כדרכם של הדברים הכי טובים בחיים, גם תערוכת הצילום "יצורה" נולדה ממש במקרה. האמנית והרקדנית עדן פראדי יצרה קשר עם הצלם והבמאי זוהר רון בשביל פרויקט אחר, מסחרי יותר. "הכרתי את זוהר דרך הרשתות החברתיות ורציתי לעבוד איתו כי יש לנו עולמות תוכן דומים", היא מספרת בריאיון ל-mako. "שנינו אוהבים את אפריקה ושפה אסתטית שבטית, אז הזמנתי אותו לצלם איזה פרויקט מיתוג שעשיתי - ומשם נוצרה חברות".
החברות והקרבה הובילו לשיחות שבהן פראדי חשפה בפני רון את ההפרעה איתה היא מתמודדת - דיסמורפיה של הפנים. הפרעת הגוף הדיסמורפית - שהאנשים שסובלים ממנה מוטרדים מהמראה החיצוני שלהם, סולדים ממנו באופן הרסני וחווים את הנראות שלהם באופן מעוות ושונה מכפי שאחרים רואים אותם - מוכרת מעט לציבור הרחב מכיוון שהיא מזוהה עם הפרעות אכילה. במקרה של פראדי ההפרעה מתמקדת דווקא בפניה, בעוד עם הגוף שלה היא שלמה לחלוטין - כפי שגם אפשר לראות בסדרת הצילומים שמוצגת בתערוכה, שנאצרה על ידי אושרי כהן-נדר ומוצגת ב-Yaara open studio ביפו עד ה-7 באוקטובר.
כשהחלו השיחות בין השניים על פרויקט צילום שיעסוק בדיסמורפיה, לרון הייתה נטייה טבעית לרצות להקל על פראדי דרך האמנות. "הייתי משוכנע שאני יכול לעזור, להראות את הפרספקטיבה שלי, לשקף את היופי שאני רואה, ולקח לי זמן להבין שיש פה משהו אחר", הוא אומר. "אני מכיר מהעבודה שלי עם מוזיקאים את הפערים האלה בין התפיסה שלנו את עצמנו לבין אחרים, וחלק מהמקצוע שלי זה לדעת לתקשר את זה ללא שיפוטיות. אבל פה יש התמודדות עם משהו שהוא יותר אקסטרים, חוויה שהיא באמת מפריעה. אז בשלב מסוים שחררתי את המקום של לשקף לעדן מה אני רואה, ועברנו לתהליך אחר של יצירה, שכולל אלמנטים שמסתירים את הפנים ועוזרים לה להיחשף מבלי להיחשף".
"לא הייתי מסוגלת להתמודד עם תמונות של הפנים שלי", מוסיפה פראדי. "המשמעות של דיסמורפיה של הפנים, בין השאר, היא שאני חושבת פעמיים לפני שאני מסתכלת במראה. בכל פעם שאני מגיעה למקום חדש, כמו דירות סאבלט, אני צריכה לקחת נשימה עמוקה ולחשוב אם בא לי להסתכל במראה. זה מעורר בי פחד וחרדה ממה אני אפגוש, אם זה יהיה לי נעים או לא, אם אני צריכה אחר כך לעבוד ולתפקד. היו תקופות שהייתי מסתכלת במראה ופתאום רואה את עצמי כזקנה, או חווה ניתוק מהדמות שבמראה, לא מזהה אותה, מרגישה רחוקה ממנה".
"מצד שני", היא מספרת, "אני יכולה להסתכל על עצמי הרבה זמן במראה, להתעכב על כל פגם ולהגדיל אותו פי מאה. אז אני גם חושבת שזה מה שכולם רואים - בטח רואים שאני עייפה, את השקעים מתחת לעיניים. היום אני כבר לא רואה הזיות, אבל אני כן יכולה להתעכב על פגמים. קשה לי למשל עם זה שאני מתבגרת ומזדקנת. בתור אישה יש לך תאריך תפוגה".
לאחר שהחליטו לצאת לדרך עם הפרויקט - שבכלל לא תוכנן להיות תערוכה - השניים החלו לשוטט ביפו ובביתו של הצלם ולאסוף פריטים שהם אוהבים לשילוב בתמונות, באופן ספונטני ותוך כדי יום הצילום עצמו. התוצאה היא סדרה של מעין "יצורים", שמהם קיבלה התערוכה את שמה, כשגופה של עדן מצולם במנחי ריקוד אפריקאי - אמנות בעלת משמעות אדירה עבור שני היוצרים. פראדי נותנת קרדיט לריקוד האפריקאי כחלק מתהליך הריפוי שלה, בעוד רון, שאביו היה אחד ממקימי להקת בת שבע, מספר שאחד הזיכרונות הראשונים שלו היה אירוח של רקדנית אפריקאית בבית הוריו, כשהיה בן שלוש או ארבע. בנוסף, הוא נוסע לעתים קרובות לאפריקה. "אני לא טיפוס אורבני, וההשראה שלי מגיעה מהשבטים שעדיין חיים עם עצמות על השפתיים, מציירים על הגוף, הולכים עירומים. יש שם משהו פשוט אבל גם מקורי ואינדיבידואלי, וזה עוזר לי לחיות בשפיות מול האינטנסיביות האורבנית".
כשמביטים בתוצאה, אפשר להבחין בקלות שיש לתערוכה ערך אמנותי גם אם מפרידים אותה לחלוטין מנושא הדיסמורפיה - התמונות אסתטיות, מעוררות מחשבה אבל גם נגישות עבור צופים שלא רואים את עצמם כצרכני אמנות מתוחכמים. במילים אחרות, התמונות מחזיקות בפני עצמן גם בלי לדעת מה הסיפור שמסתתר מאחוריהן, אבל כשיודעים אותו - מקבלים ערך מוסף, ששני האמנים מקווים שיוכל לגעת באנשים.
"אנחנו חיים בחברה שאידיאל היופי מאוד חזק ומוערץ בה, וזה יכול ליצור אישיו אצל כולם ואצל נשים בפרט. הייתי רוצה להביא לפרונט את הבעיה הזאת", אומרת פראדי. "כולנו עוטים מסכות על עצמנו, וכשאנחנו נחשפים, זאת הזדמנות להתקרב לאמת האישית שלנו וגם לסיפורים של אנשים אחרים, להרגיש קרובים בעולם של רשתות חברתיות שגורמות לנו להרגיש רחוקים, כי אנחנו מציגים בהן שהכל בסדר".
Yaara open studio, שמעון הצדיק 12, יפו | הכניסה חופשית | נעילה: 7.10.2023