בחדשות סוף השבוע שודרה כתבתו של לירון זייד על תהליך ההתחדשות שעובר על הלהקות הצבאיות. בכתבה נראו ההכנות לקראת מופע של להקה צבאית, ובעוד שאר החיילות והחיילים לקחו חלק פעיל בהקמת הבמה וסחיבת ציוד ההגברה, נראה בכתבה כי הזמר נדב גדג' - נמנע ונשאר באוטובוס. גדג', ששירות החובה שלו נעשה בלהקה צבאית, סירב גם להשתתף בהופעה שתועדה בכתבה אחרי שנתקל בצוות הצילום של "החדשות". מפקדתו הבטיחה שיינקטו נגדו צעדים משמעתיים ואכן, ביום שאחרי שידור הכתבה התבשרנו שגדג' הודח מהלהקה הצבאית. בצה"ל, יש לציין, טוענים כי מדובר היה ברצף של בעיות משמעת ולא בתקרית בודדת.
אנד יט, האם מדובר בתקרית חמורה, כזו שבאמת מהווה הצדקה להדחה? מערכת ערוץ התרבות של mako דנה בנושא ולא הצליחה להכריע. אלה דעותינו, לכאן ולכאן, ובסופו של דבר גם נבקש מכם להשמיע את קולכם. עשר דקות הייתם פה.
עדן יואל
הנה רשימה של דברים אידיוטיים שנדרשתי לעשות במהלך השירות הצבאי שלי: לשמור בגופי, ובכלי נשק שלא ידעתי להפעיל, על קרוואן ריק באמצע תל אביב; לחמם ולהגיש אוכל לחיילים בכירים/ותיקים ממני; להתקשר לחיילים הנ"ל ולהעיר אותם בבוקר כי השעון המעורר בטלפון לא מספיק להם; להתלוות במשך שני ימי עבודה (18 שעות) לשיפוצניק, אזרח עובד צה"ל, שצבע את הקיר החיצוני בבניין ששירתי בו כדי לוודא שהוא לא מסגיר סודות מדינה; להגיש למפקדיי דו"ח על אירוע פתיחת סתימה בכיור באמצעות קוקה קולה.
צה"ל הוא לא נוח. הוא גוף שהתפעול השוטף שלו מבוסס באיזה 75% על מאבקי אגו ושאר החלטות לא רציונליות שניתנות על ידי אחת האוכלוסיות הכי מפוקפקות שיש: בני 19 משוללי אמביציה ובעלי משכורת נמוכה. גם כשלוקחים את השירות הצבאי ברצינות ומעניקים לו את מיטב האנרגיות והכוונות הטובות, הוא עדיין רצף ארוך של שגרות וטקסים לא לגמרי מנומקים. למה מכינים תדריך כל יום? כי מכינים. למה מעמידים אוהל בשטח ואז מיד מפרקים? כי ככה. למה אנחנו כלואים כבר 70 שנה בעימות בטחוני שאנחנו מצליחים להכיל רק כי שכללנו את יכולות ההדחקה שלנו, אבל אם נחשוב עליו אפילו קצת ברצינות נתחיל לבכות ולא נפסיק לעולם? כי אנחנו כלואים וכו'. זה מה יש. כלומר, הלוואי שלא היה, אבל זו המציאות כרגע.
ונדב גדג' ידע יפה מאוד למה הוא נכנס. כפרפומר ותיק - בכתבה עצמה מצוין שגדג' ייצג בהצלחה את ישראל באירוויזיון בגיל 16 בלבד, ועשה זאת אחרי שכבר ניצח בעונה של הכוכב הבא - הוא ומי שמנהלים אותו ידעו שיש לו מה להרוויח מצה"ל. יש לו אינטרס להתגייס אם הוא רוצה לשמור על תדמית הילד השובב, אבל המתוק והמוכשר ובעל לב הזהב שעשתה לו את הקריירה. כשזמרים, דוגמנים ושחקנים מתראיינים ומדברים על ההחלטה שלהם להתגייס, הם כמעט תמיד ישתמשו בנימוק "ידעתי שזה יכול לעכב לי את הקריירה, אבל העדפתי לשרת ולתרום", שזה נחמד והכל אבל לא לגמרי מציאותי. בימינו, אמן צעיר שהיה בוחר לא להתגייס, היה יכול לשלם על זה מחיר ציבורי כבד, וסופג כנראה איומי חרם מטעם עיריות (שלא היו מזמינות אותו להופיע ביום העצמאות), בתי ספר ואפילו משרדים ממשלתיים. עומר גולדמן היא היוצאת מן הכלל, לא הכלל.
לכן, סורי, אין לי סנטימנטים מיותרים כלפיו ואני לא חושב שמגיע לו איזה פטור מהעבודה הנוראית שהיא סחיבת שני מיקרופונים והתראיינות לתוכנית סוף השבוע של החדשות. אחרים במצבו עבדו קשה יותר, אבל למעלה מכך: הוא בעצמו קיבל על עצמו את הנטל הזה. את העול הנוראי שבלהיות חייל סדיר במחלקה הכי נוחה בצה"ל. הרי כל אמן צריך לשלם איזה חוב מטאפורי בתחילת דרכו, לא? גדג' בסך הכל נדרש לנדוד למקומות שכוחי אל ולהופיע מול אנשים שלא לגמרי הבינו למה מכריחים אותם לראות את זה. זה החומר ממנו עשויות אנקדוטות מושלמות, כאלה שבבגרותו הוא עוד יערוג להן. אלה אתגרים אידיוטיים, אבל הם מחשלים. אני לא מצדיק את הקיום של צה"ל או אפילו את הלהקות הצבאיות ב-2018, אבל בואו לא ניתמם: מי שנכנס ביודעין למכונת המלחמה, שיכניס את חולצת החאקי המכוערת שלו למכנסיים וירים את המגבר הזה. נופר סלמאן תשמח לעזור.
