתאחדים כדי להילחם על הארץ שלנו".
מאיורי אופנה לאיורי מלחמה
מאז תחילת הפלישה הרוסית, פיד האינסטגרם של לשק – שמשמש אותה להפצת האמנות שלה לקהל הרחב – החליף את עורו. מאיורי אופנה צבעוניים וגזירי נייר של צורות אבסטרקטיות עברה האמנית לפרסם אמנות שכל כולה עוסקת במלחמה. היא החלה לאייר, באדום וכחול כהה וירוק עכור, דמויות של חיילים ונשים; צבעי הדגל האוקראיני שזורים בשערם ובבגדיהם, וכיתובים כמו "אני אוקראינה" ו"תצילו את אוקראינה" מצורפים לתמונתם.
עבודות אחרות מציגות שילוב של דימויים מנוגדים שמסמלים שלום ומלחמה: בעבודה אחת, למשל, פרחים וענבים מקיפים טנק, וכל הדימויים מצוירים באותה השפה האיורית כך שכמעט ולא ניתן לעשות ביניהם הפרדה ויזואלית. ציור אחר מציג, בתשע שקופיות, את הפיכתה של ציפור לאקדח. "האבולוציה של הנשק הביולוגי האוקראיני", כך לשק קוראת לעבודה הזו. "התעמולה הרוסית מייצרת הרבה פייק ניוז, דברים פשוט מטורפים. אחד מהשקרים שהופצו הוא המיתוס של מעבדות ביולוגיות באוקראינה, בהן אנחנו לכאורה מאמנים ציפורים כדי שיפיצו וירוסים ומחלות ברוסיה. בכמה ערים ברוסיה אנשים התחילו להרוג יונים עירוניות מרוב הפחד", היא מסבירה. "הציור שלי מציג את האירוניה של שטויות כאלה".
גם לוי וגם לשק מונעות הן מאהבתן למדיום האמנות החזותית והן מתחושת שליחות בוערת, מההבנה שכאמניות גם להן יש כוח לתת יד למאבק – הן באמצעות תוכן העבודות שלהן עצמן, והן באמצעות הרווחים של מכירתן שנתרמים לעמותות. "חשבתי שזה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות בתור אמנית", אומרת לוי. "אני חושבת שזה יהיה קשה לי יותר להישאר במצב נורמלי בידיעה שאני לא עושה שום דבר. זה המעט שאני יכולה לעשות עכשיו, אז אני שמחה שאני יכולה לעשות את זה. בלי העזרה של העולם אנחנו לא נהיה מסוגלים לנצח: זה הדבר הכי חשוב עבור אוקראינה עכשיו. זה ממש משמעותי בעיני שהתערוכה הזו מוצגת בישראל, כי אני יהודייה שלמה - וזה חשוב לי", היא מודה בהתרגשות.
לשק, מצידה, מסבירה כי "להמחיש בצורה ויזואלית את המלחמה זו הדרך שלי להגיב למה שקורה. אני מבינה שכאישה אני יכולה לעזוב את הארץ ולגור במקום בטוח ונוח, בלי סירנות בלילה שמתריעות על תקיפה אווירית אפשרית. אבל עצם המחשבה שאני צריכה לעזוב את הבית מקוממת ומכעיסה אותי". ציור הוא הדרך שלה להתמודד, היא אומרת, זו הדרך שלה לתווך את האירועים בדרך שהיא מכירה. "אני חושבת שזה קריטי למשוך תשומת לב למלחמה באוקראינה בכל דרך זמינה", אומרת לשק. "לכן, זו כרגע המשימה החשובה ביותר מכל המשימות שלי. אני לא יכולה לצאת למלחמה עם נשק בידיים, אבל אני יכולה לצייר – וזו החזית שלי".
"בכנות, אני מאושרת", היא מוסיפה כשהיא מתייחסת לתערוכה כאן בישראל שבה נמכרות עבודותיה. "זו ההוכחה שהעבודה שלי היא לא לשווא. גם אם זו תרומה קטנה – היא מעודדת אותי להמשיך ולפעול למען הניצחון שלנו. אני רוצה להודות על כל תשומת הלב שאנחנו מקבלים מהמדינה שלכם ומהעם שלכם. זו תרומה שלא תסולא בפז. אין לך מושג כמה זה חשוב לדעת שבאיזשהו מקום יש אנשים שחולקים איתך את אותה הדעה".
התערוכה "Withdraw The War" מתקיימת בתמיכת שגרירות אוקראינה והחברה לפיתוח יפו העתיקה ובשיתוף קבוצת "Draw Days Tel Aviv"
גלריה הוראס ריכטר רחוב מזל אריה 24, יפו העתיקה
שעות פתיחה:
א'-ה' 18:00-20:00
שישי 10:00-14:00
שבת 12:00-20:00
הכניסה חופשית. נעילת התערוכה: 15 במאי