הימים ימים בוערים אין ספק. רוח הסתיו נושאת איתה רוחות מלחמה. והמשבר? הוא מאיים להתפרץ בכל הזירות. בכבישים, בפנים הבית בין גברים ונשים, בערוצי התקשורת המדממים, בטקסים הממלכתיים שהפכו לרגע לזירת אגרוף בלתי מתפשרת. זוהי שעתם של נבחרי הציבור להתעורר, להתאמץ, לרקוח פתרון. לכן כמה מפתיע היה לשמוע אתמול את מירי רגב ובמה בחרה להתעסק. רגע לפני הכניסה לישיבת הממשלה, שאני מניחה שאג'נדה סדורה ועמוסה המתינה לה על סדר היום, כינתה שרת התרבות והספורט מירי רגב בשיחה מצולמת את השדרנית והמנחה אופירה אסייג "אישה רעה". הדברים, אין מי שלא יודע כבר בשלב זה אני מניחה, הושמעו בתגובה אחרי שיאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, פרסם פוסט בוטה נגד אסייג בו הוא כינה אותה בהמה ומזדיינת. סליחה, הציטוט המדויק הוא "מי שניהלה רומן עם גבר נשוי". אבל בואו לא ניתמם, כולנו יודעים למה התכוון נתניהו כשחדר במלוא אונו אל חדר המיטות של אסייג. כולנו קראנו בין השורות בדיוק את מה שביקש חובב החשפניות בן ה-27 לתאר. אז בואו נגיד את זה ככה שנבין: אסייג עבור נתניהו ג'וניור היא שום דבר יותר מאשר אישה שפילסה את דרכה על ידי כך ששכבה עם גברים.
הרבה לפני ההתבטאויות, המריבות והמחלוקות, מירי רגב נכנסה לתפקידה במטרה לשנות סדרי עולם. המנטרה שלה ידועה ומוכרת: מטרתה היא להביא לתיקון, לקדם את הפריפריה, את ה'לא מקושרים'. לפרום את החונטות בתוך התרבות ובתוך הספורט ששנים נהגו לתת מקום רק לאנשים מצבע אחד וגוון אחד, וחשוב מכך - לפרום להם את קביעות המחשבה והשכר. לעשות שינוי, לפתוח את הלב.
זה באמת מצער שברגע האמת נחשף במלוא עליבותו מהלכה האמיתי של רגב. היא לא מעוניינת בכל זה, זה רק נשמע יפה בטלוויזיה. רגב, בתקיפתה את אסייג ובהגנתה על נתניהו, הבהירה היטב שהיא לא כאן כדי לייצר אלטרנטיבה, היא כאן כדי להגן על החונטה שלה עצמה. היא גם לא מעוניינת בפיוס או בקירוב לבבות, היא רוצה שאליטה אחת, האליטה שלה, תחליף אליטה אחרת. כי אחרת איזה הסבר יש לכך שבחרה לתקוף כך את אופירה אסייג?
ממש כמו רגב, אסייג היא אישה עצמאית ונחושה, מזרחית מצליחה בלב הפריים טיים. היא פילסה את הדרך בכוחות עצמה מדימונה, הכי רחוק שאפשר ממרכז הצלחת. היא צעדה לאט ובבטחה מהקווים אל הזירה המרכזית. אסייג, אתם יכולים להגיד וכנראה שגם לא תטעו, היא אדם בוטה לעיתים, אבל היא בעיקר אדם של עבודה קשה. היא התקדמה בתפקידיה בתקשורת כשמעולם לא עשו לה קיצורי דרך, והרמיזה על קפיצה בין הסדינים היא מיזוגנית, מטרידה וחמורה. אסייג היא סיפור סינדרלה קלאסי שרגב היתה אמורה לאמץ ולחבק כבר מזמן. היא בדיוק הסמל לשוויון אפשרויות, השינוי עליו היא מדברת.
כי מדובר הרי בשרת התרבות והספורט, לא? אז בואו ונספור את הנשים המובילות בענף עליו אחראית השרה כי רוב השנים אסייג עמדה שם לבד. אלונה ברקת היא סיפור יוצא דופן ורינה מצליח עלתה מהקווים אל הפאנלים הפוליטיים, אבל אסייג הייתה היחידה שקבעה ז'אנר, שהמציאה אותו בעולם שאין גברי ממנו. לפניה סיקור הספורט בישראל היה לקקני וחנפני למוקדי הכוח, לאיגודים ולבעלי הקבוצות. אסייג הכניסה בו ביקורת, רוח ואפס פחדנות. אפשר להתווכח על הסגנון, אבל מה שצריך באמת זה לשפוט את המהות. האם הביוגרפיה של אסייג והנוכחות שלה בפריים טיים היא לא בדיוק התיקון שעליו מדברת רגב כל הזמן? היא כן אבל את רגב זה לא מעניין.
