עומר ברנע נולד עם כפית של אבק כוכבות בפה. עם בלורית בלונדינית, פרצוף שמתיישב יפה במרכז סקאלת החתיכות, בין בראד פיט לכריס אוונס, והשם, איזה שם, קשה לחשוב על שם יותר חתיכי מעומר ברנע. בנה של השחקנית איריס ברנע, שהשתתף בפרסומות עוד בילדותו, התחיל את שנות האלפיים בתור אחד הכוכבים המבטיחים בעולם הסלבריטאות המתחדש. הדוגמן-שחקן כבש את מקומו באולימפוס הכוסונים הישראלי, ונראה שהוא עומד להתיישב שם שנים ארוכות. הוא לא היה יהודה לוי, אבל לתקופה מסוימת בהיסטוריה היה אפשר להזכיר את שניהם באותה נשימה. היה רגע כזה - היום אפשר להגיד שהוא היה קצר וחולף - אבל היה רגע שבו עומר ברנע היה כוכב אמיתי.
לא רבים מגיעים למעמד המוזר של ברנע. עולם הזוהר לרוב מתחלק למי ששפר מזלו והצליח, ומי שנפל או ירד בעצמו באמצע הדרך, נשכח לחלוטין מהתודעה. בין אדי קבטנר ואיתי אטיאס ובין יהודה לוי ואושרי כהן פעורה תהום ענקית, ובמרכזה עומר ברנע עומד באוויר. כולם מכירים את השם, את הפרצוף, את דמות הילד הרע עם החיוך השובב, אבל ייקח לנו רגע להיזכר מתי ואיפה הוא נחקק בתודעתנו. היה לו איזה תפקיד בלחיי האהבה, לא? הוא היה האיש הרע באסתי המכוערת אם אני לא טועה, ו... היה לו את הקמפיינים ל-TNT, נכון? משהו פרובוקטיבי? ועם מי הוא יצא? עם כולן כמובן, אבל קשה לחשוב על בת זוג מפורסמת אחת שאפשר לזכור.
בהיעדר תפקידי משחק משמעותיים (בלי לזלזל באסתי המכוערת), התשובה המסתמנת היא שההישג הכי זכור של ברנע הוא להיות פרזנטור של חברת בגדים בין 2003 ל-2005. למרות שקריירת המשחק שלו ממשיכה עד היום - בין תפקידים קטנים בסרטים הוליוודיים כמו ג'ון ויק וסדרות ישראליות כמו המדרשה - ברנע פרש מהרלוונטיות לפני יותר מעשור. למעשה, יש שיגידו שהתקופה בה ברנע התקיים בהווה ולא רק בזיכרון היתה קצרה מדי.
אחרי שכבר היה דוגמן מצליח למדי, גם אם לא כוכב, ב-2002 הוא השתתף בתפקיד אורח לקראת סופה של הטלנובלה הקלאסית לחיי האהבה, ב-2003 הוא קיבל את תפקיד הפרזנטור הפרובוקטיבי של TNT, עם קטלוגים שהגיעו עד לוועדות הכנסת בדיונים על מסרים מיניים והחפצת נשים בפרסומות. ב-2004 הוא גילם את הנבל הראשי באסתי המכוערת, ליהוק שסימן את המשבצת המתאימה להמשך הקריירה שלו: באד בוי, אבל אהוב. ב-2005 הוא עוד כיכב קצת במדורי הרכילות, אבל החל מאותה תקופה נעלם מהתודעה במהירות מפתיעה, בדיוק ברגע בו היה אמור לפרוש כנפיים ולנסוק למדרגת האֵיי ליסט הנחשקת.
גוגל טרנדס מספק מידע על ישראל החל משנת 2004, מה שמשאיר בחוץ את תחילת תקופת הזוהר של ברנע, אבל כפי שניתן לראות מהסקירה המצורפת, השיא שלו מגיע בקיץ 2005 עם התייצבות נמוכה יותר בשנה שאחריה, פיק קצרצר בינואר 2007 (השקת חנות בגדים שפתח. בדקנו), ומאז ועד היום שמו מדשדש במים הרדודים של הגוגל. במבט רחב זה נראה חד משמעי עוד יותר: הוא קרה לתקופה של קצרה, שנים בודדות, ואז הוא פשוט הפסיק לקרות.
מה קרה באותן שנים? נראה שהירידה מהבמה הראשית הייתה בחירה שלו במידה מסויימת. אחרי כמה שנים תזזיתיות וסוערות בחיי הלילה ובמדורי הרכילות, כשהחליף סלבריטאיות פעמיים בלילה, הוא נכנס לזוגיות יציבה, וב-2007 עברו לארצות הברית והתחתנו (כיום יש להם שני ילדים מתוקים וזוגיות שנראית מאושרת). ברנע נסע לנסות את מזלו בארץ החולמים והאמיצים, וגם אם ממש לא הצליח, לא נחל כישלון חרוץ. הם חזרו אחרי שבע שנים לארץ וכיום הוא מתמקד בהנחיית סדנאות פסיכודרמה, ממשיך לשחק פה ושם ומקדם את הצימר של משפחתו ואת "קלפֵי המודעות לילדים" שאשתו מיכל פיתחה ויצרה.
