בעבודתי ככתב mako, נתקלתי לא פעם בחשדנות מסוימת כלפי מניעי העיתונאיים. מהטענות על כך שאני כלי בשליחות אימפריית קשת אני כבר לא מתרגש. אבל גם כשאיני מואשם בניסיון מכוון להפיל את המתחרים של ערוץ 12, התדמית הצהובה ורודפת הקליקים מלווה אותי בכל אשר אפנה. לזכותי אציין שהרווחתי את המוניטין הזה ביושר, אחרי שכתבתי על תוספות השיער של פרופסור עמוס רולידר, על הדמעות המזויפות של צופית גרנט, ועל השיר "תינוק מת בחמין" שנכתב על ידי אסף גרניט (לא השף אסף גרניט, אבל זה לא הפריע לי לפרסם את הכתבה).
אבל כל ההערות והעקיצות שספגתי במהלך עבודתי התגמדו לעומת המבט החושד ששחר מ"החיד"א 6" תקעה בי לכל אורך הראיון. שחר היא אחת משלוש הבנות שיצרו ומככבות בסדרת הרשת החביבה שקיבלה את חסות פרויקט "בית היוצרים" של "כאן - תאגיד השידור", שמספק פלטפורמה דיגיטלית ליצירה צעירה. הן חלקו דירה ברחוב החיד"א בשדרות כשלמדו קולנוע במכללת ספיר, והחלו ליצור סדרת רשת שמתארת את חייהן בדירה המשותפת, תוך ערבוב רפלקסיבי של מציאות ודמיון. קבעתי פגישה עם שלוש הבנות, שחר, רוני וריקי, בדירתן החדשה ביפו, אליה עברו שוב בשותפות, מתוך מטרה להמשיך גם את היצירה המשותפת.
"החיד"א 6" היא סדרת רשת המורכבת מסרטונים קצרים (4-6 דקות) בהם שלוש הבנות (בהתחלה היו ארבע, אחת פרשה) מתעדות רגעים משמעותיים מהחיים המשותפים. חלקי מציאות מתועדים נשזרים בסצנות מתוסרטות ליצירה שמשחקת כל הזמן על הגבול בין תסריט למציאות. כמו בחיים, גם בסדרה הבנות מגלמות סטודנטיות לקולנוע שהחליטו ליצור סדרה על חייהן המשותפים, וכפי שניתן להבין, המעגל הרפלקסיבי הזה תופס חלק משמעותי ביצירה. כל פרק מתמקד במשבר קטן שחווה אחת משלושת הבנות – רוני הפגיעה והרגישה, שחר האסרטיבית והבוטה וריקי האדישה והמצחיקולה – בין אם זה יהיה בן חתיך שהגיע לדירה, מסיבת יום האהבה שהן מנסות להרים, או פרידה כואבת, ונגמר לרוב בלי פתרון ברור לסוגיה שהועלתה.
mako תרבות בפייסבוק
לאחר צפייה רצופה בפרקים הקצרים, ידעתי שעומדת בפני משימה לא פשוטה. היצירה המקורית והרגישה נכנסה לי ללב, אך לא היה לי מושג איך אגרום לקוראים להתעניין בפרח האינדי הנחבא אל הכלים. הבנתי שתיאור הדינמיקה המלבבת בין שלוש הבנות לא תספיק הפעם, שדיון על הטשטוש בין מציאות ודמיון לא יקרב אף אחד, שהתפייטות על הרפלקסיביות העדינה והשנונה של היצירה לא תעזור להביא צופים חדשים. דבר אחד היה ברור לי: בשביל שעוד אנשים יצפו בסדרה, אני צריך לבצע את החטא שתמיד מאשימים אותי בו, להפוך להיות הנבל שהעיר הזאת צריכה: אני צריך למצוא את הכותרת הצהובה שתציל את "החיד"א 6".
