תחשבו רגע על משפחה שמתכוננת לטקס בר מצווה של אחד מילדי הבית. כולם מתגייסים למצוא רב, ללמוד את הפרשה, לתרגל את הקריאה בטעמים, להכין דרשה, לרכוש טלית ותפילין ולסגור עם בית כנסת את תאריך העלייה לתורה - וכל זה גם במשפחה חילונית לחלוטין. כשמגיע הרגע לחגוג בת מצווה באותה משפחה, ההכנות יתמקדו בדרך כלל בבחירת שמלה, אולם וצלם לבוק. מה לדעתכם בנות מבינות מזה?
"המסרים החבויים בהבדלים בין טקס בת המצווה, שהפך כבר ל"בת מצווש" לטקס בר המצווה, הוא שאצל נערות צעירות פחות מתעסקים במהות ובציון הדרך שבגיל הזה. נותנים להן הרגשה שמספיק שהן יהיו יפות", אומרת הרבה אשרת מורג, רבת מרכז חינוך "ליאו בק" בחיפה וקהילת אוהל אברהם. "יוזמת "בת מצווה משמעותית" מנסה לשנות את זה".
מיזם "בת מצווה משמעותית" נולד מחבירה של חמש קהילות מכל קשת היהדות הליברלית בחיפה. קהילת אור חדש בהובלת הרבה נעמה דפני, קהילת אוהל אברהם בהובלת הרבה אשרת מורג, קהילת יה"ל בהובלת הרב ד"ר איריס יניב, קהילת מעלות מוריה בהובלת הרב דויד אריאס ומהר"ת האורתודוקסית-מודרנית מיכל כהנא.
מתברר שבעוד שהקהילות היהודיות הליברליות בכל העולם חוגגות בת מצווה בטקס מסורתי הכולל עלייה לתורה, בישראל, רוב הבנות אינן מודעות כלל לעובדה שהן יכולות לחגוג בת מצווה שהיא מעבר למסיבה עם שמלה יפה וצילומים מרשימים.
בת מצווה עם ביטוי אינטלקטואלי
"'בת מצווה משמעותית" התחילה מתוך מחשבה שנערות צעירות צריכות ויכולות להביע את עצמן אינטלקטואלית ולא רק בנושאים שקשורים ליופי וגוף", אומרת הרבה מורג.
"בנות בגיל בת מצווה הן מאוד ידעניות ובטוחות בעצמן, אבל אין לזה בדרך כלל שום ביטוי בציון בת המצווה מעבר למסיבת הבת מצווש. הן חושבות שהטקס המסורתי לא שייך להן, למרות שבעולם זה עניין קבוע ומקובל. בקהילות בחו"ל משתוממים שהנושא הוא אישיו פה".
האם יש בעיה הלכתית עם עלייה לתורה של נשים?
"טקס בר המצווה לא כתוב בתורה, מדובר על מנהג שהתפתח. המקורות ההלכתיים מדברים על האחריות שעוברת מההורה לילד. בתוך האורתודוקסיה, קריאה בתורה של נשים מותרת בתוך קהל של נשים ויש מי שמתירים אותה גם לפני גברים במשפחה. בעולם הליברלי ברור שאין בעיה. יש הלכות שפוסקות שנשים לא יקראו בתורה מפאת כבוד הציבור, אבל מדובר על תקופה עתיקה בה רוב הנשים לא למדו תורה, והיה חשש שייפגע כבודם של הגברים שכן למדו תורה, אם אשה תדע לקרוא והם לא. נשים לומדות היום תורה, כך שניתן להפעיל פה את הכלל ההלכתי: בטל הטעם - בטלה ההלכה".
האם בת מצווה משמעותית קשורה לערכיות, לשוויון בין מינים או ליהדות?
"להכל. משפחות שאין להן שום קשר לדת הרי לא מוותרות על בר מצווה לבנים גם אם הן חילוניות. הן רוצות את החיבור למסורת ולערכים, בדיוק כפי שעושים ברית. זה חלק ממעגל החיים היהודי. מדובר על אנשים שעניין השוויון בד"כ מאוד חשוב להם והם מעדיפים יהדות מכילה, פלורליסטית ושוויונית".
