ארבע שנים של שיפוצים שמיד אחריהן הגיעה צנזורה בוטה בתערוכת הפתיחה הובילו לסגירה מתוקשרת של מוזיאון רמת גן. ועכשיו, לראשונה, המוזיאון מחדש את פעילותו ויציג בחלליו "תערוכת מולטימדיה דיגיטלית עכשווית". התערוכה, שמוצגת תחת הכותרת "Tomorrow", מתהדרת בהיותה "תערוכה שלוקחת את האמנות 200 שנים קדימה". על פי ההודעה לעיתונות עליה, היא מתפרשת על פני שלושה מפלסים, "ומאגדת את אומנותם של קלוד מונה, וסילי קנדינסקי, פול סזאן, ואן גוך, גוסטב קלימט, אוברי בירדסלי ואחרים, ועד ואומנות מולטימדיה, דיגיטלית עכשווית מעולם ה-NFT וה-VR".
ההחלטה לקיים בחלל תערוכת מולטימדיה שאינה תערוכה מוזיאלית מכעיסה בכירים בעולם האמנות. "המוזיאון, שהוא אחד הגדולים בארץ ובהיותו מוקדש לאמנות ישראלית, הפך לצעצוע פוליטי", אמרה האוצרת לשעבר סבטלנה ריינגולד ל-mako. "הוכחה גורפת למצב זה הוא מופע המולטימדיה המתוכנן להיפתח ביוני ('התערוכה' בפי המארגנים), וישתלט על כל חללי המוזיאון, שמקומו בקניון או בלונה-פארק במקרה הטוב". אוצר גלריית המדרשה אבי לובין הוסיף בטוויטר: "זה עוד שלב בהידרדרות של מוזיאון רמת גן לעבר האשפתות. זו 'תערוכה' שאין לה שום ערך מבחינה אמנותית".
בשלהי דצמבר האחרון דרש ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן להסיר את היצירה "ירושלים" של דוד ריב מהמוזיאון העירוני המחודש וזאת בשל הכיתוב שעליה שקורא "ירושלים של חרא", בטענה כי מדובר ביצירה פוגענית שמבזה את ירושלים. הדרישה הכעיסה אמנים רבים שחשו שבקשתו של שאמה הכהן פוגעת קשות בחופש הביטוי באמנות. היצירה הוסרה מהמוזיאון ובתגובה אמנים ואמניות שמשתתפים באותה תערוכה דרשו להסיר את עבודותיהם מהמוזיאון או לכסות אותן. אחרי תהליך גישור כושל בין האמנים לעירייה הוחלט לנעול את התערוכה והאוצרת הראשית התפטרה מתפקידה.
זו ״תערוכה״ שאין לה שום ערך מבחינה אמנותית. אגב מה ישראלי בתערוכה? ומי האוצר של הפרויקט? ראש העיר? ואיפה מועצת המוזיאונים? והשר חילי טרופר? ומה עם משרד התרבות והספורט? שוב שותקים ונותנים לאלימות והרדידות של כרמל שאמה הכהן לחרב את המוסד הזה ללא הפרעה.@chili_tropper
כעת, תערוכה חדשה עתידה להיפתח במוזיאון, והיא תציג בו החל מתחילת יוני. "לנוכח המצב, הושאלו חללי המוזיאון באופן זמני לצורך פרויקט דיגיטלי שיוצג בין החודשים מאי – אוקטובר 2022", נכתב באתר מוזיאון רמת גן. התערוכה המדוברת אינה פרויקט של המוזיאון, אם כי יוזמה פרטית של חברת ההפקות Muzza Digital Art מיסודו של המפיק דדי אלופר. "למה 200 שנים קדימה? כי אנחנו לוקחים את המאה ה-19 בכלים של היום", מסביר אלופר את כותרת התערוכה בשיחה עם mako.
"הרעיון הוא לקחת את המאה ה-19 והמאה ה-20 לכלים של היום ולייצר תודעה חדשה, חוויה שיתופית של המבקרים – מה שחסר במוזיאונים", ממשיך המפיק. "היום, אם אתה הולך למוזיאון הישן אתה עומד מול התמונה ומסתכל לבד, אין לך שום חוויה שיתופית ואתה בקושי יכול לדבר עליה עם מישהו. הצורך שנוצר במוזיאונים הוא מחוויה שיתופית רחבה, וזה ענה על הצורך".
מה הופך את זה לשיתופי יותר מאשר להסתכל על תמונה על קיר?
"כמות הקהל שחווה את אותה חוויה בו זמנית. אם כשאתה מסתכל על תמונה אתה מסתכל בן אדם על תמונה, פה יכולים להיכנס בסביבות מאה איש לחלל, לשבת ולחוות את החוויה ביחד".
כי זה על ארבעה קירות במקום על קיר אחד?
"זה על ארבעה קירות בו זמנית, זה 400 מטר, זו חוויה עוצרת נשימה".
אבל מצד שני אתה נחשף לפחות יצירות.
