אנחנו כבר בשלהי דצמבר. זו עובדה שאולי ברורה מאליה, ומיותר בכלל להזכיר אותה, אבל נדמה שמישהו אחד פספס את התאריך: החורף, שמגיע אלינו באיחור מוגזם וממש לא אופנתי. ובהתאם, הכותרות ביומיים האחרונים סובבות סביב אירוע אחד בלבד: סערת "כרמל" שמתקרבת בצעדי ענק ותגיע לישראל מחר בשעות הבוקר.

אנחנו כבר בשלהי דצמבר, שנת 2021. ולמרות שמה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש, השירות המטאורולוגי בכל זאת הצליח להמציא שיטת מיון וסיווג חדשה: מעתה, סופות וסערות כחול-לבן יקבלו שם רשמי, וזו של מחר בבוקר קיבלה את השם העברי "כרמל". או שבעצם, השירות המטאורולוגי (בשיתוף מקביליו היווני והקפריסאי) לא המציא שום דבר מחדש, אלא רק, פעם נוספת, בחר להעתיק את הנוהג האמריקאי של להעניק שם לתופעות טבע קיצוניות.

אך יש הבדל גדול בין המקרים. בארה"ב, הוריקנים מקבלים את שמם לצורך נוחות: במרחב גדול כל כך גיאוגרפית, יכולים גם להופיע שני הוריקנים בו זמנית, ומתן השמות מקל על התקשורת אודותיהם. בישראל אנחנו פשוט אוהבים מאוד להעתיק כל דבר שאמריקאי ומגניב. אז החלטנו גם כן להצטרף לחגיגה ולקרוא לסופות ולסערות שלנו בשמות, והראשונה בתור תהיה "כרמל".

טוב, האמת שזה פשוט שקר. אם להסתכל על הדיווחים בתקשורת, נדמה כי זו תופעת מזג האוויר הראשונה שקיבלה שם, אבל האמת היא ש"כרמל" היא השלישית בתור, אחרי שבלי לשים לב עברנו את "אתינה" ואת "באלוס". אבל "כרמל" שונה: פתאום אי אפשר לגלול את אתרי החדשות או את הרשתות החברתיות מבלי לראות אזכור שלה. הערך "כרמל" בגוגל נמצא בעלייה של מאות אחוזים רק מהשעות האחרונות. וזה לא בגלל שזו סופה אדירה וחד פעמית שעוד לא ראינו כמותה במחוזותינו; זה נטו בגלל שהיא קיבלה שם עברי (וגם אחלה שם, אם כבר מדברים). סערות וסופות הן אולי חלק בלתי נפרד מהמהלך הטבעי של החיים, אבל "כרמל"? זו כבר תופעה חד פעמית, שחורגת מהטבע.

אז בואו נדבר רגע על שמות. אלוהים עדי שזה נושא שמעסיק אותי. בניגוד לאמריקאים, שנותנים שם שמסווג וממיין, כשאנחנו נותנים שם לאירוע - התוצאה היא האדרה מיידית שלו. אנחנו ממשיגים אותו, והופכים אותו לאמיתי. אנחנו נותנים לו ולידציה ותוקף, ובכך מנפחים את ערכו המקורי ונותנים לו משמעות מיתית. זה ממש לא עניין חדש; הרי גם ביהדות, כפי שכולנו יודעים טוב מאוד, יש פחד גדול מהשם המפורש - וגם במה שרבים יחשיבו בתוך התנ"ך המודרני, סדרת ספרי "הארי פוטר". זו גם עובדה ידועה שמבצעים צבאיים לא נחשבים ל"משמעותיים" אם הם לא קיבלו שם ממחולל השמות הצה"לי. לקרוא לסערה פשוט "סערה" משאיר אותה גנרית, אך לתת לה שם עושה לה חתיכת דמוניזציה, והופך אותה לנבל עוד לפני שהיא עשתה כל נזק ממשי.

ובכלל, מה זה הרצון הזה לחפש את הנבלים בסופות שבאות עלינו לכלותינו? הרי הסופה הזו היא לא איזה רשע מרשע, איזה חייזר סגול ורשע שמגיע מכוכב אחר להשמידנו. זו יצירת כפיים של כל אחד ואחד מאיתנו – נכון, אסונות טבע ומזגי אוויר קיצוניים היו מאז ומתמיד, אבל בשלב הזה כולנו כבר יודעים כי משבר האקלים שאנחנו יצרנו במו ידינו מביא לתופעות טבע קיצוניות יותר והרסניות יותר. יש משהו בקריאת שם לסערה שמסיר מאיתנו אחריות; זו לא אני שיצרה את משבר האקלים והביאה סערה מוגזמת, אלא זו כרמל שהגיעה ויצרה גשמים וברקים והצפות.

View this post on Instagram

A post shared by HapshutaOfficial הפשוטע (@hapshutaofficial)

רגע לפני שאיניגו מונטויה תוקף את הרוזן רוגן ב"הנסיכה הקסומה", ולמרות שזהו פרק זמן קריטי בו הרוזן מבין שהוא מאוים ויכול להתחיל לתקוף את יריבו, מונטויה לא מוותר על משפט המחץ שהפך לכה מזוהה איתו: "שלום! קוראים לי איניגו מונטויה, הרגת את אבא שלי, היכון למות". זה לא במקרה. איניגו מונטויה לא רוצה להיות עוד אדם שמנסה לתקוף את רוגן האיוֹם, וחשוב לו לעצור רגע, להציג את עצמו ולהבהיר עד כמה הוא חזק ומסוכן. "כרמל" לא הציגה את עצמה (וחבל), אבל העובדה שהחליטו להעניק לה שם הופכת אותה להרבה יותר עצומה ומאיימת ממה שהיא באמת. ובינינו, "כרמל" זה כבר שם של אסון אחד. לא הספיק לכם? הגיע הזמן שגם אחרים יקבלו את הזמן שלהם לזרוח ולהפוך לקצת זכר להרס וחורבן.