"במשפחות החילוניות, האימהות הן אלה שמושכות לבר מצווה דרך הזרמים הליברלים, כי הן רוצות להיות ליד הילד בזמן הטקס. יחד עם זאת, לרוב באותה משפחה לא יעלו בדעתם שבנות גם יעלו לתורה. זה אומר שאנחנו, כחברה, צריכים לשנות נרטיב".
על פי הרבה מורג, קריאה בתורה היא רק מוטיב אחד ולא מחייב מבת מצווה משמעותית. "הטקס הזה הוא טקס מעבר שעוסק בבגרות, בהתגברות על אתגרים, בלקיחת אחריות יש מי שבוחרות לקרוא בטעמים את שלוש העליות, אבל "קריאה יפה" איננה העיקר, אלא העובדה שהן רואות בקריאה בתורה דרך להתחבר למסורת, שהן בוחרות להתמודד עם לשון התורה, ושהן לוקחות אחריות להצליח במשימה שלקחו על עצמן. בנוסף, ילדת בת המצווה, נחשפת לטקסטים היהודיים ויכולה לכתוב דרשה ולקשר את האג'נדה שלה לפסוקים. היא לא חייבת להתעטף בטלית, להניח תפילין או לקרוא בתורה.
"יש מי שרוצות לכבד סבא או סבתא שלא רגילים לראות אישה עולה לתורה, אז הן מכינות דרשה ומקריאות אותה במסיבה ולא בבית כנסת. מה שחשוב כאן הוא לתת במה ליכולות האינטלקטואליות שלהן- שיביעו את עצמן ויציגו את היכולות שלהן ויבטאו את מה שיש להן להגיד".
באילו תגובות נתקלת עד היום בטקסי בת מצווה משמעותית?
"קודם כל, יש נשים שמגלות על האפשרות לקיים את הטקס בגיל מאוחר מגיל 12 ומתעקשות לציין אותו ולעשות סוג של תיקון על החוויה שנמנעה מהן".
"אני נתקלת בהמון תגובות מרגשות מסבים וסבתות שבאים לטקס. סבא וסבתא קיבוצניקים שלא מחוברים לדת בשום צורה, באו אליי אחרי הבת מצווה של הנכדה שלהם ואמרו שבגיל 90 יש להם קליק ראשון עם הדת ושהם שמחו לגלות יהדות שמחה ושיוויונית".
"נפגשתי גם עם סבא וסבתא אורתודוקסים שהגיעו לטקס בת המצווה של הנכדה ואמרו שלמרות שזה לא הסגנון שלהם, הם הבינו שזה היה משמעותי וחיובי לדורות הבאים והופתעו מכך שהטקס, על מרכיביו המסורתיים, לא כל כך שונה מאצלם".
"כל טקס בת מצווה מרגש בפני עצמו ואני נפעמת כל פעם מחדש מאיך בנות שבוחרות בטקס משמעותי זורחות מאושר וסיפוק, המשפחות מתמוגגות ויש אוירה נהדרת. כל בת שבוחרת בזה נותנת לעצמה מתנה גדולה, ומשאירה חותם משלה בדרך לשיוויון מגדרי ביהדות".
"אמרתי לבת שלי שאנחנו לא אנשים דתיים"
כשדנה קרופיק, שמעה מבתה, איילת קפלן בת ה-12, שהיא רוצה לעלות לתורה בבת מצווה, היא לא הבינה מאיפה הבקשה הזאת הגיעה. "איילת ראתה שכנה שעלתה לתורה וניגשה בהתחלה לאבא שלה כדי לשאול אם בנות גם יכולות לעלות לתורה בבת מצווה. עם הבנות הגדולות שלי רציתי לערוך טקס עם משמעות אבל חילוני לחלוטין. הן העדיפו שלא. כשאיילת ביקשה לעלות לתורה, אמרתי לה שאנחנו לא אנשים דתיים ושהטקסטים האלה לא מהעולמות שלנו, אבל היא מאוד התעקשה.
