אנחנו יוצאים בקריאה נרגשת לכל השחקנים בהוליווד, ומפצירים בהם שיפסיקו לצלם סרטי אימה. די, זה לא שווה את כל הביקורים המפחידים שקורים לכם אחר כך מצד כל מיני שדים ורוחות. חלאס, תתמקדו בקומדיות רומנטיות. למה? תשאלו את קלואי סביני ("אימה אמרקיאית", "בנים אינם בוכים"), שקיבלה השראה לצילומי מותחן האימה החדש שלה, Lizzie, אחרי ביקור בבית רדוף רוחות.
Lizzie הוא סיפורה של ליזי בורדן, מורה בת 30 שחייתה במסצ'וסטס בסוף המאה ה-19. אחרי אביה ואמה החורגת נרצחו – ובגרזן, לא פחות - ליזי הפכה לחשודה העיקרית. האליבי שליזי סיפקה למשטרה על מקום הימצאה בליל הרצח היה מפוקפק למדי, ולמרות זאת היא לא הורשעה ברצח. המשפט שלה זכה לסיקור רב, ומעשיה - אם אכן היא זו שביצעה את הרצח הנוראי - הונצחו גם בשיר ילדים מורבידי, שבאחת משורותיו נאמר "ליזי בורדן לקחה גרזן / והכתה את אמה 40 פעמים". בית משפחת בורדן הפך לאתר עלייה לרגל לחובבי סיפורי אימה ורוחות, בגלל הטענה שרוחה של ליזי עוד רודפת את המקום.
ובחזרה לקלואי סביני. בראיון שהעניקה בשבוע שעבר ל"אנטרטיינמנט וויקלי" לרגל צאת הסרט שהיא גם אחת ממפיקותיו, סיפרה סביני על הביקור שערכה בבית משפחת בורדן, ועל החוויות ששכנעו אותה שהיא חייבת לעבד את הסיפור של ליזי לסרט: "כל הזמן שמעתי רעשים מוזרים של אנחות וגניחות, אבל אף אחד לא היה בבית", אמרה. "זה היה מבעית. היינו עוד בתחילת הביקור, ובן הזוג שלי אמר 'אני חייב ללכת מכאן'. היתה לו חוויה משונה בלילה לפני כן והוא הרגיש לחץ בחזה". נשמע לנו כמו סיבה נהדרת להסתובב ולברוח, אבל סביני החליטה להפוך את זה לסרט, ועוד ללהק אליו את קריסטן סטיוארט (החלטה מפחידה כשלעצמה). בגרסת 2018, סטיוארט תגלם את המשרתת בבית משפחת בורדן, שיחד עם היורשת הרצחנית-לכאורה, זוממת להרוג את האב כצעד מחאה פמיניסטי. "חייבים למוטט את הפטריארכיה", נימקה סביני והסבירה שרצח האב של בורדן לא היה בלתי נמנע כמעט, "וזה הנושא האמיתי של הסרט: התנגדות של נשים... (ליזי) היתה חייבת לזכות בקטרזיס הזה. היה בה המון זעם עצור".