תיירות כוכבים, מסתבר שיש דבר כזה. אנשים נוסעים למדבר, לאזור מצפה רמון, על מנת לראות כוכבים בשמי הליל. הכוונה היא לא למטר המטאורים הדו שנתי, הזיקוקים של הטבע שמאגדים כל מיני טיפוסים עירוניים בשק שינה לליל בלהות שבו יאכלו כאפה על נדל, אלא סתם, כוכבים של יומיום. וזה לא רק בישראל, בכל העולם אנשים מטיילים בעקבות כוכבים. איזו תפנית עגומה לקחה האנושות שאנחנו צריכים לנסוע שלוש שעות בשביל להגיע לאזור שעדיין לא יצרנו מסביבו חגורת זיהום אוויר וזיהום אור כל כך סמיכה שהיא חוסמת מראה לילי כה שגור, את זכותו טבעית של כל אדם לשכב על הגב ולראות כוכבים. 

אז אנחנו גדלנו עם כוכבים בשמיים, אבל הילדים שלנו יצטרכו לנסוע למצפה רמון כדי לראות אותם. על הדרך הם יוכלו לישון בבראשית, כאילו, בהנחה שהסללתם אותם להייטק. אם לא, יש מספיק מקומות זולים יותר באזור כמו צל מדבר או מלונות כמו קדמא. ואם הסללתם אותם להנפקה ו/או הנפקתם בעצמכם, הם יוכלו לישון בסיקס סנס שחרות. זיו ספקטור, איש תיירות מאזור מצפה רמון, מאשר את החשד שהישראלים סוף סוף גילו את המדבר, גם התיירים מגיעים הרבה. אחרי שנים שבהן הצפון שלט בעולם תיירות הפנים והדרום הוגבל לאילת, כולם גילו שכל הזמן הזה הנפש שלהם בכלל רצתה מכתש. הם באים בשביל תיירות הכוכבים שהוזכרה, בשביל סיורי עקרבים ליליים ושלל מסלולי טיולים. מדובר בתהליך שהחל עוד לפני הקורונה – לפי ספקטור, פתיחתו של מלון בראשית ב-2012 הביאה את הבוסט הראשון - אבל תקופת הסגרים בהחלט עזרה לפתיחת הצ'אקרה המדברית. אנשים החליטו שבא להם לנשום במרחב פתוח, איזה יופי שיש לנו, ממש במקרה, אחד כזה במדינה.

אריאלה ורטהיימר, "זיכרונות", מיצב קינטי, 2021 (צילום: גיא יחיאלי, יח"צ)
אריאלה ורטהיימר, "זיכרונות", מיצב קינטי. כמו אבנים שקופות למחצה | צילום: גיא יחיאלי, יח"צ

"מדבר" היא גם תערוכה חדשה שנפתחה במלון בראשית וכוללת יצירות אמנות תחת התמה המדברית, המדבר הממשי והמדבר כרעיון. אוצר התערוכה הוא שרון תובל, האוצר של רשת ישרוטל שאחראי לאמנות בכל מלונותיה. וזה די מעניין, התאווה של מלונות לאמנות. כמעט בכל מלון שווה יש איזו תערוכה מסקרנת או שיתוף עם אמנים מקומיים, ביערות הכרמל – מספר לנו שרון תובל - אפילו נותנים לאמנים שהות חינמית בתמורה לשעת סדנה יומית שהאמן מעביר לאורחים האחרים. כך יכולים אורחי מלון להיקלע, בין ספא לחדר האוכל, לשעת יצירה.

זה מבורך, כמובן, זה לא שלאמנים ישראלים יש הרבה מקורות מימון או במות להציג בהן, וזה ככל הנראה גורל טוב יותר מלהיתלות בלובי של בנק. מלונות הבינו שאמנות (ישראלית, עדיף) היא דרך לבדל ולייחד את עצמם, זה מוסיף ליוקרה ולקלאס, והאמנים מקבלים מימון (שאותו המדינה, כידוע, לא מספקת) וגם בית ליצירות (שגם הוא, בואו נודה, לא מאוד שכיח). שיתוף פעולה שמועיל לשני הצדדים. ואולי גם לאורחי המלון, שמוציאים המון המון כסף ללילה וכך יכולים להרגיש שהם לא רק חלק מסחר חליפין קפיטליסטי והדוניסטי שאין לו קיום בריק שבין הבופה לבריכה, אלא גם עשו משהו קטן בשביל הנשמה.

