בשבועות האחרונים יש שאלה אחת שמעסיקה אותנו במערכת mako תרבות, שאלה שמעולם לא יכולנו אפילו לדמיין שנשאל: האם אניטה פללי אתיופית? בעמוד האינסטגרם @haolam_haze - שמביא לציבור אוצרות מארכיון "העולם הזה", הצהובון-עיתון הקלאסי של אורי אבנרי - עלתה לפני כשבועיים תמונה של פללי בצעירותה, עם הכיתוב "השחקנית והרקדנית ממוצא אתיופי, אניטה פללי". רגע, מה?
פללי כזכור התחילה את דרכה לפני כ-40 שנה כדוגמנית "סקס פוזיטיב" שלא נרתעה מעירום ונודעה בתור "הישבן של המדינה". במהלך שנות השמונים היא דגמנה, הופיעה בכמה סרטים והעלתה מופעי בידור פופולאריים. כעשור לאחר מכן היא חזרה לתודעה ב"חלומות בהקיציס", שם התארחה עם כלבתה המפוחלצת גלורי, מה שהוביל גם לקמפיין לפלאפון עם המשפט הזכיר "אניטה, זאת אני. תעני". אחרי הפריצה המחודשת היא מצאה את מקומה הקטן בתודעה הציבורית כדמות שוליים אהובה ואייקון של הקהילה הגאה. כשרואים אותה מדוושת לה בשמחה ברחובות פלורנטין, עם הרעמה האדומה המוכרת והבגדים הססגוניים, היא מרגישה כמעט כמו מכרה ותיקה. ברור שבנוגע לחייה האישיים רב הנסתר על הגלוי, אבל איך בדיוק נסתר מעינינו פרט כל כך יסודי? איך לא ידענו שאניטה פללי אתיופית?
חזרנו לארכיון "העולם הזה" בחיפוש אחר עדויות נוספות למוצאה של פללי. בכתבות הלא מועטות שהוקדשו לכוכבת "האכזוטית" (כולן עמוסות בהחפצה גסה וכתובות בנימה מלגלגת ולעיתים משפילה), הדעות חלוקות בנוגע למוצאה של פללי. בכתבה אחת מ-1982 היא מוצגת שוב כשחקנית ממוצא אתיופי, אשר "ניענעה את גופה השחום בריקודים אתיופיים ושיגעה את החבר'ה". עם זאת, שנה לפני כן נכתב בעיתון כי היא עלתה מאנגליה בגיל צעיר, וכי היא "חצי חבשית וחצי עדנית במוצאה", ובידיעה נוספת היא הוצגה שוב כחבשית/עדנית "ובעלת עור בצבע שוקולד".
אם למדנו דבר אחד מצלילה לארכיון "העולם הזה", זה שקשה לסמוך על היושרה העיתונאית או האתית של מדורי הרכילות של העיתון. אחד האייטמים המרכזיים על פללי הוא עמוד שלם שמוקדש למופע חשפנות שערכה בביתו של "איש הקולנוע הצעיר" שוקי פרידמן, עם תיאורים נוטפי סליז של האירוע, כיתובים כמו "אוי לעיניים", ותמונה ראשית בה חופנים את ישבנה שלושה גברים: השחקן יפתח קצור (בנצי מ"אסקימו לימון"), בעל המסיבה שוקי פרידמן וגיסו, "שלא ויתר על ההנאה".
ניסינו ליצור קשר עם פללי בעצמה, אך היא לא ענתה לטלפון או להודעות, אז פנינו לגוגל ושאלנו: אניטה פללי אתיופית? התשובה הרלוונטית היחידה הייתה ידיעה של יפעת הללי (כיום כתבת הסלבס של mako) משנת 2006 במעריב: "אניטה פללי, האישה והישבן, רוצה לקחת חלק בקליטת העלייה האתיופית". המשרד לקליטת עלייה ביקש מהאזרחים לסייע בשילוב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית ולפי הידיעה, "פללי התקשרה למי שצריך במשרד לקליטת העלייה והודיעה שגם היא רוצה להתנדב. בכל תחום שרק יאפשרו לה". למרבה הבלבול, שאלת מוצאה האתיופי לא עלה בכתבה.
