החברה רגילה להחפיץ נשים ולתפוס אותן כאובייקטים מיניים. פעולות לא מיניות מקבלות משמעויות שערורייתיות וגופים חשופים מובילים קמפיינים למוצרים שכל קשר בינם לבין עירום נשי מקרי בהחלט. כשמיניות האישה משרתת את צרכיהם של אחרים, היא מתקבלת בברכה – אבל במקביל, כשנשים מבקשות לנכס לעצמן את המיניות שלהן, לחשוף אותה ולהרוויח ממנה - יש מי שמרגיש צורך להזדעק.
האמנית שחף אידה (25) מבקשת לקרוא תיגר על שתי התפיסות הללו, הקשורות זו בזו. היא מבקשת לומר: אישה שמשתמשת במיניות שלה לטובתה האישית איננה מופקרת, אבודה או חסרת ערכים - ובה בעת, כועסת על ההחפצה שנשים עוברות עוד מהיותן נערות. גם בעבודותיה, מדברת אידה את המתח השורר בין הזעזוע מגוף האישה לבין הפטישיזציה שלו. במיוחד היא עוסקת בחוויה שלה כאישה בת דור ה-Z ובחוויותיהן של נשים בנות דור ה-Z בכלל, שמנהלות יחסים מורכבים עם העולם הווירטואלי; הוא שמספק להן פלטפורמה לספר את הסיפור שלהן, אבל הוא גם שתולש אותן מהקשרים.
כשתמונות של כפות רגליים הופכות ליצירות אמנות
אידה, בוגרת המדרשה לאמנויות במכללת בית ברל, התעמקה בחוויה הנשית העכשווית כבר בפרויקט שהציגה בשנה ג'; היא הציגה תערוכה שקיבלה את השם "Selling feet pics xx" ומורכבת כולה מדימויים של כפות הרגליים שלה עצמה. "ראיתי פוסטים על נשים שעושות כסף דרך אתרים דיקסרטיים, ומוכרות תמונות של כפות הרגליים שלהן לגברים עם פטיש. אהבתי את הרעיון שנשים יכולות להשתמש במשהו שכבר יש להן, כפות רגליים, ולנצל אותו. כלומר, הן לא חייבות להשתתף בפטיש הזה – אבל הן יכולות להרוויח ממנו. יש נשים שמצליחות להתפרנס מזה, ואם אישה אומרת, 'אני יכולה להשתמש בזה כדי לשפר את המצב שלי' – אז זו אפשרות מדהימה", היא מסבירה.
"למרות שאני לא אוהבת את כפות הרגליים שלי, החלטתי שגם אני רוצה לקחת חלק בדבר הזה", אומרת אידה. "נרשמתי לאפליקציה Whisper, שמשמשת גם למכירה של תמונות כאלה, והייתי מקבלת התראות מבנות שמפרסמות שם – תמונות עם כותרות כמו '''kiss my soles' או 'pick my nail polish'". כך, הבזיק באידה הרעיון שמאחורי התערוכה. באמצעות טכניקת הדפסה דיגיטלית היא יצרה דימויים שונים של כפות הרגליים שלה ("זה יצא מעוות וקצת דוחה, אבל אהבתי את זה"), והעניקה לכל אחד מהם כותרת שלקוחה מאותה אפליקציה. בעודה הופכת את תמונות כפות הרגליים שלה לפיסות אמנות, ביקשה אידה לתהות על ההבדל בין מכירת תמונות של כפות רגליים באינטרנט לבין מכירת יצירות: "כמו תמונות של כפות רגליים, אמנות היא דבר סחיר", היא מסבירה. "בסופו של דבר, רוב האמנים רוצים למכור את העבודות שלהם".
"אם כל דבר שאנחנו עושות יכול להיתפס כמיני - כמה רחוק זה יכול להגיע?"
אפשר להתרשם מנשים שלוקחות בעלות על גופן ולראות בבחירה הזו בחירה מעצימה, ובכל זאת, אי אפשר להתכחש לכך שהעולם עדיין שייך לגברים. בכל מרחב, פיזי או אינטרנטי, מעשיהן של נשים עשויים להתפרש כפתייניים גם כשהן בעצמן לא מעוניינות בכך. "כנשים אנחנו גדלות עם הפוטנציאל המיני הזה. תמיד רואים בנו משהו מיני", אומרת אידה. "אני זוכרת עוד מהתיכון, למשל, את המונח המזעזע 'זונות אינסטגרם', שמתייחס לבנות שמעלות תמונות חושפניות. ובכלל, אני זוכרת חוויות שלי כנערה, חושבת לעצמי 'אני לא אשטוף מלפפון', 'אני לא אוכל בננה', 'אני לא ארכב על אופניים'. כל דבר שאנחנו עושות מקבל משמעות מינית. זה נורא מעצבן אותי".
