דרור משעני (צילום: ינאי יחיאל)
דרור משעני | צילום: ינאי יחיאל
איזה ספרים מונחים על השידה שלך כרגע?

"'כניעה' מאת מישל וולבק, '2666' מאת רוברטו בולניו (קראתי את שני החלקים הראשונים והיה דחוס ונפלא; עד כדי כך שהרגשתי צורך לעצור, לנשום – ולחזור אל הספר עוד מעט); ו'וילהלם מייסטר' מאת גתה שאני קורא פרקים ממנו בעונג רב מדי פעם".

מי הסופרים האהובים עליך?

"מאוד קשה לנקוב בשמם של שלושה סופרים בלבד. כשאין ברירה: יוסף חיים ברנר, אדגר אלן פו, רולאן בארת. כל אחד מהם היה הסופר החשוב ביותר עבורי בתקופות שונות בחיי".

 מי הדמות הספרותית האהובה עליך?

"גם זאת שאלה קשה אבל קלה יותר מהקודמת: פקד ז'ול מגרה של ז'ורז' סימנון הוא כנראה הדמות שחזרתי אליה הכי הרבה פעמים ולאורך הכי הרבה שנים ובכל פעם שאני מתקשה לקרוא משהו אחר".

איזה ספר אתה מצטער שלא כתבת בעצמך?

"אין לי מנגנון כזה, של צער על כך שלא כתבתי ספרים טובים שכתבו סופרים אחרים. אבל אני מעריץ ומתקנא בספרים שיש שבהם ישירות או כנות או צלילות מחשבה שאני מרגיש שאני עוד לא השגתי בספריי. למשל 'הוידויים' מאת ז'אן ז'אק רוסו, או 'מוות רך מאוד' של סימון דה בובואר או 'קול צעדינו' מאת רונית מטלון".

 איזה ספר קראת ולא הבנת ממה כולם מתלהבים?

"'חמישים גוונים של אפור'. קראתי כמה עשרות עמודים כדי להבין את הריגוש ולא הבנתי. לטעמי הוא היה בנאלי והבנאליות היא לא כל כך ארוטית בעיני".

 איזה ספר היית מכניס לתכנית הלימודים לבגרות?

"את 'גוף שני יחיד' של סייד קשוע. או את ספר הטורים החדש שלו, 'בן הארץ'. יותר מכל שיעור 'אזרחות', אני חושב שהספרים האלה יוכלו לפקוח את עיניהם של תלמידי תיכון יהודים לחוויות התבגרות של ערבים בישראל ולקרב את הדו-קיום השוויוני שצריך להיות כאן".

המפקח מגרה
"הדמות שחזרתי אליה הכי הרבה פעמים". המפקח מגרה באיור לסדרת טלוויזיה

איזה ספר היית שולח במתנה לראש הממשלה?

"לא הייתי מנסה לחנך את ראש הממשלה. אני לא חושב שזה יעבוד. בכל זאת הייתי שמח אם הוא היה קורא בעיון את 'מאין באנו' של ישראל קנוהל, חיבור היסטורי מרתק על התהוות עם ישראל והמיתוסים הגדולים שלו, שמלמד עד כמה המקום הזה היה תמיד שייך לרבים ולא לעם אחד, ועד כמה האמונות שלנו עצמנו הן תוצר של מגע מפרה עם תרבויות ועמים אחרים. חוץ מזה הייתי שולח לו את 'מצב ביש וסיפורי אימה אחרים' מאת אדגר אלן פו – כדי שיפחד קצת כמו שהוא מפחיד אותנו".

מה הספר האהוב עליך ביותר?

"בכל תקופה יש ספר אחר ומכיוון שאני כבר כמעט בן 40 יש די הרבה. הנה כמה: 'שכול וכשלון' מאת יוסף חיים ברנר, הטרילוגיה של סמואל בקט, 'מוות בוונציה' מאת תומס מאן, 'החינוך הסנטימנטלי' מאת גוסטב פלובר, 'אשליות אבודות' מאת אונורה דה-בלזק, 'אור הגנוז' מאת מרטין בובר, 'המנדרינים' מאת סימון דה בובואר, התנ"ך, 'עור שחור, מסיכות לבנות' מאת פרנץ פאנון, 'רוזאנה' מאת מאי שובאל ופר ואלו".

איזה ספר אתה מתפדח שעוד לא קראת?

"את רוב ספרי הפילוסופיה החשובים. את חלקם ניסיתי אבל, לפחות בינתיים, לא הצלחתי לקרוא את רובם".

דרור משעני יחתום על ספרו החדש, "האיש שרצה לדעת הכל", בדוכן "אחוזת בית" בכיכר רבין בתל אביב, מחר, בחמישי ובמוצ"ש.