ללא כל זכר לשורשיה האתיופיים לכאורה, פתרון התעלומה נראה רחוק מתמיד. בדיוק אז צלצל הטלפון ובצד השני אניטה פללי בכבודה ובעצמה: "קודם כל אני מצטערת שלקח תקופה מה. אני בחורה מאוד מאוד עסוקה, מאוד, יום ולילה, בקושי ישנה. אז מתי אני אשן טוב? כשיהיה לי חופש. יהיה לי חופש, אשן שתים עשרה שעות. אוקיי, אניוויי".
את זוכרת את העיתון "העולם הזה"?
"העולם הזה? ועוד איך אני זוכרת את 'העולם הזה', ודאי. אני אגיד לך מה, מה שמו של העורך זכרונו לברכה?".
אורי אבנרי.
"גרייט. אורי אבנרי הוא בנאדם שהרבה אהב לכתוב עלי בעולם הזה, והיינו ידידים טובים".
אז נתקלנו בידיעה ישנה מ'העולם הזה' והיה כתוב שם: "אניטה פללי, השחקנית והרקדנית ממוצא אתיופי".
"(צוחקת בקול) אבל זה לא זכור לי!"
ניסינו להבין אם יש תיעוד לטענה שאת ממוצא אתיופי...
"בכלל לא! אני אגיד לך איתמר מותק למה חשבו. אתה יודע למה חשבו? בקריירה שלי, התחלתי בשנות השמונים פלוס את הקריירה עצמה כשחקנית תאטרון, סרטים, דוגמנית, מדריכה, זמרת מועדונים לנוער. אין לי מילים, הקריירה שלי התמלאה, אין מילים".
אוקיי.
"עכשיו אני, כשהתעסקתי בדוגמנות, הייתי חייבת להשתזף, ומה אני אגיד, היה לי גוף פגז, אין לי מילים. גוף יפה, יותר מדי יפה. אפילו מלכות יופי אמרו לי, 'אניטה יש לך גוף, אין מילים'. בקיצור חומד, הלכתי לחוף הים".
אז השתזפת בשביל הדוגמנות?
"אני הבאתי למדינה את החוטיני, מצרפת, אנגליה וזה. הרי איך יצא לי התואר 'הישבן של המדינה'? מי הוציא לי את התואר הזה? עיתון 'לאשה', בכבודם ובעצמם. אז אמרתי, החוטיני הזה, בטוח שהרבה ירצו ללכת איתו, בטוח, בואו נייבא את זה ארצה. התחלתי גם לדגמן אותו, כי הגוף שלי התאים, גופי התאים לחוטיני".
את ייבאת בעצמך?
"אני ועוד... לא משנה, היו לי גם בעיות עם מס הכנסה, הייתי עצמאית, היינו מארגנים תצוגות. לא משנה, אכלתי אותה עם מס הכנסה, בסוף אמרתי 'להיות עצמאית לא מעוניינת'".
כן, לא קל להיות עצמאי.
"בקיצור ממי, ניצלתי את העובדה שגופי מתאים לזה, למה לא. הלכתי לחופי הים כדי לשזף, בשביל הקריירה שלי. השתזפתי, אתה לא מאמין, כמעט כל יום או כל יומיים, ואני קיבלתי, איתמר, צבע מה זה כהה. אני מהר מאוד מקבלת, כי יש לי צבע מולאטי כזה. לא הייתי כמו הבהירות האלה, שוודיות, שמתחילות להיות אדמוניות. אני ישר קיבלתי צבע יפה וקיבלתי את הצבע הכהה מאוד, ואני אגיד לך את האמת, כולם חשבו ברזיל או אתיופית".
חשבו שאת ברזילאית?
"תראה, גוף יפה וזה, יש להן באמת. לאתיופיות ולברזילאיות יש גוף פגז, אין מילים. אז היו בטוחים שאני ברזילאית, רובם חשבו אותי ברזילאית, או אתיופית. מעט מאוד אתיופית, רובם ברזיל נתנו לי".
אז מה המוצא האמיתי שלך?
"לא רוצה, לא משנה, בוא נעזוב את זה כרגע, אני לא יכולה לדבר איתך על זה".
למה לא?
"איתמר, תקשיב טוב, אני נותנת לך את ההסבר לשאלה ששאלת אתי. בקיצור ממי, אני צחקתי, אמרתי ברזיל? טוב נכון אני דומה לברזילאית, אתם צודקים. בחוף הים כשהשתזפתי עם החוטיני, אתה יודע מה צעקו האנשים שעברו? ילדים אפילו אמרו להורים, הנה ברזיל, הנה ברזיל... אתה יודע, ראו תחת יפה כזה, היה לי טוסיק אין מילים. היה לי צבע מאוד כהה. אחרי תקופה בה לא הלכתי לים, חזרתי לצבע הטבעי שלי".
