מעטים הסרטים שהרוויחו באמת ובתמים את התואר אגדה הוליוודית, אבל "נערות שעשועים" הוא בהחלט אחד מהם. ולא אגדה טובה, חלילה. לא תמצאו כאן סופים טובים, נסיכים אצילי נפש או פיות רחומות שמגשימות את כל משאלות ליבה של הגיבורה במחי מטה. וואו, כמה שלא תמצאו את כל אלה ב"נערות שעשועים". במקום זאת תמצאו בו בימוי קדחתני שלא מבדיל בין קומדיה ודרמה, משחק היסטרי, אלימות לא מנומקת, סצנות סקס ביזאריות לוכסן משפילות, תסריט מנוקב ולפחות דמות אחת שמודה על חיבתה לאכילת מזון לכלבים. 

הדרמה הארוטית של פול ורהובן ("זיכרון גורלי", "אינסטינקט בסיסי") לא נולדה כסרט קאלט. כלומר, רוב סרטי הקאלט לא החלו את דרכם ככאלה, אבל "נערות שעשועים" הוא חיה אחרת לגמרי: הוא היה אמור להיות סרט איכותי. הוא היה אמור להיות שובר קופות מוערך שיזניק קריירות - בדגש על זו של השחקנית אליזבת ברקלי, שעוד נגיע אליה - ויתקבל בשריקות עידוד בפסטיבלים הנחשבים ביותר של אירופה. וכל זה היה גם יכול לקרות אלמלא, נו, הוא לא היה סרט מחורבן בצורה יסודית.

"נערות שעשועים" החל בכלל כמחווה למחזות הזמר הקולנועיים הגדולים של שנות ה-30 וה-40, אך כשהרעיון הוצע לוורהובן על ידי התסריטאי ג'ו אסטרז ("פלאשדנס", "סליבר"), הבמאי החליט להפוך את אותו מיוזיקל נוצץ למותחן ארוטי, שיהלום את רוח התקופה. התקופה, אגב, היא תקופה בהוליווד בה מותחנים ארוטיים כמו "אינסטינקט בסיסי" ו-"9 וחצי שבועות של שכרון חושים" הם שוברי קופות, מה שמסביר איך התסריט הקיקיוני של אסטרז זיכה אותו ביותר מ-3 מיליון דולרים, ומדוע ורהובן היה כל כך בטוח בעצמו, עד שהסכים לדחות חלק משכרו שלו עד ליציאת הסרט. מותחנים ארוטיים נחשבו להפקות קלות ואטרקטיביות - להקו שחקנית בלונדינית נאה לתפקיד הראשי, ערבבו מעט רצח בהרבה מאוד רמיזות מיניות, צלמו הכל בקפדנות והופ - יש לכם להיט. וכמו כדי להצדיק עוד יותר את תו התקן האיכותי - לסרט שעוד לא יצא, כן? - ורהובן ואסטרז שילבו בתסריט מקרים שאירעו לרקדניות וחשפניות אמיתיות מלאס וגאס, ובכך קיוו להבטיח ש"נערות שעשועים" יהיה קודם כל אותנטי.

ומהו בעצם "נערות שעשועים"? מי הנערה ואת מי היא משעשעת? במרכז העלילה ניצבת - וזה בהחלט משחק מילים שכן היא מפגינה בסרט כישרון משחק של ניצבת - נומי מלון, צעירה נטולת היסטוריה שמגיעה לעיר החטאים כדי להפוך לרקדנית מפורסמת. שורת אירועים לא לגמרי אמינים מגלגלת אותה מרקדנית רקע במופע מחול ארוטי לעובדת בתעשיית המין של וגאס תוך שהיא מנהלת מערכת יחסים סבוכה עם הדיווה הגדולה ביותר בעיר, הרקדנית והנרקומנית המתפקדת קריסטל קונורס. הטוויסט הקרימינלי הבלתי נמנע מופיע במערכה השלישית של הסרט, כשנומי מחליטה לנקום במוזיקאי מפורסם שאונס את חברתה והסרט מסתיים כשנומי עוזבת את לאס וגאס חכמה יותר, אבל גם מרוקנת הרבה יותר אחרי שהעיר שתתה בצימאון את תמימותה. וכן, נומי הוא בהחלט שם מומצא, מעין עיוות של נעמי, שמרמז על כך שגיבורת הסרט היא אישה ללא ביוגרפיה - נו מי, No Me (אין אני), וכששם המשפחה מאלון נהגה בעל פה הוא נשמע כמו עיוות של המילים I am alone, אני לבד. 

