ב-1987, השחקנית מרלי מטלין הפכה לחירשת הראשונה (והיחידה) שזכתה באוסקר כשחקנית הראשית הטובה ביותר, על הופעתה בסרט "ילדים חורגים לאלוהים". היא נאמה בשפת הסימנים. בשנים האחרונות, כוכבת חירשת נוספת מפלסת את דרכה אל התהילה: מדובר במיליסנט סימונדס הצעירה, שכעת ניתן לראות אותה על המסכים בסרט ההמשך החדש, "מקום שקט 2".

"מקום שקט 2" אמור היה לצאת במרץ 2020, והיה לאחד הסרטים הראשונים שנדחו עד הודעה חדשה בעקבות התפשטות נגיף הקורונה. כעת, לאחר בכורתו המצופה, הסרט נהיה לאחד משוברי הקופות הראשונים בתקופת הפוסט-קורונה, וזוכה לביקורות מצוינות. הסרט הראשון בסדרה סיפר על עולם פוסט-אפוקליפטי בו האנושות חיה תחת איום מפלצות שרגישות לרעש (כלומר - תהיו בשקט או שנבוא ונאכל אתכם). הוא עסק במשפחה בת ארבעה נפשות שמנסה לברוח מהמפלצות בלי לעשות יותר מדי רעש. סימונדס גילמה את ריגן, בת המשפחה החירשת, שהלקות שלה מהווה חיסרון ויתרון כאחד במלחמה נגד המפלצות. לא היה זה התפקיד הקולנועי הראשון של השחקנית: שנה לפני כן, ב-2017, פרצה סימונדס לתודעה הציבורית ב"מעשה פלאים", סרטו של הבמאי המועמד לאוסקר, טוד היינס. בסרט, כיכבה השחקנית לצד ג'וליאן מור.

מיליסנט סימונדס, 2020 (צילום: Arturo Holmes/WireImage, Getty Images)
מיליסנט סימונדס, 2020 | צילום: Arturo Holmes/WireImage, Getty Images

ב"מקום שקט 2", סימונדס אינה רק הילדה הקטנה שנאלצת לסמוך על ההורים שלה ולהישאר בשקט. הפעם, כפי בחר הבמאי והשחקן ג'ון קרסינסקי (יוצא "המשרד", שכיכב בסרט הקודם וחוזר לכס הבימוי גם בסרט ההמשך), ריגן היא הדמות הראשית. "זה היה רגע משנה חיים. חשבתי - וואו, זה מדהים שהוא מאמין בי ושהוא מאפשר לי לקחת חלק כזה גדול בחזון שלו. לא יכולתי לסרב, כמובן", אמרה סימונדס בריאיון למגזין The Wrap. על העבודה עם קרסינסקי, סיפרה כי "הוא מאוד ניסיוני, והוא מאפשר לכל השחקנים המעורבים להביע דעה ולספק מחשבות ותובנות על מה שאנחנו חושבים שהדמויות שלנו יכולות להרגיש ברגע זה או אחר". בהמשך, שיתפה השחקנית בחוויה המרגשת בעבודה על הסט: לדבריה, כולם על הסט למדו לתקשר בשפת הסימנים, ובכל רגע נתון נוכח שם מתורגמן.

לאחרונה, סימונדס הוחתמה בסוכנות הכשרונות הנחשבת WME. עלייתה של סימונדס נדמית מהצד כתשובה לקולות שעלו בשנים האחרונות בנוגע לסוגיית זהות השחקנים שמגלמים דמויות מסוימות בהוליווד. בעשור האחרון, קמים שחקנים שיוצאים נגד המנהג של הוליווד ללהק שחקנים לבנים או סיסג'נדרים לתפקידים של דמויות לא-לבנות או טרנסג'נדריות. ג'ראד לטו, למשל, גילם אישה טרנסג'נדרית ב"מועדון הלקוחות של דאלאס"; טילדה סווינטון גילמה אישה אסייתית ב"דוקטור סטריינג'"; כולם עוררו מחלוקת. באותה נשימה, עולים קולות נגד ליהוק של שחקנים לא-נכים המגלמים דמויות נכות: השחקנית קטועת-הרגל קייטי סאליבן יצאה נגד ליהוקו של דוויין ג'ונסון לתפקיד אדם קטוע, כשיצא הסרט "גורד שחקים". במכתב, סאליבן הזכירה שאנשים עם מוגבלויות מהווים 20% מאוכלוסיית העולם, אבל לפי מחקר שנערך בזמנו - רק 2% מהדמויות שנכתבו לטלוויזיה בעלי מוגבלות. ולא רק זה: 95% מהשחקנים שגילמו אותם היו שחקנים שלא מתמודדים עם מוגבלות.

במובן הזה סימונדס מסמלת את הלך הרוח החדש והתקין יותר של הוליווד - היא שחקנית חירשת שמגלמת דמויות חירשות. החשיבות בכך אינה פעוטה: כשנותנים לשחקן שומע לגלם דמות חירשת, בעצם גוזלים משחקנים חירשים את הזכות לייצג את עצמם, כמו גם לוקחים מהם הזדמנות להתפרנס. "אף פעם לא חשבתי שאהיה שחקנית מקצועית", אמרה סימונדס בריאיון ל-CBS. "אנחנו לא רואים את זה. אתם לא באמת רואים אנשים כמוני על המסך. אני רוצה שילדים יראו את עצמם מיוצגים על המסך. הם יכולים להיות אלה שמצילים אנשים. הם לא צריכים להיות אלה שניצלים. אנשים היו מרחמים עלי, וזה גרם לי לשאול את עצמי: 'אני לא נורמלית?'. אבל אחרי הצילומים ואחרי שהתבגרתי יותר, אני מגלה מי אני. אני יכולה לומר שאני גאה להיות חירשת". 

ל-The Wrap הסבירה השחקנית כי "אני חושבת שזה חשוב שחברות הפקה ואולפנים יסתכלו על הדמויות שהם מפתחים ויגידו: 'למה לא אדם חירש? למה לא אדם עם מוגבלויות?'. וזה לא חייב להיות רק לגבי שחקנים: זה נכון גם לגבי חברי צוות. לא רק לגבי הקהילה החירשת, אלא גם לקהילת האנשים בעלי המוגבלויות באופן כללי".

עם הישגים כאלה, נראה שסימונדס לא נכנסת לנעליים של מרלי מטלין, שהמשיכה להופיע בסרטים וסדרות אחרי זכייתה באוסקר. סימונדס מצאה נעליים משל עצמה, והיא הולכת איתן לאן שהיא רוצה. מטלין זכתה באוסקר כשהייתה בת 21; סימונדס רק עכשיו חגגה את יום הולדתה ה-18, ובינתיים, נראה שלא יחסרו לה הזדמנויות להוכיח כמה היא שווה.