"לא ידענו מה ההכנות והטקס כוללים. התחלנו לחפש והגענו לרבה אשרת מורג שהציעה לנו קשת מאוד רחבה של אפשרויות – מטקס עם סממנים חילוניים לטקס דתי מסורתי. בסוף בחרנו בשילוב שיש בו עלייה לתורה, קריאה בטעמים ודרשה, יחד עם קטעים שאנחנו הבאנו מהעולמות שלנו".
"איילת נפגשה עם הרבה והן קראו יחד את פרשת העלייה שלה, ממנה היא בחרה שני נושאים שסיקרנו אותה ואליהם היא התייחסה בדרשה שלה".
איילת: "הפרשה שלי היא פרשת "ויחי". עסקתי בסיפור של דינה שלא קיבלה את חלקה בשבטי ישראל ולא מוזכרת בכלל בפרשה שבסופה יוסף סלח לאחים שלו. בדרשה העליתי את הרעיון שאם יוסף לא היה סולח לאחיו, לא הייתה קמה מדינת ישראל כי כעס עובר מדור לדור".
"האורחים היו עם דמעות בעיניים"
איילת, אשר לומדת בבית ספר "יד ביד" בחיפה, מסגרת חינוכית דו-לשונית של יהודים וערבים שהוריה היו חלק ממקימיה, עוררה תגובות שונות בסביבה. החברים הערבים בבית ספר לא הבינו לדבריה מה שונה בעלייה שלה לתורה. והחברים בצופים ובחוג לא הבינו למה היא עושה את זה לעצמה. "זה היה מוזר ומיוחד להם", היא אומרת.
מה משך אותך לנושא?
איילת: "אנחנו משפחה פמיניסטית ותומכת בשוויון שלא קרובה לדת מלבד ציון חגים באופן מסורתי. רציתי להתחבר וללמוד משהו חדש. יכול להיות שגם העובדה שהייתי היהודייה היחידה בכיתה גרמה לי לחפש דרך להזדהות עם אנשים מהדת שלי. בסופו של דבר עליתי לתורה ועשיתי משהו משמעותי בחיים".
היו רגעים של קושי?
דנה: "כן, איילת למדה לקרוא בטעמים בניגון נכון דרך הקלטות ובזמן קצר. גם כאימא היו כמה פעמים שאמרתי "למה הכנסתי את עצמי לדבר הזה?", אבל כל העניין של בגרות ובת מצווה הוא להבין שמרגע שלוקחים משהו על עצמנו, עושים אותו. אמרתי לאיילת שהתחייבנו והזמנו אנשים ואנחנו עושים את זה. ברגע שהגיעה בת המצווה היא זרחה והייתה מאושרת. הדגש היה על מה שהיא רוצה להיות ולהגיד אם נותנים לה קול שהוא לחלוטין שלה".
איך נראתה הבת מצווה?
דנה: "התחלנו בסיור משפחתי מודרך בציפורי וארוחה והמשכנו לבית הכנסת במקום. היה לנו קהל מאוד מגוון. איילת הייתה עטופה בטלית של אבא שלה והסבא והסבתא מארגנטינה ליוו אותה בזום. היה איתנו גם נגן גיטרה. האורחים היו עם דמעות בעיניים והטקס היה מיוחד ומרגש מאוד. סבא רבא של איילת היה סופר סת"ם והעלייה לתורה החזירה את בני המשפחה לשם".
"היופי של הדבר הוא שזה לא טקס "קופי-פייסט" כמו אצל המון בנים, אלא משהו שהיא בנתה בעצמה עם עזרת המשפחה והרבה. עצרנו לרגע לשאול את עצמנו שאלות מהותיות כמו מי אנחנו ולרוות נחת".
מה היית מציעה למי שמתלבטת אם לעלות לתורה?
איילת: "לברר אם זה משהו שהיא באמת רוצה לעשות, וזה נכון גם לגבי מסיבת בת מצווש. כל אחת צריכה לעשות מה שנוח לה. הרבה בנות לא יודעות שהאפשרות של עלייה לתורה קיימת. בסופו של דבר כל מי ששמע והיה נוכח בטקס כיבד והתרגש. כולל בן משפחה שהוא חובש כיפה".
דנה: "זה היה יום של גשם זלעפות בלתי פוסק. ברגע שאיילת עלתה לתורה הגשם פסק ויצאה קשת בענן".