מריה קארי נדחקת ומצומצת לרוחב של מחט, אריאנה גרנדה מפגינה חיטובים בלתי אפשריים וגופה של כריסטינה אגילרה מעוות ונמתח עד שנוצר לה חזה עצום ומותניים של צרעה. אבל פשוטו כמשמעו, החרק צרעה. צרעה פיזית באורך שני סנטימטרים וחצי. אתם רואים את התמונות האלה ברחבי הרשתות החברתיות, בדרך כלל בליווי ההאשטג Skinny Legend (אגדה רזה), וזה - נכון מאוד - הזמן לדבר על התופעה הזו.
ארכיון הממים Know Your Meme מזהה את ראשית התופעה בציוץ מאוגוסט 2015, בו כתב מעריץ של כריסטינה אגילרה "Now this is a skinny legend", כנראה כתגובה להערות שאגילרה חוטפת בתדירות קבועה למחצה על הגזרה שלה. ציוץ נוסף מראשית 2017 קשר את הכתר המפואר הזה לראשה של מריה קארי, כינה אותה "רזה" וזכה לעשרות אלפי לייקים וציוצים מחדש.
now this is a skinny legend pic.twitter.com/FAOHVmeLIG
— ming xi (@minxiepop) 17 באוגוסט 2015
Mariah is skinny. Fuck blue lives pic.twitter.com/BhW7Kv2Unb
— terryono(@terryono420) February 15, 2017
"האגדות הרזות" החלו להצטבר: תמונות מעוותות, כאלו שמציגות כוכבות פופ ברגליים דקיקות באופן קיצוני, מותניים שתיכף נמחקים וחזה עצום, החלו להיווצר שוב ושוב בתוך קהילות מעריצים וירטואליות כשהן משמשות בעיקר ככלי לעג. המעריצים של מריה, כריסטינה או אריאנה אינם חושבים בהכרח שמושא ההערצה שלהם חייבת להוריד 50 קילו ולהפוך לנעץ עם שיער גולש, אבל הם שמחים לצחוק על ההתעסקות האובססיבית במשקלן של הדיוות, וללעוג גם לכל הנושא הסבוך הזה ששמו הערצה ברשת. הזליגה מתוך קהילת מעריצים אחת לאחרת היתה בלתי נמנעת, ומרגע שפרקטיקת המחיקה וההרזייה הכפויה יצאו מהמעגלים הסגורים של המעריצים והגיעו לפידים רחבים ומגוונים יותר - ההשתלטות על הרשת היתה כמעט בלתי נמנעת.
וכל תופעה שמכבדת את עצמה צריכה להקים לה, בו זמנית, תומכים ומתנגדים, לא? אתר ביקורת התרבות Revelist, שפונה בעיקר לקהל של נשים מילניאליות, כינה את תופעת האגדה הרזה "טריגרית", ציין שהמושג "לא עושה דבר כדי להילחם בסטיגמות שקשורות למשקל", ציטט גולשות שקשרו בינו לבין הפרעות האכילה האישיות שלהן וקרא לקוראותיו להשתמש פחות או יותר בכל מחמאה אחרת מלבד "רזה". אתר התרבות Daily Beast, לעומת זאת, סיפק סיקור סלחני יותר לתופעה: "אגדה רזה היא, כאילו, מישהי שהיא סופר-אייקונית אבל כל כך, עד שהיא מתעלה מעל מה שהיא והופכת לרזה", פירשה ג'ויס, מרואיינת בת 14, "אנשים עכשיו משתמשים בזה כמו מם. נגיד, הם יגידו את זה על מישהו ממש לא מפורסם, כמו כלב. כאילו, 'וואו, הכלב הזה חמוד כל כך, הוא אגדה רזה!'. ככה מביעים דברים".
וזה הרי מצחיק, נו. סקיני לג'נד איננו מם מאוד מנומס ובטח שלא מתוחכם, אבל ההומור בתמונות האלה יעיל מאוד: אנחנו מבינים בן רגע שזה לא המראה האמיתי של דיווה זו או אחרת, לכן נוח לנו לצחוק על העיוות. כמו כן, אנחנו יודעים להגיד לעצמנו שטיפול קיצוני כל כך הוא בטח מכוון, ולכן מנחמים את עצמנו שלא מדובר בביוש גופני אלא בפארודיה. בהקצנה של האידאלים הגופניים שכוכבות הוליוודיות נדרשות לעמוד בהם. אנחנו חיים בעידן ההגזמה - זה שהופך כל פוסט ל"חובת קריאה!!! וגם תפיצו שכולם יראו" וכל סרטון ל"הדבר הכי חמוד שראיתי בחיים שלי". בהתאם, כל כוכבת, ולו הוותיקה והמפורסמת ביותר, לא תסתפק בתואר "אגדה" ותידרש להיות גם "אגדה רזה". והרזון לא יהיה רזון אנושי אלא מוטנטי, כזה שברור שנוצר בתוכנת עריכה. יש לנו את הטכנולוגיה ומפורסמות כמו נטלי דדון מעלימות לעצמן שלל איברים בתמונות שהן מפרסמות באינסטגרם, אז למה לא אנחנו? למה שאנחנו לא נשלוט בדימוי של הכוכבות האהובות עלינו, במקום שהן יכתיבו לנו איך להיראות ומה לעשות? במובן הזה, הסקיני לג'נד הוא כמעט צעד מחאתי.