והסימבוליזם איננו הדבר הגס היחידי ב"נערות שעשועים", סרט שאולי החל כמחקר אופי שאפתני או ניסיון להאיר בזרקור את הצדדים האפלים של תעשיית הבידור למבוגרים בווגאס, אבל סיים כמשהו אחר לגמרי. זו גרוטסקה קולנועית מעוצבת לעילא (הסרט הופק בתקציב מכובד ביותר של 45 מיליון דולרים), מלאת סצנות ארוכות וקשות לצפייה של מין אלים בין אנשים שדי שונאים זה את זו ודיאלוגים שיגרמו לכם לחשוב שדמיינתם אותם מרוב שאין בהם כל קשר בין משפט אחד למשנהו. והמשחק, הו, המשחק. אליזבת ברקלי - שהתחרתה על תפקיד נומי עם מאתיים שחקניות אחרות, בהן שרליז ת'רון, אנג'לינה ג'ולי ופמלה אנדרסון - הייתה מוכרת לקהל האמריקאי מתפקיד הפוך לגמרי. באותן שנים היא כיכבה בקומדיית הנוער טובת הלב "הצלצול הגואל" והתפקיד הפרובוקטיבי ב"נערות שעשועים" היה אמור לקבור את תדמית כוכבת הנוער שלה ולהוליד אותה מחדש כשחקנית רצינית.

נערות שעשועים (צילום: יח"צ באדיבות yes)
חירות מינית לא מובנת מאליה. ברקלי ומקלכלן ב"נערות שעשועים" | צילום: יח"צ באדיבות yes

הבעיה החלה ברגע ש"נערות שעשועים" הגיע לבתי הקולנוע, אז התקבל בנחירות בוז קולקטיביות (גם היום הוא מתהדר בציון המביך 16 מתוך 100 במסד ביקורות הקולנוע Metacritic), עם דגש לא מבוטל על הופעתה של ברקלי בתפקיד הראשי. בביקורת של הוושינגטון פוסט על הסרט נכתב ש"ברקלי משחקת את נומי מאלון, חתיכה בלונדינית עם מוח של נורה חשמלית" ומבקר הקולנוע הוותיק ג'ין סיסקל הגדיל ומחה: "(ברקלי) לא סקסית! אני לא חושב שיש לסרט הזה כוכבת מושכת" ובאותה נשימה גם כתב "והם לא עושים שום דבר מקורי עם התסריט". כלומר, לא רק ש"נערות שעשועים" היה סרט כושל בכל פרמטר, הייתה גם אישה אחת שהייתה אחראית, לכאורה, לכשלונו וזו אליזבת ברקלי.

אבל זו לא הסיבה היחידה להתרסקות של הסרט בקופות. ורהובן ואסטרז יצרו מראש את "נערות שעשועים" כסרט המוגבל לצפייה מגיל 17 ומעלה - דירוג קפדני וחמור שכמעט לא מוענק לסרטים הוליוודים המגובים על ידי האולפנים הגדולים - כך שגם הנערים החרמנים שהיוו את עיקר הקהל הפוטנציאלי של הסרט לא יכלו לצפות בו. הקרנותיו הקצרות של "נערות שעשועים" בבתי הקולנוע לא כיסו אפילו את תקציב ההפקה שלו, וב-1995 לא הייתה בדיחה גדולה ממנו ומברקלי בכל הוליווד. הוא הוזכר במונולוגים שפתחו את תכניות האירוח, זכה להתייחסויות מבזות בסדרות טלוויזיה, ובאופן כללי הפך כמעט בן ליל למילה נרדפת לכישלון.

אולם כשם שנומי הייתה נטולת ערך אך נחושה, כך גם הסרט שלה. "נערות שעשועים" זכה לחיים חדשים ומפתיעים כשהגיע למקום הכי 1995 שאפשר להעלות על הדעת: ספריות וידאו. הסרט הרוויח יותר מ-100 מיליון דולרים במכירות והשכרות של קלטות וידאו, וההצלחה זיכתה אותו גם בדור חדש של אוהבים ומעריכים. כלומר כן, היו מי שצפו בשביל הגירוי המיני, אבל "נערות שעשועים" נחרת בזיכרון גם, ואולי בעיקר כסרט קאלט. השנים הן שנות ה-90, אירוניה היא צו האופנה, ואת "נערות שעשועים" ניתן היה לאהוב באירוניה מקסימלית. לאט-לאט הסרט גם מצא את דרכו אל החוגים לקולנוע באוניברסיטאות, שם פורק ונחקר לא רק ככישלון מהדהד אלא גם כסרט בעל ערך. כיום, במקביל להבנה כי "נערות שעשועים" הוא פיגוע קולנועי שמפזר רסיסי גועל לכל כיוון, מקובל גם לחשוב עליו כעל סרט פורץ דרך. ב-2019 שוחרר גם סרט הדוקו "אתה לא מכיר אותי" (You Don't Nomi), בו ניסו מבקרים ומובילי דעת קהל להבין מה כן עובד ב"נערות שעשועים" ומה סוד קסמו. שלא במפתיע, הסרט הטפילי, זה שידע ללעוג ל"נערות שעשועים" אבל גם לפרגן לו במקומות הנכונים - זכה להצלחה, הוקרן בפסטיבלים נחשבים ושובח על ידי מבקרי הקולנוע.

