ההצלחה של האמנית שמסיה הסאני כבר מזמן יצאה מגבולות אפגניסטן: היא השתתפה בתערוכות גדולות בערי ארה"ב, אירופה ואסיה. היא הגיעה לרשימת 100 המוחות המובילים של מגזין Foreign Policy וסיפורה נכלל בכרך השני של הספר "סיפורים לילדות מורדות", שבעמודיו מתוארים קורות החיים של נשים פורצות דרך מרחבי העולם.
ולמרות שכבר הפכה לשם דבר, הסאני לא היגרה מקאבול, העיר שמורשתה משולבת באמנות שלה באופן אינטגרלי, ולמעשה - מורשתה היא שמתווה את הקו המנחה ליצירה שלה. שלא כמו בערים אירופיות או בתל אביב, עיר הולדתה של הסאני לא מחבקת את האמנות שלה - אבל האמנית לא מוכנה להירתע. להפך, הקושי רק מדרבן אותה להמשיך ולהפיץ את הבשורה החשובה שבליבה. הסאני היא מורה לאמנות שידועה כאמנית הגרפיטי ואמנית הרחוב האפגנית הראשונה, והיא מעבירה בעבודותיה מסר פוליטי נחרץ.
ציוריה של הסאני מבטאים קשת רחבה של רגשות: געגוע והתרסה, תקווה ושברון לב, חופש ופחד. הם מציגים דמויות גיאומטריות וניגודים בין צבעים זוהרים לבין אפור ושחור. הם מתארים, כמעט תמיד, נשים אפגניות: מהכיסוי שלראשן בורחות קווצות שיער שחור, הן נטולות פה ואת עיניהן מכסים ריסים עבים. הן מנגנות בכלי נגינה, מחזיקות פרחים או מטוסי נייר, נושאות פניהן אל על ומייחלות לעולם טוב יותר. בציורים אחרים, מבטן של הנשים מושפל והן נטועות חסרות אונים בעיר הרוסה ומפויחת. אבל העיניים, כמעט תמיד, עצומות.
"אני משתמשת בכלי הנגינה כסמל באמצעותו נשים משמיעות את קולן, כיוון שאין להן פה. כלי הנגינה נותן להן את הכוח לדבר ולזכות בתשומת לב. עיניהן עצומות כי בדרך כלל אין להן משהו טוב לראות מסביבן... ולפעמים הן לא יכולות לראות את העתיד שלהן. בגלל זה העיניים עצומות... אבל זה לא אומר שהן לא יכולות לראות", הסבירה הסאני בריאיון לערוץ הגרמני DW ב-2018.
הסאני נולדה בשנת 1988 באיראן להורים אפגנים פליטים, וחזרה לאפגניסטן בשנת 2005 כדי ללמוד ציור ואמנות חזותית באוניברסיטת קאבול. לימודיה האקדמיים היו כבר מאחוריה כשהחלה לעסוק באמנות רחוב, כחמש שנים לאחר מכן. כאמור, מצבן הרעוע של נשים ונערות בחברה האפגנית הנשלטת על ידי גברים עומד בחוד החנית של עבודתה מאז החלה להשתמש בספריי. כפי שאמרה בריאיון עבר ל-Street Art Bio, היא שאפה לשנות את האופן בו החברה תופסת נשים אפגניות: "אני מנסה להציג אותן גדולות יותר מאיך שהן במציאות, לגרום לאנשים להסתכל עליהן אחרת".
למעשה, יכולתו של הגרפיטי להדגיש בפומבי את האתגרים העומדים בפני נשים אפגניות הייתה גורם מכריע בהחלטתה להתמקד במדיום אמנות הרחוב. "גרפיטי הוא מלחמה בדרך ידידותית. רוב האנשים לא הולכים לגלריות לאמנות או למוזיאונים. אבל אם אני יוצרת את האמנות שלי ברחובות, הם יכולים לראות אותה". שמסיה לא יכולה הייתה לצייר על בניינים גדולים שכן היא עשויה הייתה להיתפס - לכן, היא בחרה לא פעם לצייר על קירות ברחובות צרים, בחדרי מדרגות ובסמטאות. "כשאנשים רואים את אותה תמונה כל יום, בדרך לעבודה או לבית הספר, זה נעשה חלק מהחיים שלהם. ואז גם מתחילה להשתנות דרך החשיבה שלהם", אמרה האמנית.
חשוב להבין שפרסום ציוריה, הן ברחובות קאבול והן ברשתות החברתיות, הוא מהלך נועז. כעת, עם עליית הטליבאן והציפייה שמצבן של הנשים רק יחמיר, כפי שהיה במהלך שלטונם בשנות ה-90, אמניות אפגניות עומדות בפני סכנה ממשית, הן מעצם היותן נשים והן כיוצרות שמתבטאות נגד הטליבאן באמצעות יצירתן. "יש אנשים שחושבים שאמנות היא אסורה באיסלאם, והם מרגישים שהם צריכים לעצור אותי. אם הרבה אנשים כאלה יתאחדו, הם יהיו מאוד חזקים והם יכולים לעשות הכל", אמרה הסאני בריאיון ל-The Creators Project ב-2016. לא רק שהסאני משמיעה את קולן של נשים מושתקות, היא מקפידה להגיב ביצירתה לאירועי השעה: ב-2020, אחרי הפיגוע באוניברסיטת קאבול, היא הביעה את צערה באמצעות יצירה המורכבת מצבע על תצלום מזירת הפיגוע. ציור שלה ממאי באותה שנה, המציג אישה אפורה עם תינוק בבטנה ולב שבור, היה דרכה להגיב על פיגוע קלטני שהתרחש במחלקת יולדות.
כשהטליבאן השתלט על אפגניסטן - ובסופו של דבר כבש את העיר קאבול - נוכחותה של הסאני ברשתות החברתיות זכתה לתהודה רחבה עוד יותר מזו שהיא מכירה בדרך כלל. ציור ובו אישה לבושה כחול זוהר מחזיקה באורגנית כשקהל לוחמים מבהיל סוגר עליה פורסם בעמוד האינסטגרם של האמנית קיבל מעל שישים אלף לייקים בעמוד האינסטגרם של האמנית (לצורך השוואה, תמונות קודמות שהעלתה לא עברו את העשרים אלף). גם בפייסבוק, היא שותפה אלפי פעמים. מאות עוקבים תמכו בהסאני בתגובות לתמונה והביעו את דאגתם לה ולנשות אפגניסטן כולן.
חשבונות המדיה של הסאני דממו למספר ימים, ומעריציה החלו לדאוג לבטיחותה. לפני כשבוע העלתה הסאני תמונה נוספת שכותרתה "Death to darkness", אישור לכך שהיא ממשיכה לפעול. המנהל האישי של האמנית אמר למגזין DW כי לא ניתן לחשוף את מיקומה, אך אישר כי היא נמצאת במקום בטוח.