דרכו של "London Fields" למסכי הקולנוע לא היתה פשוטה. סרטו של מת'יו קולן (שעד כה התמחה בבימוי קליפים, ואחראי ליצירות חשובות כמו "Califonia Gurls" של קייטי פרי ו-"Boom Boom Pow" של הבלאק אייד פיז) על פי רומן מאת מרטין איימיס יועד להקרנת בכורה כבר בפסטיבל הקולנוע של טורונטו ב-2015. הפצתו נדחתה לראשונה אחרי שקאלן תבע את מפיקי הסרט בטענה שהונו אותו, ערכו מחדש את הסרט בלי מעורבותו והלינו את שכרו. המפיקים הגיבו בתביעת נגד, בה נטען שקולן הפר את החוזה שלו מולם, ושעבודתו המרושלת ניפחה את תקציב הסרט ב-2 מיליון דולר.
דחייה נוספת אירעה אחרי תביעה שנייה של המפיקים, הפעם נגד כוכבת הסרט, אמבר הרד, בטענה שהשחקנית הפרה את החוזה שלה איתם בכך שסירבה לקדם את הסרט אחרי תיאום עם הבמאי. ולא, גם התביעה הזו (בסך 10 מיליון דולר) לא היתה סוף דרכו של "London Fields" כיוון שהרד השיבה בתביעת נגד, בה טענה שהמפיקים דרשו ממנה להצטלם לסצנת סקס בעירום - יאפ, בניגוד לחוזה של איתם - וכשלא הסכימה, השתמשו בכפילת גוף לצילום הסצנה ושתלו את פניה של הרד בצילום באופן דיגיטלי. אישית, אנחנו מחכים שמישהו יעשה כבר "חי בסרט" (Disaster Artirst) ויראה לנו מה קרה במהלך הפקת "London Fields" כי זה נשמע מ-ר-תק.
אחרי דרך החתחתים הזו, "London Fields" הופץ בסוף השבוע האחרון בארצות הברית ונאמר זאת בעדינות - לא נראה שהוא חסר לאף אחד בשלוש השנים האחרונות. ראשית, הסרט נקטל על ידי המבקרים. בניו יורק טיימס נכתב עליו "בפשטות, סרט מחריד - החמצה טראשית ומענה מתחילתה ועד סופה", ובלוס אנג'לס טיימס כתבו "בלאגן צעקני ומשעמם, וגם מעריצי הספר יגלו שכמעט אי אפשר לעקוב אחרי העלילה שלו". שנית, ביצועי הסרט בקופות היו מהגרועים בתולדות הקולנוע האמריקאי. אנחנו לא נסחפים - עם הכנסות של 116,470 דולר ב-613 בתי קולנוע, "London Fields" עומד על ממוצע הכנסות של 190 דולרים בלבד לאולם, מה שמציב אותו במקום השני ברשימת סופי השבוע הכי פחות רווחיים (פר אולם) אי פעם, מבין כל הסרטים שזכו להפצה רחבה.