רגע לפני שהחידוש של דיסני ל"אלאדין" מגיע לבתי הקולנוע, תנו לי לקחת אתכם למסע בזמן. השנה היא 2006, והדרך היחידה להפוך סרטון לוויראלי היא שאנשים יעבירו אותו אחד לשני ב-ICQ. אחד מהדברים הכי נפוצים באותה תקופה היה סדרת סרטונים שנקראת "אלאדין - הגרסה העברית החדשה". על הנייר זה לא נשמע מזיק או מקורי במיוחד: מדובר בדיבוב לסרט "אלאדין" של דיסני, שבעקרון נדחסו בו כמה שיותר סקס, קללות וסמים בכל משפט. "הלילות החמים" נהיה "לילות של סמים", יסמין נהייתה גראסמין, אלאדין מחביא סמים בלחם ולקוף אבוּ קוראים אבולבול. הגיוני בסך הכל.
הסרטונים האלו פרצו לפני שדיבובים הומוריסטיים סטייל יובל בינדר או "דיבוב מצחיק" היו דבר מוכר בכל בית. אני, יחד עם עוד אלפי ילדים בחטיבת ביניים עד תיכון ברחבי הארץ, השתגעתי מהקונספט המטורף הזה שלקחו את הסרט התמים שההורים הושיבו אותנו לראות בבית - והפכו אותו לכל מה שההורים אוסרים עלינו לראות. גיל ההתבגרות שלי פחות או יותר מחולק לשניים: לפני ואחרי ששמעתי את אלאדין אומר "כוסאמק ערס".
כשאני רואה היום אנשים מצקצקים על כמה הנוער שלנו מתדרדר שהוא מצטט בעל פה את דודו פארוק, אני נזכר באותם ילדים ב-2006 שישבו בהפסקה ושרו "תימני עם זין כמו ג'בטה, בוא עשה איתנו אורגיה" (לפי השיר "צעד לפני"). תנו לי לעשות לכם ספוילר: יצאנו בסדר גמור. נוער לא מתדרדר אם הוא שומע קללות או אזכורים לסמים וסקס. כשאתה מגיע לגיל ההתבגרות אתה פשוט צוחק מדברים בוטים, לא משנה מה. זה בטבע שלנו. כשהאדם הקדמון היה בן 13 הוא צייר על הקירות בולבולים וכתב "אוגה בוגה אוכל זין". שמענו את זה בגיל 13, ציטטנו את זה, צחקנו מזה - ואז התבגרנו, הבנו שהיינו ממש-ממש מטומטמים והמשכנו הלאה.
אגב, אני לא אשקר: למרות שיש שם לא מעט אמירות שבשיח של היום יעברו כגזעניות או מיזוגניות, הסרטונים האלה עדיין מצחיקים אותי. בין כל הגסויות והסמים, היו שם רגעים בהם העירוב של הסלנג הישראלי עם העלילה האפּית של דיסני פשוט יצרו זהב קומי. ממערת הנמר שאומרת "מי אתה, יא בן זונה" עד הג'יני ששר "קח דוריטוס" כשמוצגים קרקרים משולשים על המסך - הגרסה העברית של גל שמש דיברה בשפה שדיברה אלינו הרבה יותר מאשר הדיבוב הישראלי המקורי, שתורגם בעברית צחה ומצוחצחת שפשוט לא הייתה מחוברת למציאות שלנו. הסרטונים האלו לא הצליחו רק בגלל הגסויות, אלא גם בגלל שקיבלנו תיקון צעיר, עדכני ולא מתחסד של הקלאסיקה שגדלנו עליה. וחוץ מזה, הם היו מאוד מושקעים ברמה ההפקתית (יחסית לסרטוני רשת באותה תקופה), ולפחות בעיניי - פשוט היו מאוד-מאוד מצחיקים.
בכל עניין המסרים ה"לא חינוכיים" בסרטונים, קרה איזשהו טוויסט: הגרסה הגסה של "אלאדין" חילקה את הסרט המקורי של דיסני לכמה פרקים, ששוחררו בנפרד על פני תקופה ארוכה. כשצופים בהם ברצף אפשר להבחין בקו מאוד ברור: גל שמש, היוצר והמדבב, עבר שם איזשהו תהליך. בהתחלה, הסרטונים היו תוצר מאוד בוסרי וחפיפניקי שמתמקד ב-"איזה מצחיק זה סמים", "איזה מצחיק זה זין וכוס". ככל שהסרטונים התקדמו, כך הפכו הכתיבה, רמת העריכה והדיבוב למושקעים יותר, והמסרים "הגסים" התרככו. בסוף הסרט, הג'יני אשכרה אומר לצופים שלו שלא יעשו סמים.
אז מה קרה שם - האם גל שמש הבין לפתע את האחריות שיש לו על הצופים הצעירים שלו? החלטתי למצוא את אותו אדם שסיפק את הסאונדטראק הביזארי הזה לחיי ההתבגרות שלי בשנת 2006, ולהבין איך בעצם הכל התרחש.
סרטוני "אלאדין - הגרסה העברית החדשה" היו ויראליים בטירוף בזמנו. איך אתה מרגיש לגביהם בהסתכלות אחורה? שמח שעשית אותם? מתחרט?
"התוכן של הסרטונים ההם אמנם הצחיק אחוז ניכר של הצופים, אך הוא גם הרגיז ופגע, שלא במכוון, באחוז אחר, ולא זו הייתה כוונת המשורר. כבר תקופה שהסרטונים לא נמצאים ברשת. ברובם בכל אופן, כי יש כאלה שהספיקו להוריד אותם למחשב ולהעלות אותם שוב תחת חסותם, שעל זה לצערי אין לי שליטה, ועם עצם היעלמותם מהרשת, אפשר לומר שאני די מרוצה מהעניין. אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי מתקן את הנעשה ויוצר אותם בצורה יותר מתונה ופחות גסה משהם היו".
