אם יש דבר שלמדנו השנה מבהייה בתחפושות של המפורסמים מעבר לים הוא שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה על פורים, חג מטורלל אך בעל קונספט נדיב, שמאפשר לחוגגיו להתחפש לכל מיני דברים בכל מיני ז'אנרים. נגיד, גם סקסיים וגם אידיוטיים, גם מושקעים וגם וואנזי עם קשת עם מחושי לבבות מהבהבים. כי בעוד אנחנו התברכנו בחופש המדהים הזה, בַחירוּת להיות, פעם בשנה, מי שמתחשק לנו, בארצות הברית עברה השנה תקנה שמאשרת לתושבים להתחפש אך ורק לדמויות מסרטי ניינטיז.
מדובר בעצם במגפה. היינו צריכים להיות דרמטיים יותר ולהגיד את זה כבר מההתחלה, אבל היינו המומים מדי מחוסר המעוף של הסלבריטאים האמריקאים, שיישרו חתיכת קו והתחפשו השנה באופן כמעט גורף למכשפות מ"הוקוס פוקוס". אם נראה עוד ויניפרד אחת בפיד האינסטגרם שלנו - נצרח ולא נפסיק עד להאלווין הבא.
הנה האחיות מלהקת HAIM עורכות מחווה לאחיות סנדרס מסרט ההאלווין ההוא:
והנה דאב קמרון, ג'ורדין ספארקס וסופיה קרסון בהופעת – נכון מאוד – מחווה לסרט "הוקוס פוקוס" מתוך משדר מיוחד של ערוץ הנוער האמריקאי Free Form:
ושלוש בוגרות "דראג רייס" שהתחפשו למכשפות מ"הוקוס פוקוס":
בלה חדיד ודה וויקנד התחפשו ללידיה וביטלג'וס:
וגם הזמרת דיאנה גורדון:
לא אוהבים אימה ומפלצות? סבבה, יש מספיק ניינטיז לכולם. קנדל ג'נר התחפשה לפם-בוט מ"אוסטין פאוורס", בלה ת'ורן התחפשה לכלה של צ'אקי (שיט, בעצם זה גם סרט אימה והיינו צריכים לשים אותה ברשימה הקודמת), לופיטה ניונגו התחפשה לדיוֹן מ"קלולס", טיאנה טיילור התחפשה לקיטאנה מסדרת משחקי "מורטל קומבט", טיילור לוטנר שאב השראה יסודית מאוד מ"ספייס ג'אם" ומאדי זיגלר התחפשה למתילדה מ"לאון".
חברים, אם לא נעתיק מכם, ממי נעתיק? וכשאתם מעתיקים אחד מהשני בצורה כל כך בייסיקית, שמנס לפרוט בצורה אלימה כל כך על מיתרי הנוסטלגיה בגיטרה שהיא הנפש הקולקטיבית האמריקאית - מה אנחנו נגיד? תראו לאיזו מטאפורות דרדרתם אותנו! גיטרת הנפש הוא משהו שלא היינו צריכים לכתוב ובגללכם, סלבריטאים אמריקאים עצלים, כתבנו גם כתבנו. אבל עם עובדות קשה להתווכח, ואם בישראל תוכלו לזהות גלי תחפושות טרנדיים או אקטואליים (הו, כמה גלימות אדומות בהשראת "סיפורה של שפחה" ראינו השנה), התרבות הפופולראית האמריקאית מנהלת שיחה מקבילה, שתמיד נאמר בה "יו, זוכרים את זה? גם אני! הנה כתבת באזפיד בנושא".
כי בואו לא נעמיד פנים. תחפושת ההאלווין של המפורסם האמריקאי הממוצע היא הצהרת כוונות. היא מניפסט. היא הדרך שלו להבהיר לעוקביו כמה הוא מגניב בדיוק כמוהם - הנה, עובדה, גם הוא צפה ב"הוקוס פוקוס" בילדותו וזה כל כך השפיע עליו עד שהוא היה חייב להנציח את זה בתחפושת. זה לרגע אינו כתב אישום נגד "הוקוס פוקוס", סרט מתוק ואמריקאי להפליא שחגג השנה 25 שנים לצאתו. אנחנו אוהבים להיזכר בתוצרים התרבותיים שצרכנו שוב ושוב, אז ההתרפקות עליו מובנת בהחלט. אבל נוכח השפע, אל מול האפשרויות האינסופיות שהאלווין - ובעצם, כל הזדמנות להתחפש - מציע, איך יכול להיות שכולם בחרו השנה מגוון מצומצם כל כך? זה מתסכל, שלא לומר מעליב.
ציפינו להתענג על המקוריות, רצינו לשאת עינינו לארצות הברית, לקרוא את הכתבות שסוקרות את התחפושות המושקעות של המפורסמים ולקנא בכל מה שיש להם ואין לנו. במקום זאת גילינו השנה שיש להם שלושה דברים, שכל הדברים האלה קרו בשנות ה-90, ושבשום שלב לא באמת רצינו את הדברים האלה. פדיחות, ארה"ב, אבל השנה עקפנו אותך בסיבוב מבחינת מקוריות ומגוון. בהצלחה בשנה הבאה, הלוואי שתגלו עד אז עשורים אחרים.