רגב יכלה לבחור לעמוד לצידה של אופירה, אבל היא העדיפה להגן על גבר לבן ופריבילגי, שלא מתבייש לומר את הדבר הכי חמור שאפשר להגיד היום על אישה, בטח בעולם פוסט-מי טו. במילותיו המזלזלות, נתניהו פלש אל אסייג בכוח למיטה, פרע את פרטיותה ואת גופה אל מול הוריה, ילדיה, והציבור כולו. הוא לא רק הקטין את אסייג, השפיל וזלזל בה - הוא גם הטריד אותה מינית בצורה בוטה בזירה הציבורית. התבטאות כה מקוממת שאדם אשר היה נושא בתפקיד רשמי אמיתי, היה נאלץ מיד להתנצל עליה או להתפטר מתפקידו בשל חומרת דבריו. למזלו של נתניהו, הוא לא נושא שום אחריות כך שלפחות לזה הוא לא נדרש.
מי שחרטה על דגלה את נושא השוויון, הגיוון וריבוי הקולות, בחרה אוטומטית בצד של האליטה - גם כשאותה אליטה בחרה לדרוס, לפגוע ולהטריד מינית ומילולית אישה אחרת. מי שחרטה על דגלה שוויון הזדמנויות מגדרי ופריפריאלי, נצמדה אוטומטית אל מוקד הכוח והשררה. איפה זה ייעצר מחר? באיזה צד היא תבחר כשנתניהו יפרסם פוסט שטוען שמוטרדת הוטרדה מינית רק כי התלבשה באופן פרובוקטיבי? הרי אין למעשה הבדל בין הדברים. אז איפה עוצרת אצל רגב המחויבות המוסרית והציבורית כלפי נשים? ספוילר: היא לא עוצרת.
האם כשרת התרבות מירי רגב לא מבינה את משמעות ימי מי טו. או שמא, בעצם את מתחנפת לאישה אחרת? אישה לבנה, חזקה, בת טבעון, אמא של יאיר. אליטה בת של אליטה. האם משמעות התיקון התרבותי של רגב היא בסך הכל שינוי נמעני ההתרפסות?
קשה לשמוע אישה קוראת לאישה אחרת "אישה רעה", ועוד יותר קשה להבין באיזה עולם זה עוד לגיטימי. הרי מיהי האישה הרעה אם לא אישה לא צייתנית, דעתנית, כזו שאיננה מפחדת לומר את שלה בקול רם ובטוח, בטח כזו שלא משחקת על פי כללים שגברים קבעו. כזו שמסוגלת לצאת נגד מוקדי הכוח ולדרוש שינוי. "אישה רעה", למרות שלכאורה מדובר בכינוי מקטין ומעליב, היא אישה גדולה, כזו שמאיימת על הסדר, שפורעת אותו, שלא מפחדת לחשוף עוולות. אופירה אסייג מגלמת בדיוק את הדברים האלו, אז איפה החיבוק שכל כך הגיע לה ממירי רגב?
אסייג היא במידה רבה הפרופיל עליו מירי רגב חולמת. היא לא שמאל וגם לא סמול, לא אשכנזיה ולמרות שהיא תל אביבית - היא ממש לא מנותקת. אם גם אסייג הופכת לאויב בעיני רגב, כנראה שנחצה כאן קו חדש. חוסר היכולת של רגב לקבל ביקורת מהשמאל הפך לחוסר יכולת לקבל ביקורת בכלל, ושליפת סכינים כלפי כל מי שחושב אחרת. ה"תעוזה" של אסייג להשמיע ניגון אחר ממה שנדרש על ידי רגב והאליטה החדשה שלה גרם לרגב לתקוף, אבל האמת היא שכשרגב תוקפת את אופירה - היא יוצאת בעיקר נגד עצמה.
בשם כתב ההגנה שלך על משפחת נתניהו, מירי רגב, בחרת להפקיר את תעצומות הנפש שבוודאי נדרשו לך כשטיפסת את דרכך במעלה הדרך הצבאית ואז הפוליטית. את מפקירה את בנותיך שוודאי חינכת, או חשבת שחינכת, לעצמאות מחשבתית, לביטחון ולאומץ. תארי לך שהיו מונים את הישגייך רק כי כי שכבת עם מישהו, נשוי או לא. תארי לך שהיו פורעים את סדיניה של הבת שלך, מודדים אותה לפי הגברים בחייה. זה רק אומר ששנותייך כמשרתם של הנתניהו'ז הפכו לפתולוגיה של נאמנות עיוורת. אחרת אין הסבר אחר לבגידה כל כך ערכית בדבר הבסיסי ביותר שהוא העצמאות והנשיות שלנו. והנאמנות הזו מסיתה אותך כנגד עצמך, גורמת לך לסבול משנאה עצמית.
את כמו ה"רעה, רעה, רעה" של רני רהב, ובתפקיד שרי אריסון נמצא ראש הממשלה, רק שאת גבירתי, כבר אינך דוברת או יחצ"נית. אגב, כשהיית דוברת צה"ל דיברת אחרת לגמרי, זוכרת? אז לא פחדת לראות את הקהל ממנו באת. זוכרת שעמדת שם מול כולם, נגד המחנה שלך ובעד ההתנתקות? איך אמרת אז "בנחישות וברגישות?" אז איפה הרגישות מירי רגב, באיזה צד של איזה מסדרונות השלטון השארת אותה? או שמא זה היה על שולחן הקפה בבית ראש הממשלה? אני רק מקווה שזכרת לחלוץ את הנעליים בכניסה, כמה אבק יש בעונות המעבר.