איתמר רונאל
אז מה היה לנו פה? חייל פרימדונה, שחושב שהשמש זורחת מעכוזו ולא מבין שהוא צריך להתיישר ולציית כמו כולם. חייל פשוט, כל כך פשוט, שהביאו צוות לתעד את מידת פשטותו, והוא, החצוף, לא הסכים להשתתף בחגיגה. בואו לא נשלה את עצמנו, לא מדובר בהופעה מול חיילים או בערב הווי, מדובר בסיבוב יחסי ציבור ללהקות הצבאיות על גב ההצלחה האישית של גדג'. הוא מחויב לשרת בצבא, לציית לפקודות, אבל התהילה שצבר מחוץ לשירותו הצבאי, היא אינה רכוש צה"לי. אם רוצים להשתמש בכוח הכוכבות שלו, זכותו המלאה לסרב או להציב תנאים. זאת לא תורנות שטיפת כלים, זה גיוס הון חיצוני של חייל לקידום יח"צני של היחידה בה הוא משרת.
גדג' הוא לא סתם חייל, בואו לא ניתמם. האייטם היה באופן ברור, "בואו תראו כמה מפורסמים ויוצאי ריאליטי יש לנו בלהקות הצבאיות", והכוכב הכי גדול עליו בנו היה גדג'. צוות הצילום הגיע במטרה לתעד אותו שר עם חבריו ללהקה, אך כשכולם נעמדו בחצי גורן מול המצלמות, פתאום גילו שהוא עצמו לא שש לרקוד לחליל מפקדיו. לא ההופעה מול החיילים הייתה הבעיה, אלא ההופעה מול המצלמות.
החדשות הגיעו לצלם את הרכש החדש והנוצץ של צה"ל, והרכש הכי משוכלל לא הסכים לבטל את עצמו מול המכונה. הם אמרו לו תקפוץ, והוא לא אמר כמה גבוה. אין חטא גדול מזה בסביבה הצה"לית. בתגובה למרד, כבר בסיום הכתבה (לפני שנערך שימוע) הכריזו המפקדים כי גדג' לא ימשיך בלהקה הצבאית. זה היה תיעוד ישיר ונדיר של משטר הסנקציות בעולם הג'ובניקים (כשהעבירות לא באמת חשובות) - השפלת את המפקד שלך, או לא נתת לו להשפיל אותך, אתה תחטוף על הראש, בלי קשר למהות, היגיון או מנהל תקין.
ברגע שהוא לא ציית כמו כלב טוב, הם הענישו אותו לעיני כולם, כדי להבהיר לנו שוב, הוא רכוש של צה"ל ואנחנו נעשה בו כרצוננו. הם רצו להראות שיש להם את נדב גדג' והם מתייחסים אליו כמו אל כל אחד, אבל כבר המשפט הזה מראה שהיחס אחר. אני לא יודע מה הרקורד הצבאי של גדג' כולל, אבל אם לשפוט על פי התקרית הזו - זו שבמסגרתה נחרץ דינו עוד בזמן שידור התכנית - מטרת ההעמדה מול מצלמות החדשות הייתה להראות שהכוכב הגדול הוא כמו כולם, לא שונה מחבריו. במילים אחרות, להקטין את מעמדו מול המצלמות כדי לחזק את מעמד הלהקות הצבאיות. גדג' לא רצה להיות מושפל מול המצלמות, יש לו קריירה לטפח והיא חיצונית ונפרדת מצה"ל.
המפקדים לא הבדילו בין נדב החייל לבין נדב גדג' המותג, וזאת לא זכותם. אין להם בעלות על המותג של נדב גדג' כמו שאין להם בעלות על חשבון הבנק של כל חייל. חייל מחויב לציית לפקודות במסגרת שירותו הצבאי, לא לגייס הון חיצוני לטובת הצבא. אם בפקודה היו מבקשים מחיילים לתרום מכספם האישי למבצע תרומות, מישהו היה מקבל את זה? אז למה כאשר מכריחים את גדג' לתרום את "נדב גדג'" לטובת כתבה בחדשות השבת, אנחנו מקבלים את זה בשוויון נפש? גדג' הסכים לשרת כאחד האדם, אבל כשכל השירות הצבאי שלו הפך לרכיבה חסרת בושה על הפרסום שלו, הוא הפסיק להתנהג כמו חייל וחזר להתנהג כמו טאלנט. רוצים שאמלא את תפקידי כחייל, בבקשה. אבל רוצים לצלם אותי לחדשות השבת? להשתמש בפרסום שלי כדי לקבוע אייטם מרכזי במהדורה? אתם יכולים ליצור קשר עם הסוכן שלי כמו כולם.