הסיפור שפורסם אתמול על עומר קינן הוא החומר ממנו עשויות רכילויות משובחות בחטיבת הביניים. קינן, דוגמנית, כוכבת ריאליטי ואישה שהולכת למקומות ומצטלמת בהם, שטחה בסטוריז שלה סיפור אהבה נכזבת. היא סיפרה על בחור איתו ניהלה קשר הפכפך, והודיעה שעל אף שהמשיך הלאה ויוצא כיום עם אישה אחרת, היא מעוניינת בו מבחינה רומנטית. ממעריציה היא ביקשו שיילכו בעקבות התיוג שהוסיפה לסטורי, ויפנו אל הבחור בהודעות פרטיות כדי לשכנע אותו לתת לה צ'אנס נוסף. אני מקצר פה כי באמת אין מה להוסיף על השירה היפהפייה שמופיעה בכתבה המקורית (למשל, "הייתי מעצבנת ברמות של כלה אבל הוא נכנס לי ללב"), אבל על העלילה כולה אפשר לא תודה וגם: עוד מזה, תודה מראש.
כי אם עומר קינן לא היתה קיימת, היינו צריכים להמציא אותה. ובעצם לא, אנחנו מנסים להמציא סלבריטאים מסוגה של קינן כל הזמן, ולצערי הרב - לא מצליחים. אנחנו משוועים למפורסמים מטורללים וחשופים *מדי*, ומקבלים שוב ושוב מכונות תהילה נחמדות, שפעם בחצי שנה מייצרות כותרת מעניינת. כל שאר הזה די יבש אצלנו. והנה, במחי רצף סטוריז על ליבה השבור, הפכה קינן לסוג המפורסמת שכבר לא עושים פה, בישראל: אישה פתטית במידה. במובן הקלאסי כמעט, כן? זה פאתוס שפירושו סבל, חוויה קשה, שברון לב. משהו מטרגדיות יווניות, כאלה שבסופן אתה מרגיש טוב יותר עם עצמך כי מה שראית קרה לאחר - ולא לך. עומר קינן נהייתה סלב שלא מתביישת לצאת עולב מול עוקביה, אבל לא כזו שאתה חושש לחייה ולשפיותה.
מושג הפתטיות כשלעצמו צריך לעבור איזה מיתוג מחדש. כי בואו, כשעומר קינן מבקשת ממעריציה לכתוב הודעות פרטיות לבחור שנפרד ממנה ויוצא היום עם מישהי אחרת, וקוראת להם לדבר אל ליבו ולשכנע אותו לתת לה צ'אנס נוסף - זה מסר כפול. זה בו זמנית חזק וחלש; מעורר רחמים ומכמיר לב, אבל גם עוצמתי. מאיים כמעט. חשבו על תיבת ההודעות של האקס הנ"ל ואיך אולי התפוצצה אתמול מרוב הודעות. חשבו על הכתבה שעומר קינן זכתה לה באתר גדול, ועל כמות העוקבים שנוספה לה (406. בדקנו) - אלה מפגני כוח. הוכחות לכך שאת יכולה לבנות לעצמך הכרה, מעמד ופרסום גם כשאת מחצינה ומשדרת משהו לא מגניב. אני לא יודע כמה מעוקביה של קינן קראו את הטקסט שלה ואמרו "הלוואי שזה היה קורה גם לי". לא השתקפו שם חיים שאנשים רוצים לחקות. ולמרות זאת, היו אלה חיים עוצמתיים ומפתים במובן מסוים. קרה שם, בחייה הפרטיים של עומר קינן, אירוע שהצליח לעורר עניין וגרם לנו להקליק על אף שהוא לא שייך למחזור החיים הקלאסי של סלבריטאית בישראל (השקה, חתונה, לידה, פרידה, פתיחת עסק וחוזר חלילה).
כבר בערב פרסום הידיעה על סיפור האהבה הנכזב של קינן, היא פרסמה בסטוריז קריאה נוספת לגולשים - "אני כאן, דברו איתי" מעל פיצ'ר השאלות והתשובות של אינסטגרם. היא נשאלה אם האקס המדובר הגיב למה שכתבה עליו וענתה: "רציתי ללכת איתו הכי רחוק... חשפתי כמעט מדינה שלמה לסוד הכי כמוס שלי", לא לפני שהבהירה שהוא "היה הגבר של חיי, בדגש על 'היה'". "(הוא) בחר בדרך אחרת", ובסוף חתמה: "אני לא יודעת מה קורה עם החדשה שלו... בהצלחה 'לזאת שניצחה'". שאר הסטוריז עסקו בהבטחה של קינן לפרסם בקרוב עוד תמונות שלה בביקיני כי בכל זאת, עבר קצת זמן. הקשירה המיידית הזו בין הגלאם והפאתט, בין חיי הזוהר וחיי העולב הרגשיים שקינן לא מבחינה ביניהם - הם משב רוח מרענן.
זה לא סוד שחלוקת פרטים אינטימיים מצדם של סלבס מייצרת עניין. אלה הלחם והחמאה של מוסד הרכילות. אבל הפרטים האינטימיים האלה נבררים בקפידה, והחשיפה שלהם יכולה ואמורה ליצור למפורסם הנחשף איזושהי תדמית. מה עומר קינן היתה אמורה להרוויח כשיצאה קצת בייסיקית, קצת קומדיה רומנטית מהאייטיז (בניינטיז זה כבר לא היה עובר), קצת האישה הקנאית והלא משחררת? לא משנה, כי זה עבד. חוסר המודעות, לכאורה, סיפק לנו הצצה מהסוג שאנחנו רק מחכים לו ממפורסמינו: ההצצה המביכה. אנחנו כלואים באיזה מצב ביניים, בין הסלבס המהונדסים לגמרי שכל הבלחת אישיות שלהם מגובה בהוראות של יחצ"ן ועוברת בקושי כאותנטית, ובין הסלבריטאים המחופפים באמת. המדאיגים כמעט. אנחנו לא רוצים לנקוב בשמות, אבל ענבל אור.
ובתוך האזור האפור המבאס הזה פתאום מבליחים לנו עומק קינן ומופע היחיד שלה. כן, הסיפור שלה לא החליק לכולם בגרון וכן, יש משהו טיפה'לה נואש בתיוגו של אדם שהמשיך הלאה בחייו, אבל יש בזה גם משהו מרתק וחדשני. סוף-סוף קרה פה משהו מעניין שלא גרם לנו לחשוש לחייו של אדם זה או אחר. סוף-סוף קראנו סטורי והתביישנו קצת והמשכנו הלאה בחיינו והכל היה בסדר גמור. רואים, סלבס? ככה עושים את זה.