כשאנחנו מסתובבים במוזיאונים ונחשפים לפסלים קלאסיים, אנחנו רואים ישויות מסותתות, מרשימות - וכמעט תמיד לבנות. אבל בעוד הפסלים העתיקים הללו המוצגים במוזיאונים הם לבנים ברובם, במקור לא מעט מהם היו בכלל צבועים בגווני צבע בהירים, בטכניקה המכונה "פוליכרום", "צבעים רבים" ביוונית. בימים אלה, מוצגת במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק תערוכה שמנפצת את המיתוס שמיוחס לאותם פסלים שכולנו מכירים: היא מאפשרת למבקרים לגלות איך נראו יצירות המופת האלה בצורתן המקורית והצבעונית.
התערוכה, ששמה "Chroma: Ancient Sculpture in Color", מציגה ארבעים יצירות אמנות ששייכות לאוספי המוזיאון ו-14 שחזורים בגודל מלא שנוצרו על ידי מומחי טכניקת הפוליכרום, וינזן ברינקמן ואולריך קוך ברינקמן. מרקו ליאונה, מדען ראשי במוזיאון המטרופוליטן, אמר בראיון ל-CBS כי במובנים רבים, הלובן המדובר הוא "תאונה שעליה אחראים הזמן והטבע".
ההלבנה והדהייה של הפסלים הקלאסיים מתוארכת לתקופת הרנסנס, אז אמנים אירופאים גילו את יצירות האמנות היווניות-רומאיות שהיו קבורות במשך זמן רב. הזמן ותנאי מזג האוויר, אליהם נחשפו הפסלים כשחולצו מהאדמה, גבו מחיר - ומחקו עקבות רבים של הצבעים העזים שהיו לפסלים פעם; פיגמנטים ששרדו מאות שנים התפוגגו במהירות עקב המגע עם האוויר ועם אור השמש. אמני רנסנס דוגמת מיכאלאנג'לו שאבו השראה מהלובן של הפסלים, והותירו את פסליהם כשהם לא מעוטרים וזורחים בצבע הלבן.
היסטוריון האמנות בן המאה ה-18, יוהאן ווינקלמן, חיזק עוד את הקשר בין לובן לבין טוהר כשכתב כי "ככל שהגוף לבן יותר, הוא גם יפה יותר. לצבע צריך להיות חלק מינורי ביופי, כי לא הצבע הוא שמהווה את מהותו אלא המבנה". אבל ברינקמן, בעבודתו, שואף לעשות תיקון. "היוונים תמיד מצאו דרכים להדגיש את הכוח והיופי של העירום", אמר בהצהרה לעיתונות, "ולהעניק לו צבע זו הייתה הדרך שלהם להפוך את הגוף לסקסי יותר". התערוכה במוזיאון המטרופוליטן מבקשת, אם כך, לתת מקום מחודש בשיח לכוונתם המקורית של האמנים שיצרו את הפסלים, ולהבהיר שהם לא אמורים היו להיות לבנים.
"התערוכה החדשנית הזו תעיר מחדש את האמנות היוונית-רומאית", אמר מנהל המוזיאון מארק הוליין בהצהרה לעיתונות שפורסמה טרם פתיחת התערוכה. "זו תערוכה שמפיחה חיים בהיסטוריה באמצעות מחקר קפדני וחקירה מדעית". ברינקמן, ראש מחלקת העתיקות באוסף הפסלים של ליביגאוס הגרמניה, ורעייתו וקוך-ברינקמן, ארכיאולוגית והיסטוריונית אמנות, הם כאמור מי שהופקדו על יצירת השחזורים: הם השתמשו בטכניקת אינפרא אדום, באור אולטרה סגול ובטכניקות חדשניות אחרות כדי לזהות עקבות של פיגמנטים על הפסלים. בשלב הבא, הם צבעו יציקות גבס או הדפסות תלת ממד בעזרת חומרים אותנטיים תקופתיים, כמו פיגמנטים שנובעים מאדמה או משמן פשתן.
התערוכה בוחנת ארבעה נושאים מרכזיים: הכלים המדעיים וההיסטוריים של האמנות שמשמשים לזיהוי הצבעים שעיטרו בעבר את אותם פסלים עתיקים, השחזור של אותם צבעים, משמעות הפוליכרום בעולם היווני-רומאי והפרשנות המאוחרת של חברות מודרניות יותר לאותה טכניקת צביעה.
בין השאר מוצגים בתערוכה שחזורים של פסלים מרהיבים מהמאה השישית לפני הספירה, דוגמת ספינקס עשוי שיש שעל כנפיו נוצות אדומות וכחולות וקישוטים מוזהבים. השחזור המדובר מוצג ליד הפסל המקורי, שצבעיו כעת לבנים ואפורים. עוד ניתן לחזות בתערוכה בפסלי דמויות אנושיות שונות לבושות בגלימות בצבעי אדום, צהוב, תכלת וורוד.