הפורטרט היפהפה הזה השתמר במשך כמעט 400 באוסף הפרטי של משפחת האצולה הבריטית של הרוזן מג'רזי, מגלה הגרדיאן. הנשיונל פורטרט גלרי ניסתה לרכוש אותו כשהוצע למכירה פומבית ב-2009 אבל נכשלה והוא נמכר לבסוף לשני סוחרי אומנות בסכום של 8.3 מיליון פאונד. השנים חלפו ועכשיו הסוחרים גוזרים את הקופון בעזרתו של רוכש אנונימי מחו"לֹ, שמוכן לשלם להם 12.5 מיליון פאונד כדי לתלות אותו באוסף הפרטי שלו. בגלל החשיבות של הציור לבריטים וכדי לתת לגלריה הלאומית צ'אנס להשוות את הסכום שמציע הקונה, הוציא שר האומנות הבריטי צו איסור ייצוא מיוחד שתקף לשלושה חודשים ועומד לפוג בעוד כשלושה שבועות. כל עוד הצו בתוקף – אי אפשר להוציא את הציור מאדמת אנגליה ולגלריה ניתנת הזדמנות לאסוף את הסכום הנדרש לה לפני שהבריטים מאבדים אותו לנצח.
"רוצים להוציא את הציור הזה מבריטניה והדרך היחידה שלנו לעצור את זה היא לגייס 12.5 מיליון פאונד", מסביר מנהל הנשיונל פורטרט גלרי, סנדי ניירן, “יש לנו ציורים אחרים של ואן דייק אבל שום דבר לא משתווה לפורטרט העצמי שלו, ואנחנו רוצים לקנות אותו עבור כל אזרחי בריטניה ולשמור אותו בתצוגה ציבורית, פתוח לעין כל".
מדובר בקמפיין הגדול ביותר של הגלריה למימון רכישה ואי אפשר להימנע מלתהות למה יצירת האומנות הזו - ששייכת בכלל לצייר פלמי - חשובה כל כך לבריטים? ובכן, ואן דייק התגורר באנגליה כמעט עשור וחי בחצרו של המלך צ'ארלס הראשון. הוא אף קיבל תואר אבירות וזכה לתואר “הצייר הראשי”. מעבר לעובדה שצייר את בני המלוכה ואנשי החצר של התקופה, הוא נחשב גם למי ששינה את האופן בו ציירו פורטרטים – מאז ועד היום: אם בתקופה הטיודורית הונצחו בני המלוכה והחצר בפורטרטים רציניים, פורמליים וקשיחים – ואן דייק הוא זה שיצר את הסגנון המתקשר, הזורם והחי של הפורטרטים והפך אותו למיינסטרים. השינוי הסגנוני הזה ניכר היטב בפורטרט העצמי שלו, בו הוא מישיר אלינו מבט. “הוא נראה כאילו הוא מברך אותנו לשלום בדיוק כשאנחנו מפריעים לו באמצע הציור", אומר ניירן באהבה.
זהו אחד משלושה פורטרטים עצמיים שצייר ואן דייק על אדמת בריטניה והוא נדיר כל כך בגלל שזמן קצר לאחר יצירתו הוא מת, כשהיה בן 42 בלבד. כדי להוסיף לדרמה, מזכירים בגלריה שזוהי ההזדמנות היחידה של מוזיאון בריטי להחזיק בפורטרט של הצייר החשוב: שני הפורטרטים העצמיים האחרים שלו אינם זמינים וכנראה שגם לא יהיו זמינים לציבור הבריטי. אחד מהם מוצג במדריד והשני סגור באוסף הפרטי של הדוכס מווסטמינסטר.