החתיך שאנחנו לא בעדו
טוב, עד כאן קיצור תולדות עומר ברנע. אבל יותר מהשאלה מה קרה לכוכב הנעלם, מעניין לשאול מה בעצם היה עומר ברנע, ומה הוא היה יכול להפוך להיות. הוא חתיך, יפה כמו כוכב הוליוודי, עם סקס אפיל שובבי וניחוח של חו"ל. יש סוגים שונים של חתיכים: המתוק (אושרי כהן), המחוספס הרגיש (אביב אלוש), הדוש המקסים (יהודה לוי) והגבר-גבר (תומר קפון). יש גם את סוגת הנגיש למראית עין אבל רק למראית עין, כמו עידו רוזנבלום. ברנע אינו נגיש למראית עין, הוא אינו בר השגה, הוא נמצא דווקא בצד השני של הסקאלה: כמעט יפה מדי. לא כמו אביר חלומות, עם מבנה גבות ועיניים של שדון, יש לו יופי קצת שובבי, כמעט רשע.
אבל עומר ברנע לא היה רק פרצוף יפה. הוא לא היה רק דוגמן, אבל גם לא ממש היה שחקן, למרות שהייתה לו מידה מסוימת של הצלחה במקצוע. כשחושבים על עומר ברנע, הדבר הראשון שעולה בראש אינו "שחקן", אבל גם לא רק "בליין", "זיין" או "אושיית חיי לילה". ברנע מייצג ארכיטיפ בתרבות הישראלית - הילד הרע שאינו באמת מסוכן, הדוש שאין בליבו שום רוע. הרשעות בפניו גם הפכה אותו לליהוק מושלם לתפקיד הנבל. ברנע הוא מלך השכבה הבריון בסרטי תיכון, החתיך שאנחנו לא בעדו. והאמת, קשה להיות בעדו. נראה שהכל בא לו יותר מדי בקלות, ושההבטחה תמיד גדולה יותר מהתגשמותה. פרט לאותם קטלוגים של TNT, אין לו רגעי קאלט בלתי נשכחים. השם עומר ברנע מעורר ציפייה, אבל הופעותיו בטח שלא גרועות מספיק, אבל גם לא טובות מספיק או ייחודיות מספיק כדי להותיר רושם כלשהו.
גם התדמית הפרועה כבר לא כל כך הולמת את נער המסיבות לשעבר שנשוי כבר יותר מעשור. עם זאת, במבט לאחור נראה שהזיכרון המרכזי שיותיר אחריו יהיה סקס אפיל של ילד רע, ותדמית של זיין על פרוע והולל. מבט חטוף בכותרות במדור הסלבס של וואלה! מתחילת שנות האלפיים, (גם אם האייטמים לא תמיד תואמים את הקליק בייט), מדגים את המשבצת עליה ישב ברנע בשיא תהילתו: "עומר ברנע מחרמן", "עומר ברנע מפשיט", "עומר ברנע מתפשט", "עומר ברנע מתנשק", "עומר ברנע יורד", "עומר ברנע לא בוחל", "עומר ברנע מלוח", "משתין, נדפק ומקלל". האם הוא התעייף, או שאנחנו התעייפנו ממנו? נראה לי שגם וגם.
הפרצוף שלו מושלם לגילום דמות הנבל החתיך, לפחות ביצירות עם מידה של טראשיות, אבל חוסר ההצלחה של ברנע היה כנראה בלתי נמנע. ישראל לא מקבלת דמויות כמו עומר ברנע, הוא יפה מדי, בלונדיני מדי, קליל ושובבי מדי - הוא לא מספיק מתוק ולא מספיק מחוספס, נראה כמו ייבוא מאירופה, לא משהו שצמח כאן אצלנו. הוא אייקוני ומצוחצח מדי בשביל להיטמע בדמות, אבל לא מספיק בשביל להשתמש לתעל את המוכּרוּת לכוכבוּת אמיתית. הוא מעולם לא עמד בראש סדרה או סרט מצליח, אולי היה יכול אם היה רוצה, אבל נראה שהיה קשה לקבל אותו בתפקיד הראשי. טוב, למה להיות שליליים. בסופו של יום, ולא עניין של מה בכך, כולם עד היום זוכרים בדיוק מי זה עומר ברנע. נו, החתיך ההוא עם הגבות, ההוא הבלונדיני, נו... מהתקופה שאנשים עוד הזדיינו בתל אביב.