יום האישה הבינלאומי יכול להיות, תיאורטית, הזדמנות נפלאה לשים זרקור על סוגיות כואבות בפערים שבין גברים ונשים שמלווים אותנו עד היום. במקום, נראה שביום האישה הזה אכפת למדינת ישראל רק מדבר אחד: חברות מסחריות שמנצלות בצורה צינית את פערי השכר בין גברים ונשים כדי לקדם את המכירות שלהן.
אירועי יום האישה השנה התחילו באירוע קטסטרופלי ואמיתי לגמרי, שבו היו אמורים להיפגש סופרים ומשוררים גברים שידברו על נשים ביצירתם. האירוע אמנם בוטל – אבל זה לא עצר גופים רבים נוספים מלייצר אירועים ליום החגיגי שהנשים נעדרות מהם. הקרקס לא הסתיים כאן, והמשיך באינספור חברות שניסו לתעל את היום ואת מסריו לקידום מכירות עם הצהרות חלולות, אך שכחו שאין להן שום קשר להעצמה נשית ווטסואבר.
רשת הפיצריות דומינוס, למשל, שברה את הרשת כשחילקה למשפיעניות 32% פחות פיצה, כדי להזכיר לנו שאנחנו מרוויחות כ-30 אחוז פחות מעמיתנו הגברים (למרות שבינינו, זה שאנחנו נשים לא אומר שאנחנו לא יודעות מתמטיקה מינימלית כדי להבין שדומינוס הורידו רבע מהפיצה ולא שליש. אבל מי סופר). אפליקציית העברת הכספים PayBox יצאה בקמפיין בו בכל העברה באפליקציה קופצת למשתמשים הודעה שמציעה כי אם ההעברה מיועדת לאישה, אולי שווה להעביר לה שלושים אחוז פחות. גם ברשת המשביר לצרכן מחו נגד הפערים בשכר ויצאו במבצע של 31.6 אחוזי הנחה לכל הלקוחות על מגוון פריטים שבמבצע.
בשלב הזה צריך דיסקליימר: מן הסתם, נושא הפערים בשכר בין גברים ונשים הוא נושא אמיתי וכאוב, ולא ייאמן שהוא קיים בצורה כה בולטת ואיומה גם בשנת 2022. צריך להזכיר את המחדל ולהעלות אליו את המודעות בכל הזדמנות אפשרית בניסיון לתקן את המצב, ויפה שעה אחת קודם. אבל, ויש אבל גדול: חברות שעושות אפס מאמץ כדי לשנות את הסיטואציה במהלך 364 ימים בשנה, ונזכרות בפערי השכר רק ביום רנדומלי באמצע מרץ שגם במקרה או שלא במקרה יעזור להם לקדם את המכירות של המוצר שלהם, הוא מהלך ציני, מזלזל ומכוער להפליא.
חברת פייבוקס נרכשה ב-2017 על ידי בנק דיסקונט, שמנכ"לו הנוכחי הוא אורי לוין. מנכ"ל המשביר לצרכן הוא רמי שביט. מנכ"ל דומינוס פיצה העולמי הוא ריצ'רד אליסון, ומנהלי הזכיינות המקומית למותג הם, לפי עמוד הויקיפדיה של החברה, אסף גרינברג, דני גולד ויוסי אלבז. אבל בסדר, מנכ"ל גבר הוא לא עדות מוצקה לפערי שכר סקסיסטיים בחברה - ונכון, המשביר לצרכן, פייבוקס ודומינוס לא פרסמו את דוחות השכר הפנימיים שלהן, אז אין דרך אמיתית לדעת מה קורה בתלושי השכר של העובדות והעובדים. אבל כאן בדיוק מצויה הבעיה. אם נשים מרוויחות כ-30 אחוז פחות מגברים במשק, ואתם אתם לא דאגתם להוכיח שבחברה שלכם זה לא קורה – אתם חלק מהבעיה, וממש לא הפתרון שלה.
