אם כוכבי "הנוקמים״" חיפשו תירוץ מושלם לא להגיע לטקסי פרסים, הרי שימי הקורונה הגיעו להם בול בזמן. טקס פרסי הילדים של ערוץ ניקולודיאון מחלק מדי שנה פרסים בקטגוריות שבהם הצביעו צופי הערוץ - זה אפילו קטן יותר מפרסי הטין צ'ויס (נבחרי הילדים והנוער). סביר להניח שבימים כתיקונם איש מהכוכבים הגדולים לא היה מכבד את הטקס בנוכחותו הפיזית, אך מאחר הוא התקיים באינטרנט בלבד בעקבות הבידוד והריחוק החברתי, הרי שאין בעיה לשלוח ברכה מצולמת מרחוק.
טקס הפרסים, שהיה אמור להתקיים ב-22 במרץ אבל מאז הוכרז כאירוע וירטואלי מיוחד שמטרתו לתרום מיליון דולר לארגון צדקה המאכיל ילדים רעבים, נערך ברשת בסוף השבוע האחרון והסרט "הנוקמים: סוף המשחק" הוכרז כסרט האהוב ביותר על צופי הערוץ. לצורך המאורע התכנסו באמצעות הזום ששת כוכבי הסרט המקורי -סקרלט ג'והנסן (האלמנה השחורה), רוברט דאוני ג'וניור (איירון מן), כריס המסוורת' (ת'ור), כריס אוונס (קפטן אמריקה), מארק רפאלו (הענק) וג'רמי רנר (הוקאיי) - והודו לצופים על הבחירה. הם עשו זאת באמצעות שיחת וידאו, כמובן, ועל רקע טכנולוגי כחלחל שדימה את מסכי הממשק הממוחשב שמופיעים בסרטי מארוול.
Kids Choice Awards 2020
— RDJ JP (@luvrobertdowney) May 3, 2020
Favorite Movie is "Avengers:Endgame"! pic.twitter.com/otvl8u6EbF
החבורה נראתה נרגשת למדי מהתעסוקה יותר מקבלת הפרס עצמו, וניצלו את ההזדמנות כדי לחלוק לקהל מסרים מאחדים של "תישארו חזקים", "נעבור את זה ביחד", "אנחנו חזקים יותר ביחד" וכן הלאה. כריס אוונס אף השתמש בציטוט מתוך הסרט, "נעשה מה שצריך", בעוד רוברט דאוני ג'וניור חתם ב"אוהב אתכם 3,000" - דברי האהבה שטוני סטארק נהג לומר לבתו, מורגן, בסרט. אגב דאוני, חברי הקאסט מעמידים תחילה פנים שהוא לא אמור להיות במפגש האיחוד (הוא אכן האחרון להצטרף לשיחה), וזאת משום שבסוף "סוף המשחק" איירון מקריב את חייו למען הצלת היקום, ומכנס במותו את כל גיבורי הסרטים לסצנת לוויה סוחטת דמעות.
זו לא הפעם הראשונה השבוע שבה כוכבי "הנוקמים" עולים לכותרות ביחד: כריס אוונס הצטרף השבוע באופן רשמי לאינסטגרם, ובמסגרת הפוסט הראשון שלו הודיע כי מבין כל מי שיתרום למען ארגוני צדקה מסוימים, ייבחר מעריץ בר מזל אחד שיוכל לבלות אחר הצהריים שלם עם ששת הכוכבים, במרחב הווירטואלי כמובן. "תוכלו לשאול אותנו כל מה שאתם רוצים ונגלה לכם הכל, ואז אולי נשחק בכמה משחקים יחד". נשמע קצת קריפי, אבל כשהקפטן קורא לנו לדגל - אנחנו נענים.