לפני 15 שנה אמרת שאת מתגייסת למען הקהילה האתיופית.
"לא לא לא, הקהילה? מה, של הגייז? לא הבנתי".
האתיופים.
"לא, אני אגיד לך מה התכוונתי. אני בעד כולם, אני טיפוס מאוד ליברלי, אני ליברלית לכל. גם מבחינת חברי הקוקסינלים, מעריצים שלי, ההומואים מעריצים שלי, האתיופים, מה לא, הברזילאיות, המון המון, אני בעד כולם. אני בעד מוסלמים, אני בעד ערבים, בעד יהודים, בעד כריסטיאנים, אני בעד כולם. אז כשראיתי שהייתה קצת התנגדות נגד האתיופים, בתקופה לפני מספר שנים, אז אמרתי למה? הם לא בני אדם? אז אמרתי ודאי שאני אלך בעדם, כולם בני אדם, אני פשוט בעד כולם. כעסתי מאוד מאוד שהיו נגדם, מאוד, מכל הבחינות. הם בני אדם כמונו בדיוק, סך הכל הצבע שונה, כך נולדו, יחי הטבע".
אדם הוא אדם.
"כל הכבוד איתמר, כל הכבוד. אז אתה כמוני... אפילו בוא אני אדבר איתך על עוד דבר, אני הולכת לקהילה המשיחית, למשל ביפו, הלכתי כל שבוע".
איזו קהילה?
"קהילה משיחית, משיחית, אתה יודע מה זה, יש תנ"ך וברית החדשה. אתה יודע מה זה המשיחית, האב, הבן ורוח הקודש".
יהודים למען ישו?
"כל הכבוד, קלטת את ההסבר".
איך זה קשור לאתיופים?
"זה באותו התחום, תקשיב טוב. אני הייתי בעד ואמרתי ודאי, אני בעד אלוהים לכל, התנ"ך והברית החדשה מעניין אותי, לא תמיד היה לי זמן, ואז כשהיה לי זמן קפצתי לשם. ושתים עשרה שנה אני כבר איתם בקהילה המשיחית. אז היו שאמרו לי 'אוי אניטה, לקהילה המשיחית, מה השתגעת?' חברים שלי, הם נגד, אלה שמאמינים בתורה, אז הסברתי להם, לא משנה. כל אדם באמונתו יחיה".
חד משמעית.
"אמרתי אני רוצה ללכת, כן מעניין אותי. והיו שם אירופאים, היו שם ערבים, היו שם סטודנטים ישראלים, כל מי שאתה רוצה בא להתעניין בברית החדשה. ואהבנו, לחצנו ידיים וחייכנו אחד לשני וכוס קפה ותה ועוגות וישבנו והקשבנו לאחים על הסברים, פרקים פרקים בברית החדשה, התעניינתי וזה משך אותי והמשכתי. עד היום אני איתם, אבל בגלל הקורונה, אנחנו לא נפגשים".
זה רק מסקרנות?
"לא, אני מאמינה. אין שייכות, מאמינה ורוצה לדעת. יש לי בבית תנ"ך ואת הברית החדשה, אני מאמינה בהחלט, יש לי את הצלב של ישו, יש לי הכל".
הם סובלים מהתנגדות בארץ.
"אני יודעת, היה מאוד התנגדויות, בוא אני אגיד לך מה היה לנו שם בקהילה שלי. באו דתיים, אני לא יודעת, לא חסידים, מהדתיים האלה, אתה יודע. נראה לי מירושלים הם באים, מבני ברק, לא יודעת מה, האחים הדתיים האלה. הם באו לשם בכניסה לקהילה המשיחית, לא נתנו להם להיכנס כי הם קצת היו ביותר מדי 'בע בע בע' ולא רצינו, לא אהבנו לריב ולא אהבנו להתווכח, לא רצינו זאת, סגרנו את הדלת ונתנו להם להיות בחוץ. אתה יודע איזה צעקות הם צעקו. סגרנו עליהם את הדלת, אמרנו להם, אנחנו בקהילה המשיחית אוהבים את השקט. אני בעד כל אדם באמונתו יחיה. דאטס איט".