אל הקריאה של דומינוס לשוויון בשכר הצטרפו עשרות חברות, שמפורטות בסרטון שפרסמה החברה בעמוד הפייסבוק שלה. בין החברות שהצטרפו למחאה נמצאות צומת ספרים, גד, פרטנר, תן ביס, טרמינל איקס, סודה סטרים, רפאל, בזק, רשת 13, טבע, התעשייה האווירית ורבות נוספות. אבל מה המחאה הזאת שווה אם השותפות למאבק לא מוכיחות כי אצלן הנשים מקבלות שכר שווה לגברים? קשה להאמין שכל החברות האלה אכן מיישמות את הערכים שבשמן הן נשבעות, ואפשר לצאת מתוך נקודת הנחה מבוססת למדי כי רבות מהן לא עומדות באותם הסטנדרטים. או לפחות, אי אפשר להניח שזה המצב עד שלא יפרסמו את הדוחות הפנימיים.
באוגוסט 2020 פורסם תיקון מס' 6 לחוק שכר שווה לעובד ולעובדת, המטיל חובה על כל מי שמעסיק מעל ל-518 עובדים לפרסם מדי שנה דוח שבו יפורט השכר הממוצע של עובדים המועסקים אצלו, ובו יפורטו פערי השכר הממוצעים בין גברים לנשים. על פי החוק, הדוח הראשון צריך להתפרסם לא יאוחר מה-1 ביוני השנה. אז בתחילת הקיץ נדע את האמת – ועד אז, ההצהרות החלולות שלכם על שוויון בשכר שוות, טוב, אתם יודעים בדיוק למה.
ובכלל, המיקוד של כל החברות בנושא אחד על מנת לנסות ולשנות אותו הוא מבורך, אך נראה כי על הדרך נשכחו כל היעדים האחרים של המאבק הפמיניסטי. כאילו שנגמרו לנו כל הבעיות האחרות בעולם. בחודש ינואר האחרון רסמיה ברבור נרצחה על ידי בן זוגה מחמוד רסלאן לנגד עיני בנם בן ה-3. בחודש שעבר תושב עפולה הכה את אשתו באגרופים מפני שהבכי של בנם התינוק הפריע לו לנוח. האלימות נגד נשים גואה ולא נראה שהולכת להיעלם מחיינו בקרוב. בזווית העולמית, מאז השתלטות הטליבאן על אפגניסטן, למשל, רוב בתי הספר התיכוניים לבנות נסגרו, וארגון הטרור מערים קשיים בלתי נתפסים על נשים ונערות בנגישות להשכלה גבוהה, לטיפול רפואי ולתנועה חופשית במרחב. מתוך 13 מפלגות שנבחרו לכנסת ה-24, רק את אחת מובילה יו"ר אישה. מונופול הדת בישראל עדיין אחראי על מוסד הנישואים, ששומר על נשים עגונות כי בני זוגן לשעבר לא מסכימים לתת להן גט. וגם בעיות מינוריות יותר עדיין איתנו – כמו התייחסות לנשים בשמן הפרטי בעוד שלגברים מתייחסים בשם המשפחה. אז לדבר על שכר זה נכון, וחשוב, ואפילו קריטי - אבל יש עוד כמה נושאים בוערים וקצת פחות סקסיים שצריכים תיקון בדחיפות. מה לעשות שדם שניתז מגופה של אישה שהוכתה באגרופים פחות עושה חשק לרכוש פיצה נפוליטנית.
יום האישה הוביל מהפכות בעבר. ההפגנות לציון יום האישה בסנט פטרסבורג הובילו ב-1917 לתחילתה של מהפכת פברואר, והמודעות שעלתה ביום האישה למתן זכות בחירה לנשים הייתה אחד מהגורמים שהביאו לשינוי המבורך. גם היום יום האישה היה יכול להיות הזדמנות נפלאה לשים זרקור על נושאים כואבים שדורשים שינוי, ודחוף – אך למרבה הצער, זה לא מה שמקבל את רוב המיקוד ביום הזה, שהפך למסחרי כמעט ברמת וולנטיינז. כל עוד מה שאנחנו עושות ביום הזה הוא לחזור על מנטרות חלולות שלא עושות כל שינוי במציאות, תעשו לנו טובה, ושמרו עלינו מיום האישה. מהפטריארכיה כבר נישמר בעצמנו.