וזה אולי החלק המריר מכל בסיפור של "נערות שעשועים" - סרט שכל העוסקים בו הצליחו לצאת ממנו בשלום, חלקם אף בתוספת של הערכה או לכל הפחות מחילה על מעידתם הרגעית, אבל אליזבת ברקלי נדרשה לשלם עליו מחיר כבד יותר. ורהובן ואסטרז המשיכו לעבוד כרגיל, אולפני MGM הספיקו לפשוט את הרגל אבל אז גם להתאושש כלכלית, וצוות שחקני המשנה - בהם ג'ינה גרשון וקייל מקלאכלן - המשיכו לעבוד ומתייחסים כיום אל "נערות שעשועים" כאל קוריוז מטופש שאפשר לצחוק עליו.

המזל שיחק הרבה פחות לברקלי, שהייתה בת 21 כשצילמה את הסרט המושמץ ולא הייתה יכולה למנף את הופעתה בו וליצור לעצמה קריירת משחק משגשגת. היא המשיכה לשחק לאורך שנות ה-90 בתפקידים הולכים וקטנים בסרטים נשכחים, התארחה בעשרות סדרות - אבל שום דבר לא תפס. הוליווד כאילו לא הצליחה להוציא מהראש את אחד הדימויים המפורסמים ביותר מהסרט, זה של נומי מלקקת בתאווה עמוד מתכת עליו רקדו עד לפני רגע נשים בדרגות שונות של עירום. זה פרצוף מאני כמעט, שמדגים את המחויבות המוחלטת של ברקלי לתפקיד אבל גם דימוי מרתיע, דוחה, כזה שקשה להאמין לו וקשה עוד יותר להתייחס אליו ברצינות כי הוא מזוהה כל כך עם סרט שנחשב למחפיר. לכי תמצאי עבודה כשכל מה שיודעים עלייך זה שפעם ליקקת עמוד.

"("נערות שעשועים") שינה אותי. זה היה רגע בחיים ואני לא יכולה שלא לומר שהייתי אדם אחר לגמרי אם לא הייתי עוברת את התהום הזו ומבינה את מה שהיא לימדה אותי", אמרה לאחרונה ברקלי בראיון למגזין "פיפל". השחקנית סיפרה שאחרי צאת הסרט, היה ברור לה שהוליווד תנדה אותה, אם כי לא הבינה בדיוק למה. "כשקראתי לראשונה על התסריט, הייתה לי תגובת בטן. חשבתי 'זה שלי'", אמרה. "כמובן שהתאכזבתי כשהסרט לא הצליח, אבל הייתה כל כך הרבה אכזריות סביבו. התנהגו אליי בבריונות ולא הבנתי למה מאשימים אותי. עבודה של שחקן היא להגשים את החזון של הבמאי. האמנתי שזה מה שאני אמורה לעשות".

את היחסים עם אסטרז ו-ורהובן אחרי צאת "נערות שעשועים" היא תיארה כקרים ומנותקים. "אף אחד מיוצרי הסרט לא דיבר בזכותי או ניסה להגן עליי", אמרה, "השאירו אותי בחוץ, בקור, והייתי מוקצה בתעשייה שעבדתי כל כך קשה למענה". ברקלי חדלה לשחק על המסך בשנים האחרונות, אם כי היא צפויה לשוב אל התפקיד שפרסם אותה לראשונה ותופיע בסדרת החידוש של "הצלצול הגואל", שפרק הבכורה שלה שודר השבוע בשירות הסטרימינג פיקוק. היא תגלם בו, למרבה האירוניה, גרסה מבוגרת יותר של בת דמותה העליזה מהאייטיז, ואם להסתמך על הטריילרים לסדרה, זה יהיה נוסטלגי ומתקתק, אבל גם מביך מאוד לצפייה. יש שיגידו שזה הז'אנר שברקלי מתמחה בו.