"לא, דווקא יותר. ב'ממונה לקנדינסקי' לדוגמה נחשפים לעשרה יוצרים – התערוכה מציגה את המאה ה-19 ואת ראשית המאה ה-20 ואת ההתפתחות הזאת של התקופה הזאת אנחנו מציגים פה עם עשרה מאסטרים, שלא בטוח שתראה אותם במקומות אחרים בוורסיה הזאת. אין תערוכות בעולם שמציגים ביחד קלוד מונה, פול גוגן, אדוארד מונק, פול סזאן, וינסנט ואן גוך, וסילי קנדינסקי. יש מעט מאוד תערוכות בעולם שבהן אתה יכול להכיל את החומר הזה בתערוכה אחת. התערוכות שאנחנו מציגים כאן הופיעו גם במוזיאונים בחו"ל, לא מעט מהאמנים שאנחנו מציגים בעבודות האלה הציגו בלא מעט מוזיאונים בעולם. וזה לא סתם. עצם העובדה שאפשר לטפל בתקופה – המאה ה-19, המאה ה-20 – זו כמות מסוימת שאתה יכול להכניס אותה רק בדיגיטלי. אם היית הולכת לתערוכה בהולנד של ואן גוך, בשלוש קומות היית נחשפת רק לואן גוך. פה, כשאתה בא, אתה יכול לראות את ואן גוך ועוד עשרה אמנים שאתה נחשף אליהם לתקופה הזאת, כמעט ב-500 תמונות. אבל לא כמו בתמונה במוזיאון. אתה עובר חוויה אחרת".
"אם היית הולכת לתערוכה בהולנד של ואן גוך, בשלוש קומות היית נחשפת רק לואן גוך. פה, כשאתה בא, אתה יכול לראות את ואן גוך ועוד עשרה אמנים"
אלופר מספר כי אוצרות התערוכה נעשית בברלין, בצוות בראשותו של אולג מרנין. מימון התערוכה נעשה בלעדית על ידי חברת ההפקות שלו, תוך כדי סיוע של עיריית רמת גן. "הם נתנו לנו אפשרות לעלות כאן, לא גבו מאיתנו מחירי שיא, סייעו לנו להרים את התערוכה בשלב שהמקום עומד ולא כתשו אותנו כמו גני התערוכה או כל מיני מקומות אחרים בארץ".
על פי המחירון, מחיר הכניסה לקהל הרחב עומד על 99 שקלים לאדם – או במילים אחרות, מאות שקלים לבילוי משפחתי. אלופר מדגיש כי מבחינתו מדובר דווקא במחיר "חסר תקדים". "מחיר קופה הוא לעולם לא המחיר שאנשים קונים בו כרטיסים. למה קובעים מחיר קופה? כדי לייצר ממוצע של כרטיסים בוועדים. למעלה מ-60 אחוז מהכרטיסים נמכרים בגופים השונים, ששם רוב הכרטיסים יימכרו ב-49 שקלים כי רוב הגופים מסבסדים כרטיסים. ברוב חברות האשראי כרטיס נמכר ב-49 שקל. יש כרטיסים שאפשר לקבל תמורת נקודות ואז בכלל לבוא בחינם. אם את רוצה לדעת כמה אנשים קונים באמת במחיר קופה, מאחר ואני בקיא בעולם ההפקות – מדובר על 3 אחוז. המחיר קופה הוא לא באמת המחיר שמגיע לקהל הרחב. אגב, הייתי שמח שגם בהמשך מוזיאונים אחרים בארץ היו משמרים את רמות המחיר האלה".
מאוצרת מוזיאון רמת גן לשעבר סבטלנה ריינגולד נמסר: "נאלצתי להתפטר מתפקידי כאוצרת ראשית של מוזיאון רמת גן, לאור צנזורה ברוטלית של תערוכת הפתיחה של המוזיאון מצד ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן. בעקבות הצנזורה, גם כ-50 אמנים שהשתתפו בתערוכה, נאלצו להוציא את עבודותיהם מהמוזיאון. אנחנו פנינו בנושא למשרד התרבות, אך שר התרבות, חילי טרופר התבטא בטור בעיתון 'הארץ' ובחר שלא לפעול כנגד ראש העירייה של רמת גן.
"לאחרונה ראש העירייה גם התמנה לחבר הוועד המנהל של המוזיאון. כעת, הוועד המנהל מורכב במלואו מעובדי עירייה או מאנשים שתלויים באופן ישיר בפוליטיקה המקומית. כלומר, המוזיאון, שהוא אחד הגדולים בארץ ובהיותו מוקדש לאמנות ישראלית - יש לו כוח השפעה עצום על עתידה של האמנות בישראל, הפך לצעצוע פוליטי וככל הנראה, תלוי באופן בלעדי בשאיפותיו האישיות של ראש העירייה.
"הוכחה גורפת למצב זה הוא מופע המולטימדיה המתוכנן להיפתח ביוני ('התערוכה' בפי המארגנים), וישתלט על כל חללי המוזיאון, שמקומו בקניון או בלונה-פארק במקרה הטוב. האופן שבו הוחלט על קיום מופע זה - ללא אוצר נבחר, ללא מנכ"לית נבחרת, מהווה הפרה בוטה של כל הכללים שמאפשרים למוזיאון להיות מוזיאון בן חורין כהגדרתו בחוק. אגב, מה ישראלי במופע האור-קולי הזה? ומי האוצר של הפרויקט? ראש העירייה?".
מעיריית רמת גן סירבו להגיב.