קאסי היא אישה כבת 30 שגרה עם ההורים, עובדת בבית קפה שכונתי ומתחזקת רוטינה שנראית על פניה תמוהה: בלילות היא יוצאת לברים, מעמידה פנים שהיא שיכורה עד כדי ערפול חושים ונותנת לגבר מזדמן "לעזור לה" (כלומר, לקחת אותה לדירתו ולנצל את מצבה). בדיוק כשהגבר התורן עומד לבצע בה מעשים - היא חושפת בפניו שאיננה מטושטשת כלל ומעמתת אותו עם הבעייתיות הגלומה בפשע שהוא התכוון לעשות. ההרגל הזה של קאסי (בגילומה של קארי מאליגן) הוא רק צעד ראשון במסע נקמה של הגיבורה ב"צעירה מבטיחה", סרט הביכורים של השחקנית - ועכשיו גם הבמאית-תסריטאית - אמרלד פנל. מושא הנקמה הוא אל מונרו (כריס לואל, GLOW), החלאה שאנס את חברתה הטובה נינה כשלמדו שלושתם בבית הספר לרפואה, ועל הדרך, קאסי שואפת לחנך את האנסים בפוטנציה שמסתובבים חופשיים בעולם.
"צעירה מבטיחה" הוא סרט נקמה עם נגיעות של קומדיה שחורה, ונוסף על אלה הוא גם שואב מז'אנר הקומדיה הרומנטית האהוב על כולנו: במקביל למסע הנקמה שמתווה את עלילת הסרט המרכזית, קאסי פוגשת בריאן (בו ברנהם), צעיר שלמד איתה בבית הספר לרפואה. עם הגעתו המקרית לבית הקפה, ריאן מתאהב בקאסי מחדש ושם לעצמו למטרה להפוך אותה לזוגתו. סצנת הפגישה שלהם כובשת ומשאירה טעם של עוד, ממש כמו שסצנת היכרות של זוג ברום-קום אמורה לעשות: קאסי יורקת לריאן בכוס הקפה אחרי שהעיר לה הערה לא במקום; הוא, באקט מקסים של הצהרת כוונות, שותה בכל זאת.
למרות אי האמון המובהק והמובן שלה במין הגברי, קאסי מסירה את המגננות שלה בפני ריאן ונותנת לעצמה להתאהב ברופא הילדים החנון והמשעשע. על פניו, אין סיבה שלא: ריאן הוא "בחור טוב", גבר שמכבד גבולות ומכבד נשים, אדם שבקרבתו היא יכולה להיות רק היא, בלי עול המאבק שבלהיות אישה, בלי הדמות שהיא לובשת כשהיא מפילה את החלאות האחרים. זה סיפור אהבה יפה ומתבקש, אבל אז מגיע הקאץ': ריאן מתגלה לא רק כחבר (רחוק, אבל חבר) של אל, אלא גם כמי שעמד מן הצד אל מול האונס הנורא ההוא. תיעוד של האירוע שמגיע לידיה של קאסי באיחור של כמה שנים חושף שריאן - אותו גבר שנראה כאילו הוא לא מסוגל לפגוע בזבוב - היה עד לאונס של נינה. אפשר להבין מקולו בסרטון שהוא מזועזע; אבל ריאן לא עצר את המתרחש, לא פעל על מנת להעניש את האנס ולא הוקיע אותו מחייו.
לרגע, אנחנו מוכנים לדרוך שוב על נינה בשביל סוף של קומדיה רומנטית. כי ריאן לא עשה שום דבר חמור "באמת", כי הגיע הזמן שקאסי תזכה באהבת אמת, כי הורגלנו לסלוח בקלות לגברים נחמדים שעשו טעות, אבל לא התכוונו
רגע הגילוי יוצר דיסוננס גדול. אנחנו מכירים את ריאן ויודעים שהוא לעולם לא היה אונס אישה, ומכאן - אנחנו רוצים להאמין שאולי הוא ראוי להזדמנות לכפר על עוונותיו ולזכות שוב בליבה של הגיבורה. לרגע, ולמרות שזה לא משמח אותנו, אנחנו מוכנים לדרוך שוב על נינה בשביל סוף מתוק של קומדיה רומנטית. כי ריאן לא עשה שום דבר חמור "באמת", כי הגיע הזמן שקאסי תזכה באהבת אמת, כי יותר משהורגלנו לעשות דמוניזציה לגברים שתויגו כרשעים באופן אבסולוטי, הורגלנו לסלוח בקלות לגברים הנחמדים שעשו-טעות-אבל-לא-התכוונו-לזה.
דוגמה אפשר למצוא בקלאסיקה הקולנועית "גריז". דני (ג'ון טרבולטה) הוא חלק מחבורת גברים שמהותה מושתתת על שיחות שנודף מהן ריח סקסיזם והחפצת נשים. באחת מהסצנות, חבריו של הגיבור אף מציצים מתחת לחצאיתה של אחת הבנות. דני אמנם "אחר", הוא לא "כמוהם" - אבל הוא לרגע לא מעמיד בסימן שאלה את רצונו להמשיך את הקשר איתם. כשהסרט נגמר, אנחנו כבר כמעט ושוכחים מאותה תקרית. אנחנו מדחיקים, מפרגנים לדני על הזוגיות עם סנדי (אוליביה ניוטון ג'ון), סולחים לו על העובדה שהוא לקח חלק בשימור תרבות האונס, פשוט כי יש גברים גרועים ממנו. הוא רק דוגמה אחת מתוך רבות להתעלמות מתרבות האונס בשם הסו-קולד רומנטיקה, שלא נשארה במאה ה-20 וממשיכה עמוק לתוך שנות ה-2000.
"צעירה מבטיחה" מצליח לבסס מסר רדיקלי כי הוא סוטה מהקו הזה. הסרט מסתמך לאורכו על אלמנטים של קומדיה רומנטית רק בשביל לנפץ אותם כשמגיע רגע האמת: קאסי מסרבת לסלוח לריאן על מעשיו ולקבל אותו בחזרה לזרועותיה - כי שום רומנטיקה לא תהיה פה עד שלא נעקור את תרבות האונס מן השורש ונקיא מחיינו גם את המשת"פים השקטים ביותר שלה. הודעת הנקמה האחרונה של קאסי, שחותמת את הסרט בסימן של ניצחון סמלי עבור נינה, נשלחת לריאן (ולא לאל) כי "הבחורים הטובים" תורמים לנרמולה של סביבה מסוכנת עבור נשים.
"צעירה מבטיחה" זכה לשבחים מכל עבר, כולם מוצדקים, בעיקר כי זהו סרט שמצליח לעבור את המשוכה שהרבה סרטים "חשובים" לא מצליחים לעבור. כן, זו יצירה שמקדשת את תנועת MeToo ואת החשיבות של זכות נשים על גופן. אבל לפני שזהו סרט חשוב, זה סרט טוב. כן, בסדר הזה.