בשנות חייו, נראה היה שהשף אנתוני בורדיין מצליח בכל תחום בו שלח את ידו. הוא בישל במסעדות נחשבות במשך שנים רבות, כתב ספרים שזכו לביקורות מהללות וכתבות שפורסמו במגזינים מוערכים, הופיע בלא מעט תוכניות טלוויזיה (ביניהן התוכנית המוכרת שלו בערוץ הנסיעות, שהייתה באוויר במשך 11 עונות וגם זכתה בפרס האמי). הוא אף הוציא לאור מספר רומנים גרפיים, ביניהם "!Get Jiro" שעמד בראש רשימת 100 רבי המכר של מגזין הניו יורק טיימס. דמותו נחשבה לאחת הצבעוניות, הנועזות והלא שגרתיות ביותר שראה עולם הקולינריה. אבל בקיץ 2018 זירת האוכל הייתה נתונה בהלם מוחלט: בורדיין נמצא ללא רוח חייים בחדר בבית מלון בצרפת, לאחר ששם קץ לחייו. כעת, שלוש שנים לאחר מכן, סרט תיעודי המנסה לשרטט את דמותו של השף המנוח עלה למסך - אבל למרבה הצער, הוא עולה לכותרות דווקא בנסיבות לא מחמיאות.

הסרט, שמו “Roadrunner: A Film About Anthony Bourdain”, מגיע מבית היוצר של מורגן נוויל ומתיימר לצייר דימוי גולמי ואישי של איש האשכולות המצליח שהתאבד. אבל ככל הנראה, הניסיון לקחת את הסרט החדש למקום אישי כמה שיותר הלך צעד אחד רחוק מדי. במסגרת הסרט, שזרו העוריכם איילין מאייר ואהרון וויקנדן קטעי קריינות בקולו של בורדיין המנוח שנשלפו מתוך קליפים בהם השתתף, תוכניות טלוויזיה, ריאיונות וידאו ועוד. אבל במגזין ניו יורקר הבחינו בכמה ציטוטים לא מוכרים של בורדיין המנוח שלא ברור היה מאיפה הם נלקחו. כשנשאלו היוצרים מהיכן לוקטו אותם ציטוטים מסתוריים, אמר נוויל לכתבת הלן רוזנר כי הוא השתמש בבינה מלאכותית על מנת ליצור שלושה ציטוטים מפורקים בקולו של בורדיין.  "יצרתי מודל AI של קולו (סוג של קול סינתטי המופק בעזרת בינה מלאכותית). אם את צופה בסרט - מלבד השורה הספציפית הזו - את בטח לא תדעי איזה משפטים נוספים נוצרו בעזרת בינה מלאכותית, ואת גם לא עומדת לדעת".

מנציגי הסרט התיעודי נמסר כי נעשה שימוש מצומצם בטכנולוגיית הבינה המלאכותית, וכי קטעי הקול המפוברקים של בורדיין מצטברים בסך הכל ל-60 שניות. נוויל עצמו אף אמר למגזין וראייטי כי "היו כמה משפטים שאנתוני כתב אבל מעולם לא אמר בקול רם. בברכת עזבונו והסוכן הספרותי שלו, השתמשנו בטכנולוגיית בינה מלאכותית. זו טכניקה מודרנית לסיפור סיפורים בה השתמשתי בכמה מקומות בסרט בהם חשבתי שחשוב לגרום למילים של אנתוני לקום לתחייה".

ולמרות כל זה, התגובות הקשות לא איחרו לבוא. גולשים רבים הביעו את תחושת אי הנוחות שנגרמה להם עקב קטעי הקול המפוברקים, כאשר בעיניהם מדובר בחילול כבוד המת לכל דבר ועניין. מבקר הקולנוע שון ברנס כתב, "כשכתבתי את הביקורת שלי על הסרט לא ידעתי שיוצרי הסרט השתמשו בבינה מלאכותית כדי לזייף את קולו של בורדיין. אני מרגיש שזה אומר כל מה שצריך לדעת על המוסריות של האנשים שעומדים מאחורי הפרויקט הזה". הקולנוענית לינדזי ביירשטיין כתבה כי "אין בעיה עם שימוש בטכנולוגיה הזו, כל עוד יוצרי הסרט מודיעים מראש שזה מה שנעשה". גולש אחד השיב לה וכתב, "בלי קשר, אני בטוח שזה היה גורם לאנתוני בורדיין להקיא". גולשת נוספת הגיבה, "אנתוני בורדיין היה מאוד בררן בבחירת המילים שלו ובאופן שבו הוא אומר אותן, אז שסרט דוקו ישתמש בקול שלו באופן מלאכותי - זה דפוק לגמרי". עוד גולש כתב כי בעיניו, "זה ממש מרגיז". 

בשיחה עם מגזין GQ, השתדל נוויל למזער את הנזקים והסביר כי "הכנסנו יותר מעשר שעות דיבור של אנתוני למודל בינה מלאכותית. ככל שכמות המלל גדולה יותר, התוצאה טובה יותר. עבדנו עם ארבע חברות לפני שמצאנו את הטובים ביותר. היינו צריכים גם להבין את הטון הטוב ביותר של קולו של אנתוני: קולו המדבר לעומת קול ה'מספר' שלו, שהשתנה לאורך השנים. בדקתי עם האלמנה שלו ועם המוציא לאור שלו, רק כדי לוודא שאנשים בסדר עם זה. והם היו בסדר, כמו שטוני יכול היה להיות (אם היה בחיים). לא הכנסתי מילים לפיו, פשוט גרמתי למילים (כתובות) לקום לתחייה". נוויל, כאמור, טען באותו ריאיון כי הוא ביקש את אישורה של אוטביה בורדיין - אלמנתו של בורדיין המנוח - בנוגע לשימוש בטכנולוגיית הבינה המלאכותית. אבל היא, מצידה, טוענת משהו אחר לחלוטין: כפי שכתבה בחשבון הטוויטר שלה, "זו בהחלט לא הייתי אני שאמרה שטוני יכול היה להיות בסדר עם הדבר הזה".