אלה ליטביץ "גאולה", חריטה על סלע. במלון בראשית (צילום: נטע חוטר)
אלה ליטביץ "גאולה", חריטה על סלע. אמנות רחוב במדבר | צילום: נטע חוטר

התערוכה "מדבר" הוציאה את האמנות מאזור הנוחות של מרכז הארץ והעבירה אותה לדרום, ניסוי מעניין שעושה רושם שהצליח. ממש כמו שבראשית משתלב בנוף המדברי בבנייה ובצבעים, גם התערוכה מקפידה לא לפצוע אותו. יש בה התחשבות וענווה במובן הזה, היא יודעת שלא משנה כמה מדהימות היצירות שבה, הן גם ככה לא יכולות להתחרות ביופיו של המדבר עצמו. היצירות משתלבות במדבר או מתקשרות איתו, הן לא הפרעה אלא הדגשה של הנוף, רובן גם עושות בו איזשהו שימוש.

מפל אבנים ליד הבריכה, מאובנים בספא 

בין העבודות אפשר למצוא את "גאולה", של אלה ליטביץ, שבטח תהיה הלהיט האינסטגרמי של כל מי שיגיע לתערוכה שאגב, אין צורך לישון בבראשית על מנת לראות, אפשר להגיע אליה באופן עצמאי או סתם כחלק מטיול במדבר. מדובר בסלע מהאזור שעליו סותתו המילים "הייתי פה", סוג של אמנות רחוב במדבר. גם מירב רהט עם "נקודת מבט" – מסגרת ורודה שדרכה אפשר לראות ריבוע נוף ממוקד, בטח תהיה להיט, יצירה חכמה ועם הומור.

מלון בראשית (צילום: אסף פינצ'וק)
הבריכה במלון בראשית. היי, אנחנו סתם הערת שוליים | צילום: אסף פינצ'וק

את "מיראז'" של נובויה יאמגוצ'י היפני כדאי לראות מלמעלה, לוחות נירוסטה מעוגלים שיוצרים אשליה של טיפות מים במעגל מסתורי. "מאורות ברקיע" של בת אל אלפסי, יצירה שכוללת מדרגות שמטפסות דרך עצם מעוגל לבן אל עבר השמיים מזכירה קצת את האובליסק מ"אודיסאה בחלל". "זיכרונות" של אריאלה ורטהיימר, מעין כדורים שנראים כמו פקעות שמתגלגלות בשטח, יוצרים את התחושה של אבנים מדבריות שקופות למחצה. אבנר שר יצר מפל של אבנים שעליהן כיתובים מסתוריים. הן כמעט בלתי מורגשות במושבן אל מול בריכת המלון, אבל מי שמבחין בהן מתהפנט אל כתב החרטומים המשונה שמזכיר לנו שהיו כאן לפנינו ויהיה גם אחרינו, אנחנו סתם הערת שוליים על הכדור.

יש גם יצירות בתוך המלון, שכוללות לא מעט קרמיקה למי שחובבת. יצירות משגעות של אנטנש יאלאו, בת העדה האתיופית, שמשלבת טכניקות אתיופיות מסורתיות עם טכניקות עכשוויות. "הם רצים" של יבגניה קירשטיין כולל ציורים של האדם הקדמון על אבן לצד קשקושי גרפיטי, שנועדו להזכיר לנו שבכל תקופה בהיסטוריה שאף האדם להותיר חותם. בספא החשוך, בתוך תיבות אור, מוצגים מאובנים ימיים שיצרה נועה שיזף, ביולוגית ימית בעברה וכיום אמנית, שמזכירה לנו שפעם מכתש רמון ובכלל, כל האזור המדברי, היה בכלל חלק מים תטיס הקדום.

יש עוד יצירות, גם בתוך המלון וגם מחוצה לו, שמתאגדות לכדי תערוכה מעניינת שמרגישה טבעית, משתלבת בנוף, ומצליחה להיראות עכשווית וקדומה כאחד. גם הנהירה הישראלית למדבר, ככל הנראה, היא בשביל תחושה קצת יותר טבעית. בשביל פרופורציות שדורשות לפעמים אדם מול מדבר, ובשביל קצת שקט. אה, ובשביל המיצב האומנותי היפה מכולם שכמעט ושכחנו איך הוא נראה – כוכבים בשמיים.

התערוכה "מדבר" פתוחה ללא עלות לסיורים של קהל שאינו מתארח במלון, בתיאום מול המלון
הכותבת הייתה אורחת המלון