סרט הטלוויזיה "ליז ודיק" מ-2012 הופק במטרה אחת ויחידה: להשיב את לינדזי לוהאן למעמדה הקודם כשחקנית וכוכבת הוליוודית. התקופה היא תקופת פוסט-הטרלול של לוהאן, שבאותן שנים פקדה יותר ספסלי בתי משפט מאולפני צילום, והיא ומנהליה האמינו שסרט ביוגרפי (בעל קשר רופף למדי למציאות המתועדת) על חייה ואהבותיה של אליזבת טיילור הוא בדיוק מה שדרוש בשביל שהציבור ייזכר בכישוריה של לוהאן, וישכח, ולו לרגע, את שערוריות הסמים והמסיבות שנקשרו בשמה. אבל אליה וקוץ בה - לוהאן, שכישורי המשחק שלה אכן החלידו מרוב קוק (לכאורה) ובילויים על סירות מנוע, לא הצליחה ליצור תפקיד משכנע. באחת הסצנות בסרט, נראית אליזבת טיילור בחופשה כפויה - פרק זמן קצר בו היא נאלצת להפסיק לעבוד ולבלות עם ילדיה ובני משפחתה. במבט קרוע ופאה לא מאוד אמינה, צווחת לוהאן "משעמם לי! כל כך משעמם לי!". הסצנה המחופפת הפכה כמעט מיד לסמלו של "ליז ודיק" - סרט שאמור היה להנגיש את כוכבתו חזרה לצופים, ובמקום זאת הנציח אותה בדיוק כפי שלא רצתה שנזכור אותה: מרתקת וכריזמטית, אבל גם מפונקת והו כה משועממת.
ועכשיו לשרה נתניהו. בכתבה של מרדכי גילת, ששודרה אתמול ב"חדשות הערב" בכאן 11 (עם ידיעות פולו-אפ שפורסמו, בין השאר ב"הארץ"), נחשפו תמלולי חקירתה של רעיית ראש הממשלה מתשאול שנערך בסוף 2015. נתניהו נחקרה אז על מעורבותה בפרשת המעונות (תת-סעיף, פרשת החמגשיות), במסגרתה נטען שאורחים ישראלים שהגיעו לביקור בבית ראש הממשלה נרשמו כמבקרים מחו"ל כדי להגדיל את סכום הכסף שהוקצב לאירוחם, וכן שבאופן שיטתי, בשנים 2010 עד 2013, הוזמנו שפים פרטיים למעון ראש הממשלה במגוון אירועים, ושהחשבוניות שהוצאו להם - זויפו. בהקלטות, נשמע החוקר שואל את נתניהו אם קראה את חוברת הכללים, שמבהירה מה מותר ומה אסור להוציא מתקציבי מעונות ראש הממשלה. תחילה היא נשמעת משיבה "את החוברת ראיתי באופן כללי, כשישב איתי ראש הלשכה". וכשהחוקר מקשה ושואל פעם שניה ושלישית אם קראה את החוברת הנ"ל או הבינה שמחובתה לקרוא את החוברת, נתניהו עונה: "לא. זה נראה לי משעמם מוות".
קודם כל, זוט אני. ושנית, שרה - די להצחיק ולהבריק! בדיאלוג התמידי שבין משפחת נתניהו והתקשורת, משתמשים כל הזמן בדימוי "משפחת המלוכה". ואכן, יש בהם אלמנט מלכותי, אבל מלוכה מודרנית כזאת. פריננס ביאטריס או יוג'יני, שהן יותר סלבריטאיות מאשר פרופר נסיכות או רוזנות. יותר מייגן מרקל, פחות הנסיך צ'רלס. אבל המשפחה שמקבילה באמת לנתניהו'ז היא, כמובן, משפחת קרדשיאן. דמות אם חזקה שמהנדסת, לכאורה, את התדמיות הציבוריות של כל בני הבית? יש. צאצא שהסתבך בקלטת שאיימה לחסל את האהבה שהציבור רוכש לו, ורק יצא מזה מחוזק ומסקרן יותר? יש. אצל קריס ג'נר וקים קרדשיאן דובר אז בסרטון סקס, ואצל שרה ויאיר אלה הקלטות מלאות בצעקות או בהצעה "לסדר לחבר'ה" את האקסית כפיצוי על חוב כספי, אבל העיקרון המנחה - אחד הוא. משפחת נתניהו לא מעניינת אותנו רק משום מעמדה ותוקפהּ, אלא כי היא פאקינג מעניינת. כי היא מלאה באנשים מעוררי עניין, שנקלעים לסיטואציות מעניינות. גם אם היו סתם סלבריטאים, הנתניהו'ז עדיין היו מעניינים.
