הערב המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק יחל להציג את התערוכה השנייה שלו על "פריטים: האם אופנה מודרנית?" ("Items: Is Fashion Modern?"). האוסף יכלול 111 יצירות שונות, עם דגש מיוחד על פריטים שיש להם השפעה מתמשכת על התרבות האמריקאית ובכלל, כשהתערוכה מבקשת לחשוף את היחסים בין אופנה ופונקציונליות, תרבות, אסתטיקה, פוליטיקה, עבודה, זהות, כלכלה וטכנולוגיה.
שלא כמו בתערוכה השנתית של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, המתמקדת במעצב ספציפי או בנושא מסוים, בתערוכה הצפויה יוצגו פריטים שאנשים נתקלים בהם בעולם האמיתי כמו ג'ינס 501 המיתולוגי של ליוויס, נעלי קונברס אול-סטארס ותחתוני קלווין קליין. פריטים אלה מקובצים לשבע קטגוריות גדולות יותר: הגוף המשתנה והצללית, החיפוש אחר טכנולוגיות חדשות: רעיונות של מרד, אמנציפציה וצניעות, העברת הודעות דרך בגדים, אתלטיות ואופנה, ובגדי יום יום וכוחם. כל פריט יוצג בגלגול שהפך אותו למובהק במאה השנים האחרונות
מלווה בחומרים נלווים (כמו קונטקסט תיעודי, מדעי, אסתטי או היסטורי שלו).
"התערוכה היא צורה חזקה של ביטוי יצירתי ואישי שניתן לגשת אליו מזוויות רבות של לימוד. אופנה הוא ללא ספק חלק מתחום האומנות, עם השילובים החדים בין הצורה לבין התפקוד, בין המטרות ולרצונות, בין הטכנולוגיה לעבודת היד, סטנדרטיים בסיסים מול דרישות הצרכן, שילוב בין העולם האוניברסלי לבין הרצון להביע משהו אישי", כותבת פאולה אנטוליני, אוצרת בכירה במחלקת הארכיטקטורה והעיצוב של המומה.
הכניסה של עולם האופנה לתוך דלתות מוזיאון המומה אינה מפתיעה. לאורך השנים מעצבי אופנה ואמנים טשטשו את הקווים בין העולמות האלה. למעשה' מוזיאון המומה לא לגמרי בחר להתעלם מעולם האופנה - מספר רב של יצירותיו של מעצב העל אלכסנדר מקווין למשל, הוצגו בתערוכת הרטרוספקטיבה של ביורק ב-2015, מה שעורר שאלה עמוקה בנוגע למקומו של עולם האופנה כחלק בלתי ניכר מעולם האומנות. איב סאן לורן עשה זאת בשנות ה-70 כשעיצב את שמלת המונדריאן המפורסמת, במקביל הציג האמן הגרמני ג'וזף בוייס בגלריה את החליפה שתפר לבדו. ההתעוררות לכך בשני העשורים האחרונים מגיעה מההשפעה
התרבותית בעיקר של עולם האופנה על עולם האמנות. הסיבות לכך ברורות: בתי אופנה מרכזיים בעולם הם בעלים של מוזיאונים לאמנות, הרבה פריטים לאורך השנים נהפכו לפריטי אספנות ובנוסף, בתי אופנה פותחים את עצמם לעולם האמנות בכך שהם מציגים את עיצוביהם כיצירות אמנות במוזיאונים שהם בעצמם פתחו, דוגמת מוזיאון גוצ'י בפירנצה שמציג אובייקטים היסטוריים של החברה או מוזיאון פראדה במילאנו.
בתקופה שבה אופנה מתחלפת במהירות מסחררת, עומדים אייקונים נצחיים. בין אם אלה דמויות עבר שהסטייל שלהם נשאר נצחי כמו סטיב מקווין או אודרי הפבורן או פריטים קלאסיים על זמניים כמו הג'ינס, החליפה או הטישרט - ולכן מפתה לחשוב איזה אייקונים נצחיים מדגמנים בעולם האופנה. איזה דמויות ופריטי מפתח חוצים את גבולות הזמן ומה הופך אותם לכאלה? הג'ינס למשל, שנולד במאה ה-19 והיה המדים החדשים של הפועלים במערב אמריקה או גלגולו המאוחר כסמל מרד הנעורים בשנות ה-50 של המאה ה-20, או חולצת הטי שהיתה בכלל בגד תחתון ויועדה לחיילי הצי והפכה לפופולרית רק בתום מלחמת העולם השנייה עם חזרתם של אלפי חיילים הביתה; או אולי החליפה הגברית, שהפכה להיות המדים של החברה האזרחית הליברלית וקיבעה את הטענה לפיה כולם שייכים למעמד הביניים ולכולם יש זכויות שוות (אם כל אחד יכול לקנות חליפה, הרי שכל אחד יכול להיות ג'נטלמן). כל אלה הם פריטים איקוניים שמככבים בארון המיתולוגי כבר כמה עשורים וכעת יכנסו לארכיון הגדול של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
בנוסף לכך יהיה ניתן לראות פרטי אופנה ייחודיים ואייקוניים כמו החצאית הסקוטית של ויויאן ווסטווד משנת 1994 וחולצת הטי "God save the queen" שעיצבה ביחד עם מלקולם מקלארן. בין שאר הפריטים גם כובע הטמבל של חברת אתא הישראלית, בנוסף לתרמיל הניילון של פראדה, צמיד האהבה של קרטייה, חליפת הספארי של איב סן לורן, פריטים של הלמוט לאנג, מרטין מרג'ילה, פאקו ראבאן, פייר קארדין, דונה קארן, דיאן פון פירסטנברג, נורמה קמאלי, מנולו בלניק סטיבן בורוז ועוד.
התערוכה נפתחת ב-1 באוקטובר 2017 ותוצג עד ה-28 בינואר 2018.