הוכרזו שמות תשעת הזוכים בפרס דן דוד לשנת 2023, ביניהם החוקרת הישראלית כרמה בן יוחנן מהאוניברסיטה העברית בירושלים. פרס דן דוד הוא פרס ההיסטוריה הגדול בעולם, והוא מוענק להיסטוריונים וחוקרים בראשית ובאמצע דרכם, שעבודתם מאירה את העבר בדרכים נועזות ויצירתיות. רשימת הזוכים מורכבת משבע נשים ומשני גברים, שמגיעים ממדינות שונות ברחבי העולם - ניגריה, איטליה, קניה, דנמרק, ארה"ב ועוד.
הפרסים יוענקו לזוכים בטקס פרס דן דוד שיתקיים באוניברסיטת תל אביב ב-17 במאי. הפרס, בסך 3 מיליון דולר, יחולק בין הזוכים - כל אחד מהם יזכה ב- 300,000 דולר על מחקרים פורצי דרך בחקר העבר האנושי. המענק הכספי מוענק גם כתמיכה בעבודתם העתידית של החוקרים הזוכים. 300,000 דולר נוספים יוקצו לפיתוח תכנית בינ"ל למקצועות ההיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.
הפרויקטים של הזוכים בפרס דן דוד השנה כוללים סיור מציאות מדומה בעיר אנגקור ואט בימי הביניים, ארכיון דיגיטלי של אדריכלות נעלמת בקניה, מחקרים על שסעים בין-דתיים לאחר השואה, מין ופוליטיקה בניגריה הקולוניאלית - ומעורבות של נשים לבנות בבעלות על עבדים בדרום ארצות הברית.
"הזוכים שלנו מייצגים את הדור הבא של ההיסטוריונים", אמר אריאל דוד, חבר הועד המנהל של הפרס ובנו של המייסד, דן דוד: "הם משנים את הבנתנו של העבר על ידי הצגת שאלות חדשות, התמקדות בנושאים שלא נחקרו דיים ושימוש בשיטות חדשניות. הבנת העבר על כל מורכבותו היא קריטית להארת ההווה ולהתמודדות עם אתגרי העתיד".
אלה הם שמות הזוכים:
סהיד אדרינטו הוא היסטוריון ניגרי, פרופסור באוניברסיטה הבינלאומית של פלורידה בארה"ב. אדרינטו חוקר נושאים ייחודיים כגון מין, רובים, בעלי חיים ומוסיקה. באמצעותם הוא בוחן סוגיות של זהות בחברה הקולוניאליסטית של אפריקה המודרנית, ובמיוחד עוסק בשאלות על מי הוא נתין קולוניאלי.
אנה אנטיץ' היא היסטוריונית שבוחנת את הקשר בין פסיכיאטריה, פוליטיקה ואלימות, במיוחד תחת המשטר הנאצי והמשטר הקומוניסטי ביוגוסלביה לשעבר. אנה, פרופסורית באוניברסיטת קופנהגן בדנמרק, גם מובילה קבוצת מחקר שבודקת את האופן שבו פסיכיאטריה הופצה בעולם במחצית השנייה של המאה ה-20, כמו גם את הקשר בין בריאות הנפש לבין תהליכי דה-קולוניזציה.
כרמה בן יוחנן היא חוקרת דת מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שבוחנת את ההיסטוריה של מתחים בין-דתיים ותוך-דתיים בעולם המודרני. מחקרה העיקרי עוסק בתפיסות דתיות של היחסים בין יהודים ונוצרים אחרי השואה, תוך התמקדות בשיחות הפנימיות שאנשי דת נוצריים מקיימים על יהודים מצד אחד ובשיחות הפנימיות שרבנים אורתודוקסיים מקיימים על נוצרים מן הצד השני.
אליס ברטון היא היסטוריונית של המדע במזרח התיכון מאוניברסיטת טורנטו בקנדה. ברטון בוחנת את התפתחות חקר הגנטיקה בארצות במזרח התיכון, בהן איראן, טורקיה, ישראל ומצריים. היא מדגימה כיצד מדענים שעסקו בתחומים הללו היו מצד אחד חלק מתנועה מדעית בינלאומית, ומהצד השני מעורבים בצמיחה של זהויות אתניות ולאומיות במדינותיהם.
סטפני ג'ונס-רוג'רס היא היסטוריונית שמתמחה בקשרים החברתיים, הכלכליים והמשפטיים של נשים לעבדות בדרום ארה"ב ולסחר העבדים הטרנס-אטלנטי. מחקרה הראשון עשה שימוש בעדויות של עבדים לשעבר שתועדו בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, ובו הראתה כיצד נשים לבנות היו מעורבות באופן פעיל בבעלות על עבדים בדרום לפני מלחמת האזרחים. ג'ונס-רוג'רס היא פרופסורית באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, בארה"ב.
קריסטה גוף היא מרצה באוניברסיטת מיאמי שבפלורידה, ארה"ב. מחקריה מתמקדים במיעוטים אתניים בברית המועצות, ובמיוחד ביחס למיעוטים-בתוך-מיעוטים ברפובליקות הסובייטיות. היא בוחנת כיצד בני קבוצות אתניות שזכו להכרה מוגבלת על ידי המשטר הסובייטי, כמו הכורדים ובני הטאליש, בנו לעצמם זהות קבוצתית בתוך רפובליקות אתניות כמו אזרבייג'ן. מחקריה נוגעים ישירות למתיחות העכשווית בחבל בנגורנו-קרבאך, ואף למלחמה באוקראינה.
צ'או טאיאנה מאינה היא מומחית במדעי הרוח הדיגיטליים, שעובדת על דרכים שונות להשתמש בכלים ממוחשבים על מנת לשמר ידע היסטורי, להנגיש אותו לקהל רחב, ולאפשר לקהילות לספר את סיפורן ההיסטורי. היא עובדת בקניה שבאפריקה, והפרוייקטים שלה כוללים שחזורי תלת-מימד של המחנות שבהם כלאו השליטים הבריטים את בני המאו-מאו בשנות ה-50. היא המייסדת של African Digital Heritage, מלכ"ר שפועל לקדם את השימוש באמצעים דיגיטליים לתיעוד העבר באפריקה.
אדם קלולו הוא חוקר שבוחן את המפגשים בין סוחרים הולנדיים לרשויות היפניות במאה השש עשרה, ומראה כיצד יחסי הכוח בין אירופה ומזרח אסיה בתקופה זו היו הפוכים ממה שמקובל לחשוב. מעבר למחקריו האקדמיים, קלולו פורץ דרך בתחום השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות כמו מציאות מדומה ומשחקי מחשב כדי להעביר ידע היסטורי לסטודנטים ולקהל הרחב. הוא פרופסור באוניברסיטת טקסס, אוסטין בארה"ב.
אניטה רדיני היא ביו-ארכיאולוגית איטלקייה שפיתחה שיטה חדשנית ופורצת דרך לחקור את שאריות האבק והלכלוך שהצטברו בשיניים עתיקות. היא משתמשת בשיטה זו על מנת להכיר את חיי העבודה של אנשי העבר ואת התנאים הסביבתיים שבהם התקיימו. רדיני היא מרצה ביוניברסיטי קולג', דבלין שבאירלנד.