לפני 25 שנה עלתה לאקרנים קומדיית האימה המוצלחת של טים ברטון, "ביטלג'וס". מעבר לסרט מגניב לגמרי עם סצנת ארוחת ערב זכורה במיוחד, קשה להתעלם מהעובדה שביטלג'וס עצמו, ספק יצור ספק רוח רפאים בגילומו של מייקל קיטון, היה דמות די דוחה. ראש מסתובב, עיניים נשלפות, מחושים שיוצאים מכל מקום ומעטה כללי של טינופת, עובש' תולעים וחרמנות. ולמרות כל הגועל נפש הזה, הוא עדיין הצליח להקסים ולהצחיק אותנו, בטח שהרבה יותר מזוג הפוצים בגילומם של ג'ינה דיוויס ואלק בולדווין. לזכרו של אותו יצור דוחה ומופלא ורגע לפני שנקרא שלוש פעמים "ביטלג'וס" בתקווה שהפעם הוא יופיע, נזכרנו בגיבורי הסרטים המכוערים והאהובים מכולם.

סת' בראנדל, "הזבוב"

איף, איזה גועל. הזוועתון של קרוננברג מ-1986 כלל תאונה המצערת שהפכה את ג'ף גולדבלום מיהודי חתיך וגבוה לזבוב ענק. כמצופה, הטרנספורמציה המכונפת לא חוסכת מאיתנו מסלול הגעלות מפרך שכולל נשירת צפרניים, שיניים, אזניים והרבה דברים שמגיעים עם קלוז אפים דוחים על נוזלי גוף לא טבעיים, וחמור מכך - הסרט הותיר אותנו עם התהייה הנוראית מכל, איך זה לשאת ברחמך צאצא של זבוב? 

רוקי דניס, "מסכה"

קצת לא נעים, כי במקרה הזה מדובר בגיבור כעור שלא באשמתו. ועוד יותר לא נעים זה שהדרמה המרגשת בכיכובם של שר ואריק סטולץ מבוססת על סיפור אמיתי של ילד שנולד עם גולגולת מעוותת. היחסים של רוקי מ"מסיכה" (לא לבלבל עם "המסיכה" בכיכובו של ג'ים קארי) עם אמו (שר) וכנופיית האופנוענים אליה היא שייכת (כן) הופכים את מלודרמת האייטיז ההולמרקית אך אהובה הזאת למסחטת דמעות היסטרית. כשהנער מתאהב בילדה עיוורת (לורה דרן), בכלל קשה שלא להפוך לשלולית ולהיזכר שמכוער מכוער, אבל עם אופי.

הג'וקר, באטמן

בגרסה של ג'ק ניקולסון מ-1989, הג'וקר היה גנגסטר שנפל לחומצה ופניו הושחתו. בגרסה המצמררת אפילו יותר של הית' לדג'ר מ"האביר האפל" ב-2008 כבר לא ממש ברור מה קרה לג'וקר, כפי הנראה היה זה סכין שפער את חיוכו המבעית. אבל מה שבאמת הפך את הג'וקר שלו למופתי ודוחה, זה הצקצוק הבלתי פוסק וליקוק שפתיו בלשונו, שהצליחו לסמרר את הצופים עוד לפני ה"וואי סו סיריוס?" הראשון. תוסיפו לזה את השיניים הרקובות והצחוק הגבוה, ויש לנו קריפר חד פעמי.

ראול סילבה, סקייפול

הנבל ב"סקייפול", סרט ג'יימס בונד האחרון, היה נפלא במיוחד. לא שציפינו לפחות מחוויאר ברדם, אבל מדהים שבחור כה נאה הצליח להפוך את עצמו לפריק פסיכופת וכעור. ברדם גילם את ראול סילבה, סוכן MI6 לשעבר שנלקח בשבי, ניסה להרוג את עצמו וצולק לנצח, פיזית ונפשית. סילבה ניסה להתאבד בעזרת ציאניד, אבל נותר בחיים רק בלי לסת עליונה ועם פנים מעוותות שהוא מסווה בעזרת פרוטזה. ייקס.

פרדי קרוגר, סיוט ברחוב אלם

האם זה טבעי לחוש חיבה חרישית לפרדי קרוגר, האיש שממנו היו עשויים סיוטים באייטיז? מוכרחים להודות שאחרי עשרים שנה ולעומת המפלצות המורכבות והאכזריות שראינו מאז, הוא נראה כמעט תמים. מפלצת פשוטה שנולדה כתוצאה מאונס ונשרפה בלינץ' על ידי דיירי רחוב אלם (פחות או יותר, כן? הביוגרפיה משתנה מסרט לסרט), ומאז תוקפת ילדים בשנתם, כשהם הכי פגיעים. נכון, המראה שלו עדיין לא ממש עושה חשק להזמין אותו לצאת, אבל הוא כבר ממזמן לא מפחיד. סתם קצת חרוך.

דובי גל, מלך הסלים

בואו לפייסבוק שלנו!