בשנת 2014 השחקן והקומיקאי רובין וויליאמס השם קץ לחייו כשהוא בן 63. מיד לאחר מכן, החלו להתרוצץ שמועות וספקולציות באשר לנסיבות התאבדותו, כשההערכות דיברו על דיכאון, חובות כלכליים או מאבקים עם התמכרויות עבר. עכשיו, בסרט דוקומנטרי חדש שנקרא "המשאלה של רובין" (שמשודר ב-yes דוקו), אלמנתו סוזן שניידר וויליאמס, חברים, קולגות ואנשי רפואה שופכים אור על מה שבאמת קרה. הנתיחה לאחר המוות של וויליאמס הצביעה על כך שהוא חלה במחלה שנקראת גופיפי לואי (או דמנציה עם גופיפי לואי - LBD), שאפילו הוא עצמו לא ידע שהוא חולה בה.

גופיפי לואי היא מחלה שפוגעת במוח, והסימפטומים שלה כוללים חרדה, איבוד זיכרון, אינסומניה והזיות, מלווים בסימפטומים גופניים של פרקינסון. וויליאמס אמנם לא ידע שהוא סובל מהמחלה, אבל שם לב להידרדרות בתפקוד שלו, ואף שיתף את הסובבים אותו. באשר להתאבדות שלו, אפשר למצוא לכך הסבר בסרט דוקומנטרי מ-2018 על וויליאמס שנקרא "Come Into My Mind". בקטע מראיון ישן וויליאמס נשאל האם יש לו פחדים, ועונה כך: "אני מניח שאני מפחד שהתודעה שלי תהפוך קהה, כמו אבן. שאני לא אוכל להצית אותה שוב". מקורבים לוויליאמס סיפרו שמדובר היה בגאון ושאחת היכולות המרשימות ביותר שלו הייתה לחשוב מהר ולאלתר, בעיקר בימי הסטנדאפ שלו.

בראיון חדש למגזין הגרדיאן, אלמנתו של וויליאמס מסבירה למה חשוב היה לה לקחת חלק בדוקומנטרי החדש, ומספרת עוד על הרגעים שלאחר הגילוי על המחלה. "הרופאים שאלו אותי אם אני מופתעת שלבעלי היו תאים של גופיפי לואי בכל המוח שלו. לא ידעתי בכלל מה זה ובכל זאת עניתי 'לא, אני לא מופתעת'. העובדה שמשהו חדר לכל חלק מהמוח שלו? זה היה הגיוני לחלוטין".

שניידר וויליאמס, אמנית במקצועה, מוסיפה בראיון גם פרטים נוספים על האדם שהיה וויליאמס בבית. "רובין ואני אהבנו ללכת למוזיאונים ביחד. הוא גם ממש אהב היסטוריה. אני הייתי מביאה את הידע על אמנות והוא את הידע על היסטוריה אז זה היה כיף כפול", היא מספרת. "אנשים נוטים להניח שהאיש שהוא היה על הבמה הוא אותו האיש שהוא היה בבית, ובואו נבהיר: בחיים לא הייתי מתחתנת עם מישהו כזה. בבית הוא היה שקט, מלא מחשבה, אינטלקטואל. הסטנדאפ והמשחק היו בסך הכל עבודה".

השניים נפגשו ב-2007, נישאו ב-2011 וב-2013 הסימפטומים של המחלה החלו. היא מספרת שבתחילה הוא התלונן על כאבי בטן ובהמשך על רעידות ביד ונדודי שינה, אבל עבורה בלטה בעיקר החרדה שלו. "זה היה מאוד לא אופייני עבורו להיות פרנואיד", היא מספרת. במאי 2014, שלושה חודשים לפני מותו, וויליאמס אובחן במחלת פרקינסון, אבל האבחנה הזאת לא הסבירה את הפרנויה, ההזיות, הדיכאון והחרדה. אלה לא טופלו כראוי, ובני הזוג החליטו לפנות למרכז לאבחון נוירולוגי, רק שוויליאמס שם קץ לחייו שבוע לפני הבדיקה שנקבעה לו. "אני חושבת שהוא לא רצה ללכת לבדיקה", אומרת שניידר וויליאמס. "אני חושבת שהוא חשב 'הולכים לאשפז אותי ואני בחיים לא אצא משם'". 

השמועות שהתרוצצו לאחר מותו הן הסיבה העיקרית ששניידר וויליאמס רצתה לקחת חלק בדוקומנטרי. "זה מראה איך כחברה אין לנו עדיין את המילים לדון במחלות של המוח באותו האופן שאנחנו מדברים על דיכאון", היא אומרת. "דיכאון הוא סימפטום של גופיפי לואי אבל הוא לא קשור לפסיכולוגיה במקרה הזה, אלא לנוירולוגיה. המוח שלו התפורר". היא מוסיפה בראיון שלמרות שהוא התמודד עם אלכוהוליזם בעברו, זה בהחלט לא היה במקרה לקראת סוף חייו. "הוא נכנס למרכז גמילה בשביל לקחת זמן לעצמו, לעשות מדיטציה, להיכנס עמוק יותר להחלמה, אבל הוא היה פיכח לחלוטין במשך שמונה שנים", היא אומרת. "זה מאוד הכעיס אותי כשהיו דיווחים שהוא חזר לשתות, כי אני יודעת שהיו אלכוהוליסטים בהחלמה שהסתכלו עליו כמודל לחיקוי, ומגיע להם לדעת את האמת. אם בעלי לא היה מפורסם לא הייתי גורמת לעצמי לעבור את ההפקה של הסרט. אבל היו כל כך הרבה אי הבנות סביב מה שקרה לו, וסביב גופיפי לואי. אז זה הרגיש כמו הדבר הנכון לעשות".

מתמודדים עם מחשבות אובדניות? אל תהססו לפנות לעזרה

ער"ן - עזרה ראשונה נפשית במספר הטלפון 1201
ניתן לפנות גם במייל דרך עמוד האינטרנט
או במסרון (SMS) למספר 0768844400