אבל הבנות של "החיד"א 6" לא רוצות לספק כותרות, הן מכירות את כל הקופסאות לתוכן שאפשר להכניס אותן, והן לא מוכנות להיכנס. ריקי המעופפת והמצחיקה עוד ניסתה להקליל את המפגש, ורוני הרגישה ניסתה לשתף אותי בקשיים הרגשיים שליוו את החשיפה שהיצירה דרשה. אך מעל כולן חלש המבט החושד של שחר, השתיק את שתי הבנות האחרות כל פעם שהתקרבו לחשוף משהו שיוכל לשמש ככלי בידי העיתונאי התככן.
שחר היא מנהיגה מלידה. מלך אמיתי לא צריך להגיד שהוא המלך, ואכן שחר מכחישה שהיא הראש של הפרויקט הזה. אחרי ויכוח קצר, היא כמובן משכנעת את רוני וריקי שהן המנהיגות האמיתיות, עיניה לוחשות להן שלא ליפול למלכודת שאני מנסה להציב. הטון של שחר מבהיר לי היטב, אני לא אעשה פה הפרד ומשול, אני לא אערער את יציבות הממלכה, אני לא הולך לקבל פה שום טינופת.
בעודי נתקל שוב ושוב בחומת החשד, נחסם בכל פעם שאני מנסה לגרד מעט לכלוך ורכילות ממערכת היחסים הטעונה של הבנות, ניסיתי בכל כוחי לחשוב על כיוון שיוציא מהן ציטוט ראוי לשמו. רבים מפרקי הסדרה מתארים קצת מסצנת הדייטים במכללת ספיר, ובזמן הצפייה לא יכולתי שלא לחוש רחמים על הבנות שנאלצו להתמודד עם אסופת השלוכים הסטלנים שלמדו איתן במכללה הדרומית. כשניסיתי לגשש בסוגיית הבנים, להשוות אולי את המבחר בתל אביב מול סצנת הדייטים של מכללת ספיר, שחר ידעה שאני רק מנסה להציג אותן כחתולות מין משולחות רסן, ובלמה את קו השאלות בטון מלא תוכחה.
ראיון לא יהיה פה, את זה אני כבר מבין. נרדמתי פעמיים כשניסיתי להקשיב להקלטות מהמפגש הטעון. אני יכול רק להמליץ לכם על סדרת הרשת העדינה, שמטפלת בנושאים טעונים כמו הפרעות אכילה, הטרדות מיניות ושברון לב. הפרקים לא ממחיזים את הסוגיות, אלא מניחים סיטואציות טבעיות שנוגעות בתמות הכבדות, אך לא מתיימרות לפתור או להסביר אותן, הפרקים מתחילים בלי אקספוזיציה ונגמרים בלי מוסר השכל.
בתחילה חוסר ההחלטיות הזה מעט מתסכל, אבל מפרק לפרק אתה רואה את הרגישות והחוכמה בטיפול הצנוע. בכלל, אם אתם רוצים לנסות את החוויה, אל תסתפקו בפרק אחד. תתקדמו מסרטון לסרטון, ולאט לאט תבינו את הקצב המוזר של היצירה, את השפה השקטה בה היא מדברת. היא נראית בהתחלה קצת אטומה מבחוץ, אבל היא מכניסה אותך פנימה בקצב שלה, בצורה מהוססת אבל חשופה ונוגעת ללב.
הבנות של "החיד"א 6" לא רוצות לספק כותרות, והסדרה שיצרו לא מתיישבת בשום קופסה, אבל אל תתנו לכישלון העיתונאי שלי להרחיק אתכם מהסדרה. אני יודע שלא הבאתי לכם מין, תככים או מזימות ואני באמת מצר על כך. אבל אם יש עוד לב פועם בקרבכם, עשו חסד עם כתב מוכה. תנו צ'אנס ל"החיד"א 6". מה אכפת לכם, זה כולה חמש דקות פרק.