לפעמים אפשר לעשות היסטוריה גם בנתונים הקטנים. הבמאית ניה דאקוסטה אינה רוזה פארקס או קמאלה האריס, אבל השבוע היא רשמה הישג חסר תקדים בתולדות הוליווד: בזכות סרטה החדש, "קנדימן", היא הפכה לאישה השחורה הראשונה שסרט בבימויה מגיע למקום הראשון בטבלת שוברי הקופות. "קנדימן", אותו כתבה בשיתוף פעולה עם זוכה האוסקר ג'ורדן פיל ("תברח", "אנחנו"), הוא סרט המשך ל"קנדימן" מ-1992 - וזאת למרות שהשניים חולקים את אותו השם. הסרט מתחקה אחר האגדה אורבנית על קנדימן המפלצתי (זה שיופיע אם תגידו את שמו מול המראה חמש פעמים), אבל הוא גם בוחן את האימה שהוא מעורר מנקודת מבט חברתית, בבחינת סוגיות כמו אלימות וג'נטריפיקציה.
ז'אנר האימה החברתית נוכח במיוחד בשנים האחרונות, במיוחד בעקבות סרטיו של פיל שזכו להצלחה בקרב הקהל והמבקרים. ההצלחה המפתיעה של "קנדימן" - שהכניס 22 מיליון בסוף השבוע הראשון שלו על המסכים, יותר מהערכות המומחים - מצביעה על כך שהקהל האמריקאי כנראה עדיין ערוך לתכנים חברתיים יותר גם כשהוא הולך לצרוך קצת אסקפיזם. בנוסף, ראוי להתעכב על שאלת הזהות של במאית הסרט: כפי שמראים הנתונים, תעשיית הקולנוע האמריקאית (לא בשונה מזו הישראלית) נותנת פחות הזדמנויות לנשים בתפקידי מפתח, במיוחד בבימוי. המצב, מיותר לציין, קשה אפילו יותר עבור במאיות שאינן לבנות. הצלחת סרטה של דאקוסטה עשויה לפתוח דלת לעוד נשים, לבנות ושחורות, בהוליווד.
"קנדימן" הוא בסך הכל סרטה השני של דאקוסטה. סרטה הראשון, "Little Woods", הוא מותחן פשע שהופץ ב-2019 וזכה בפרס נורה אפרון ליצירה נשית בפסטיבל טרייבקה - אותו הפרס בו זכה סרטה של טליה לביא הישראלית, "אפס ביחסי אנוש". סרטה הבא יהיה "The Marvels", סרט ההמשך ל"קפטן מארוול", ובכך היא תהיה האדם הצעיר ביותר שמביים סרט ביקום הקולנועי של מארוול.
דאקוסטה קיבלה לידיה את מלאכת הבימוי של "קנדימן" אחרי שהוא היה בפיתוח כבר מתחילת המילניום. הסרט, בו מככבים יאיא עבדול-מאטין השני ("השומרים", "משפט השבעה משיקגו") וטיונה פאריס ("וונדה-וויז'ן"), היה אמור לצאת לאקרנים ביוני 2020, אבל כמו לא מעט סרטים שהיו אמורים לצאת בשנת הקורונה - הוא נדחה לקיץ 2021, בתקווה שעד אז התחלואה תרד ובתי הקולנוע יוכלו לעבוד בתפוסה מלאה. רק שגם עכשיו, אחרי התפשטות וריאנט הדלתא, זה לא בדיוק המצב. ובכל זאת, "קנדימן" היה להצלחה מפתיעה.
ההצלחה של "קנדימן" מפתיעה במיוחד משום שהוא הופץ בלעדית בבתי הקולנוע. בתקופת הקורונה, אולפנים רבים החליטו להפיץ את סרטם גם בבתי הקולנוע וגם ב-VOD - ובעוד שעבור אולפנים כמו האחים וורנר ההחלטה הזו הייתה ההחלטה הנכונה, הכישלון היחסי של סרטים כמו "שכונה על הגובה" ו"יחידת המתאבדים" מראה שאולי הפצה גם בבתי הקולנוע וגם בשרתי הסטרימינג לא בהכרח מועילה לסרט. ובכל זאת, לאור ההישגים של סרט כמו "לשחרר את גיא" (שהופץ בלעדית בבתי הקולנוע בחודש וחצי הראשונים שלו) נראה שהמסך הגדול עדיין יכול להביא שוברי קופות. תעשיית הקולנוע זקוקה להוכחות לכך שלבתי הקולנוע יש עוד תוחלת גם בעידן הקורונה - והעובדה שסרט אימה חברתי, בבימויה של אישה שחורה, מהווה את אחת ההוכחות האלה יכולה לשמח המון אנשים, ונשים, שרוצים לראות תעשייה מגוונת יותר.