והם מבינים את זה. העונות האחרונות של סדרת הריאליטי "משפחת קרדשיאן" אינן דומות בשום צורה לעונותיה הראשונות של הסדרה. בהתחלה היה בסדרה איזה ניסיון לתאר את קורטני, קלואי, קנדל וקיילי כנערות רגילות, שבמקרה יש להן חיים טובים משלכם הודות להון המשפחתי. הסיטואציות שתוארו בעונות ההן היו סיטואציות רגילות במפגיע: התמודדות עם לחצי בית הספר והניסיון לבנות קריירה בתחומים שונים, הגעה לאירועים חברתיים ופיתוח מערכות יחסים סופר סולידיות עם גברים רעילים ורעילים פחות. הכל היה ממש בייסיקי, עד שמפיקי התוכנית וכוכביה הבינו שאי אפשר יותר. כשהתהילה עלתה לקרדשיאנ'ס לראש, גם המתווה של התוכנית השתנה - כבר לא עניין אותם לספר לנו סיפור על אנשים רגילים בנסיבות קיצוניות, ובמקום זאת הם החלו לספר לנו סיפור על אנשים שמודעים לכמות העניין שהם יוצרים.
התהילה עצמה הפכה למושא הסיקור של "משפחת קרדשיאן" - החסויות, האירועים הנוצצים וההופעות הטלוויזיוניות החליפו את נשפי בית הספר וחוגי הרכיבה על סוסים. המשפט "את האחות שהכי פחות מעניין להסתכל עליה" הוא עלבון אמיתי שקים הטיחה בקורטני לפני כחצי שנה. ושיעמום, בתורו, נתפס כהכפשה נוראית. כחטא שאין עליו מחילה. וסנטימנט דומה מחלחל בתקופה האחרונה למופעים הציבוריים של משפחת נתניהו. חשבו על ראש הממשלה מגיב לאזרחית שערערה על סמכותו בנאום בקריית שמונה - "את משעממת אותנו" - או על הפוסטים הארסיים של יאיר נתניהו בפייסבוק, שהופכים בזה אחר זה לידיעות חדשותיות. לנגד עינינו מתרחשת פה כריכת ספר בסדרת "אנימורפס", שבצדה האחד משפחת נתניהו, ובצדה השני פרלמנט של הומואים יפהפיים ומרושעים שרק מחכים שאחד מהם יקום מהשולחן כדי שיגידו מה בתלבושתו או בחייו לא מוצא חן בעיניהם. ומי בעולם למד יותר שיעורים מהומואיות מרושעות ממשפחת קרדשיאן? אף לא אדם אחד.
זו מחמאה גדולה, כמובן. הלוואי על עוד פוליטיקאים בישראל עשירית מהסוואג הלהט"בקי של משפחת נתניהו. אבל תפיסת העניין הזו, המודעות העצמית שפיתחו מושאי הסיקור הסלבריטאי שלנו, הן חרבות פיפיות. מצד אחד, זה משכלל את הסיפורים על משפחת נתניהו (או קרדשיאן) וחושף בפנינו נדבכים חדשים ומענגים באישיויות שלהם. מצד שני, זה עולה להם לראש. כששרה נתניהו אומרת שחוברת הוראות "משעממת אותה למוות", זה לא (רק) בגלל שקריאה בחוברת נהלים נשמעת באמת כמו דבר משעמם, אלא משום שהשיעמום הזה עלול עוד לדבוק בה ולהעיד עליה. שרה נתניהו יודעת שהיא אישה מעניינת - הרי אנחנו כל הזמן מתעסקים בה - וככזו, זה לא לכבודה להתעסק בפעולות לא מעניינות. וכמו שלא היינו מצפים מקלואי קרדשיאן להחליף נורה (בטח שלא לצלם לנו את זה לפרק בסדרה שלה) אין לנו באמת מה לצפות משרה נתניהו שתקרא חוברת הוראות לַאישה הצייתנית. זו הסיבה שהיא יכולה לפרנס כתבה במהדורת חדשות מרכזית, אפילו שהאירוע שנדון בכתבה התרחש כבר לפני שלוש שנים. היא לא אישה צייתנית, וזה אחלה. ככה אנחנו אוהבים אותה, וחוסר הציות הזה הוא בדיוק מה שמחזיר אותנו אליה פעם אחר פעם, באהבה, באימה ובעניין רב.