איזה תגובות קיבלת עליהם?
"עושה רושם שלמרות הבעייתיות, הם בסופו של דבר הצחיקו לא מעט אנשים. אפילו קיבלתי תגובות חיוביות מצופים שהיו במצב רוח ממש רע ושהסרטונים שלי גרמו להם לחייך ולעבור תקופות קשות, בלימודים ואפילו בשירות הצבאי. לכן אני לא יכול לומר שאני מצטער לגמרי שיצרתי אותם".
איך הרגשת עם זה שתלמידי חטיבה ותיכון מצטטים את הסרטונים שלך?
"בדיעבד, אני חושב שהסרטונים ההם יצאו מפרופורציה. הייתי אז נער לקראת השחרור מהצבא ומה ידעתי? כל מה שרציתי היה להצחיק אחרים. לא באמת חשבתי על ההשלכות הבלתי מכוונות האלה. חשוב לי רק לציין שבלי קשר אליי ולסרטונים ההם, ילדים ומבוגרים כאחד מאז ומתמיד היו חשופים לתוכן בוטה וגס רוח. לא צריך אינטרנט בשביל להיחשף לתוכן לא הולם, והטלוויזיה היא מקור ראשון לחשיפה שכזו, בין אם בסרטים ובין אם בסדרות טלויזיה ובתוכניות ריאליטי. כך שהאחריות לחשיפה היא בראש ובראשונה שלנו, כצופים. ואם מדובר בילד קטן, על ההורים לקחת אחריות, ולמדר אותו מפלטפורמות שדרכן הוא עלול להיחשף לתכנים לא ראויים. לתת לילד קטן סמארטפון או טאבלט, וחופש שיוט באינטרנט ובאפליקציות כמו יוטיוב כדי שלא יבכה, לצורך העניין, זה לדעתי חוסר אחריות ממדרגה ראשונה, כי הרי אין להורה בקרה על מה הילד לוחץ ולאיזה תוכן לא הולם הוא עלול להגיע".
"לגופו של עניין, ידעתי לקחת אחריות על מה שאני, באופן אישי, יצרתי ולהשתמש בכישורַי על מנת לתקן. ברגע שהבנתי את ה'נזק' שנגרם, כלומר, שילדים פשוט התחילו לדקלם את ההתבטאויות החריפות מהסרטונים ושאנשים התחילו לחשוב שאני, חלילה, משתמש או מעודד שימוש בסמים, חשבתי ומצאתי דרך יצירתית לתקן את הנעשה: בפרקים המתקדמים של "אלאדין - הגירסה העברית החדשה" שתלתי מסרים חיוביים וחינוכיים יותר שרציתי להעביר לצופים, ממש כפי שציינת, שבאו לידי ביטוי מפי הדמויות בסרט".
בצפייה חוזרת בסרטונים, מורגש מאוד שכל האזכורים לסמים נכתבו על ידי אדם שלא נגע בסמים בחיים שלו. ביטויים כלליים כמו "לקחת סם", "להסניף שורה" או "להזריק מנה" נזרקים שם ללא הרף. לשמש, היום מנהל רשת ואבטחת מידע מקצועו, יש הסבר.
הסרטונים מלאים בתוכן שקשור לשימוש בסמים. זה נוגע איכשהו לחיים שלך?
"חס וחלילה. אין לי ולא הייתה לי מעולם נגיעה בסמים. לא רק שאין לי באמת מושג איך סמים נראים מלבד גושי אבקה מפשיטות של המשטרה שמוצגים בחדשות בטלוויזיה. אני סולד מסיגריות באופן אישי, ועוצר את הנשימה כשאני עובר ליד אדם מעשן שחולף על פני ברחוב. בכל מקרה, הסרטונים ההם הם היסטוריה עכשיו. הם הצחיקו אז, אבל מיצו את עצמם. גדלנו והתבגרנו מאז. בזמנו הם היו 'ייחודיים' ברשת מבחינת איכותם המקצועית, אבל היום הרשת כבר מלאה בסרטונים מדובבים דומים שממלאים את מקומם".
יחסית לתקופה, מדובר בסרטונים מאוד מושקעים מבחינה הפקתית. אתה עדיין עושה דברים מהסוג הזה?
"את כישרון הדיבוב והניסיון הטכני שלי אני לוקח היום למקומות יותר טובים. אני מנהל קבוצה בפייסבוק שנקראת הרפתקה עברית יחד עם כמה חברים שחברתי אליהם ברשת, ואנחנו תורמים מזמננו החופשי ומתרגמים משחקי הרפתקה למחשב משנות ה-90, ואפילו חדשים יותר, כשאני לקחתי על עצמי בעיקר את החלק של הדיבוב. התוצאות מרשימות, ומנהלי הקבוצה יחד עם כל מי שחבר אלינו עושים עבודה נהדרת, בעיקר לאור העובדה שמדובר בעבודה שנעשית בהתנדבות מצד כל מי שלוקח בה חלק, וללא שום רווח כספי. לתרגם לעברית משחקי מחשב שגדלנו עליהם, שבמקור היו באנגלית, ולתת אותם לילד שעוד לא יודע לקרוא אנגלית כדי שישחק בהם ויפתח את דרכי החשיבה שלו לפתירת חידות ופאזלים - זה מספק הרבה יותר".