"אם כל דבר שאנחנו עושות יכול להיתפס כמיני - אז כמה רחוק זה יכול להגיע?", אומרת אידה; קו המחשבה הזה, הניסיון למתוח את הגבול, הוא שעומד מאחורי אחת היצירות הבולטות בתערוכת הגמר שלה - שמוצגת בימים אלה במדרשה בבית ברל יחד עם תערוכות הגמר של שאר בוגרי הפקולטה לאמנויות. העבודה המדוברת, שנעשתה כחלק מסדרת עבודות, היא למעשה סרטון שפרסמה אידה באתר פורנהאב: סרטון שנראה מבחוץ כפורנוגרפי לכל דבר - אבל בפועל, הוא לא מכיל שום תוכן מיני.
"ידעתי שאני רוצה לעשות סדרת עבודות וידיאו שהפלטפורמה היחידה דרכה ניתן לצפות בהן היא דרך פורנאהב", מספרת אידה. "שני דברים עניינו אותי. אחד – לעמת את הצופה שלא נכנס לאתרי פורנו עם המרחב הזה; הווידיאו שלי עצמו לא פורנוגרפי, אבל אי אפשר להתחמק מהפרסומות הפורנוגרפיות שמופיעות מסביבו. והדבר השני – לעמת את קהל היעד של האתר עם משהו אחר". "ניסיתי ליצור בקע", היא אומרת, "אבל אפשר לראות בזה גם סוג של הטרלה".
כותרת הסרטון כפי שהוא פורסם באתר היא "HOT GIRL feels EXPOSED". מבחינה ויזואלית ותוכנית, הכותרת מדברת את השפה של האתר: היא כתובה באותיות גדולות ומכילה קליקבייט. אבל כאן רק מתחילה ההטעיה. הרי המילה "EXPOSED" עשויה להשתמע בשתי דרכים – חשופה פיזית וחשופה רגשית. "מי שנכנס חושב שהוא יודע מה הוא עומד לראות – בחורה שעושה איזה אקט מיני ופתאום נכנס לה מישהו באמצע, ואז קורה ביניהם אקט מיני, או משהו כזה", אומרת האמנית. אבל בווידיאו, שפרסמה האמנית תחת שם המשתמש Foxxytrut, אין שום דימוי; מדובר בהקלטה שלה משתפת בזיכרון ילדות כאוב מגיל 11.
"בווידיאו, אני אומרת 'אני מרגישה שאני יכולה להיות פתוחה'. כלומר, גם בתוך הווידיאו אני משתמשת במילים - כמו 'פתוחה' - שיכולות להיות להן קונוטציות מיניות", היא מסבירה. "בשלב אחר של הווידיאו, למשל, אני מדברת על 'ספר עבה', ואומרת ש'הידיים שלי היו קטנות מדי בשביל להחזיק אותו'. אם היית אומרת משהו כזה ביומיום, היו אומרים לך 'מה שהיא אמרה'". ולא במקרה הבחורה שנחשפת בסרטון מתוארת בכותרתו כ"לוהטת": "אני תמיד ה'הוט גירל' הזו, לא משנה מה אני עושה, לא משנה אם אני בוכה עכשיו", מסבירה אידה.
לא רק שהסרטון של אידה נראה מבחוץ כמו סרטון פורנו, אלא גם שהוא עונה על כל התנאים הנדרשים לסרטון כזה באתר פורנהאב עצמו. "הקטגוריות בפורנהאב מאוד מפורטות: הרי הצופים של הסרטונים האלה יודעים בדיוק מה הם מחפשים", מסבירה האמנית. "אז כשאת מעלה וידיאו לפלטפורמה הזו, את צריכה לסמן את הקטגוריות שמתארות בדיוק מה יש בווידיאו, כדי שהסרטון יגיע לצופה המושלם. מבקשים ממך הרבה פרטים על מה שמתרחש בו: בין השאר - אוריינטציה מינית, שפה, מבנה גוף, מספר משתתפים, פעולות". בסרטון שלה, אידה מתארת יום בילדותה בו הכאיבה לעצמה אחרי שהרגישה שאכזבה את אבא שלה; כשהעלתה את הסרטון לפורנהאב, היא תייגה אותו תחת הקטגוריות "פגיעה עצמית" ו"השפלה".
"הדבר היחיד שחשוב כשאת מעלה סרטון לפורנהאב זה שאת מעל גיל 18", אומרת אידה ומסבירה שרק משתמשים מאומתים יכולים לפרסם סרטונים באתר. כדי לבצע אימות, מבקש האתר ממשתמשיו להעלות, בין השאר, צילום סלפי בו הם מחזיקים שלט עליו כתובים שם המשתמש, כתובת האתר והתאריך בו צולמה התמונה.
גם את תמונת האימות הזו הפכה אידה ליצירת אמנות – אבל עשתה בה מניפולציה: לפורנהאב היא העלתה סלפי סטנדרטי, אבל עבור התערוכה, מיזגה אידה כמה תמונות סלפי שלה לתמונה אחת. "חשבתי שזה מעניין שתמונה שאמורה לאמת את הזהות שלי היא מוזרה ומטושטשת", אומרת האמנית. ובכלל, היא מוסיפה, "אני משחקת על התפר שבין חשיפה להסתרה". "מצד אחד אני אומרת בגלוי שזו האמנות שלי, ומצד שני – אני לא מפרסמת את הפנים שלי באתר הזה, ואני גם לא אפרסם. יש תחושה של סכנה, זה אנונימי אבל זה לא אנונימי, וזה מדבר אליי".