גם בגיל 68, השחקנית חלי גולדנברג רבת פעלים: היא מדגמנת, מצלמת, כותבת בלוג וטורי דעה ומעבירה הרצאות. הבוקר (ראשון) היא התארחה אצל "פאולה וליאון" וסיפרה על הפרעת הקשב שאובחנה אצלה בגיל מבוגר, והסרט החדש שיוקרן רק לנשים חרדיות.
"התחלתי להיות דוגמנית בגיל 16 וחצי. הקמטים לא הפכו אותי למבוגרת, החיים הפכו אותי למבוגרת", סיפרה גולדנברג באולפן. "הגיל שלי זה בת כמה אני. בדיסוננס מאוד גדול, מצד אחד רוצה להיות ריאלית ולהסתכל על החיים שלי ולהגיד 'סבבה יש כאלה שמרוצים מזה' לבין זה שאני לא בתסמונת המתחזה עד הסוף, אבל אין לי ספק שאם לא הייתה לי הפרעת קשב או אם הייתי מאובחנת בגיל נורמלי ולא אחרי השיא של החיים שלי בהרבה מובנים של קריירה - יכול להיות שהייתי במכון ויצמן ולא איפה שאני היום. הייתי משתמשת ביכולות השכליות שלי באופן האמיתי שלי".
גולדנברג הסבירה שלמעשה לא בחרה את מסלול חייה, אלא הובלה אליו בנסיבות הטובות שזומנו לה. אך בניגוד לשחקנים אחרים שמשתוקקים לתפקידים בתעשייה, היא לא מגדירה את עצמה לפי העבודות שהיא מקבלת בתחום: "אני לא פרפורמרית. אני לא כל הזמן רוצה תפקידים ולא עושה תיאטרון. אני רוצה מאוד לעשות תפקידים טובים אבל אני לא מתה אם אני לא מקבלת אותם. בגיל 16 החיים נתנו לי מסלול קל שלא חייב אותי לקחת החלטות. הייתי פותחת את העיתון והיו חמש פרסומות שלי לחברות שונות. הלכתי ברחוב וראיתי פוסטרים שלי. הייתי מוקפת בעצמי כל הזמן. זה הקל עלי כי בחיים לא בחרתי מה אני רוצה להיות שאהיה גדולה. מקווה שלקחתי בחירות נכונות בצמתים ובהזדמנויות, אני לא מתחרטת וחושבת שמסלול החיים שלי רע".
בשנות ה-70 את הוגדרת כאישה הכי יפה, זה עיצב את נקודת המבט שלך עליך?
"את לא חייבת להיות האישה הכי יפה בחדר כדי שכולם יסתכלו עלייך. את יכולה להיות הכי גבוהה, הכי מפורסמת, לבושה הכי ססגוני".
בבלוג שלה, גולדנברג מפרסמת טקסטים על ההורות שלה ונמנעת מלחשוף את בתה המשותפת לה ולאברי גלעד, איה. "כתבתי הרבה בין הפרטי לאישי. מותר לי לכתוב עליי כאמא אבל לא על איה. סיפרתי על ההורות שלי אבל לא חשפתי אותה. זה בסדר להשתמש בדברים האישיים שלך במיוחד אם אתה אמן או יוצר".
את הסרט החדש שלה "היורשת", היא צילמה בטביליסי ובוונציה, והוא יוקרן באולמות קולנוע מיוחדים רק עבור נשים מהמגזר החרדי. "אלו נשים שלא רואות קולנוע, לא גולשות באינטרנט ולא רואות טלוויזיה", סיפרה, "הסרטים שיוצרים עבורן הם סרטים כמו שראו בשנות ה-50. משחקות שם רק נשים".