כמה סוגי בלונים העולם צריך? כמה שיש פלוס עוד. בלוני קונפטי, בלונים מטאליים עם מספרים, בלונים שקופים שבתוכם עוד בלונים. ההגזמה בענף הבלונים הגיעה השנה לשיא (וגם הזיהום הסביבתי שלהם), אבל הם רק חלק מתהליך הסלמה כללי בחברה הישראלית בתחום האירועים. פעם אירוע מושקע היה חתונה, היום לכל יום הולדת משרדית נזמין עוגת פירות ומספרים - פרסונליזציית קינוחים שתפסה ממש, והעשירים גם יוסיפו קיאק פירות (מיליונרים: קיאק פירות טרופיים). המטרה: לפנק, להרים, להגזים, אבל לא (רק) על ידי מתנה יקרה ומושקעת, אלא בחגיגה עצמה. הפיצ'רים האלו נהיו סמל סטטוס במסיבות לא רק באופן כלכלי, מעצם ההשקעה הכספית הנדרשת, אלא גם רגשי. מספיק אנשים אוהבים אותך בשביל קיאק פירות, זה בסדר להרגיש מדהים עם עצמך.
כיתובים אירוניים ומצחיקים על חולצות היו אחת הדרכים הבולטות שלנו להתבטא השנה, כי למה לא ללבוש את סטטוס הפייסבוק הזה שתמיד חלמת לפרסם. הטרנד החל מהחולצות המנוקדות של מיסמס, דאחקה באווירת שירה עברית, ומאז התפשטו לכל עבר עם חולצות "מוגזמת" ו-"מושלמת" ופמיניזם בשקל ומשחקי מילים משומשים. שמישהו כבר יחזיר את הסטיקרים, כי מכאן זה עומד להסלים לקעקועים שכולנו נתחרט עליהם.
הו שלום לך חצבת! לונג טיים. הודות למתנגדי החיסונים, קיבלנו השנה מנה נאה של חולי חצבת, אוכלוסיות שלמות של קשישים ומדוכאי חיסון בסיכון, ואפילו שני ילדים מתו מהמחלה. מחצבת. ב-2018. מחלה שיש נגדה חיסון. ככה זה, אמנם זכינו לחיות בעידן שבו הרפואה מיגרה מחלות רבות, אבל לא את הטמטום. סביר להניח ש-2019 לא תהיה השנה שבה נמגר את מתנגדי החיסונים, אבל בהחלט יהיה מעניין לגלות מה תהיה החצבת הבאה. הכסף שלנו על אבעבועות שחורות.
אז איפה אתם בתהליך הוצאת הדרכון הפורטוגלי? אם סמל הסטטוס של השנה שעברה היה דייסון 8, השנה המוצר הנחשק הוא דרכון פורטוגלי. נקודת הפתיחה הטובה ביותר - בניגוד ליתר התחומים במדינה שלנו - היא מוצא מזרחי. עדיפות גם לכמה אלפי שקלים זמינים כי מדובר בתהליך יקר וגם ארוך. אבל אם תעברו כמה שלבים הכרחיים תקבלו משהו שאנשים בכל העולם מייחלים לו: אזרחות אירופאית. כרטיס כניסה. פתח. שער. לא תעשו איתו כלום, אגב, הוא סתם ישכב לכם במגירה ויראה יוקרתי, אבל הוא ירגיש לכם כמו חבל הצלה. משהו שמגיע בצירוף פטיש קטן שאיתו תוכלו לשבור את הזכוכית ולדעת שיש לאן לברוח.
ב"בואו לאכול איתי" כולם בודקים כמה נקי הבית של המארחים, גם ב"אמא מחליפה" מדובר בסלע מחלוקת מרכזי, ובפייסבוק הדיונים מתמקדים בשטיפת כלים עם אקונומיקה - נקי או משאלת מוות? הישראלים אובססיביים לניקיון, הוא הופך לנוכח יותר ויותר בשיח. אנשים מגדירים את עצמם כ"חולות ניקיון" או "סטרילים" בלי באמת לדעת מה זה. אבל בסוף, ניקיון הוא עוד תירוץ להיגעל מהזולת. כלומר, לאף אחד לא באמת אכפת מקצת אבק, זו פשוט הסוואה לשכבות של גזענות, של מנהגים שונים, זרות, רתיעה וסקסיזם (כי הרי זה נחשב לתפקיד "נשי").
גבות עבות, שפתיים גדולות, עצמות לחיים מסותתות, החלקות קרטין, שיזוף מלאכותי, ציפורני טפרים, גלונים של חומצה היאלרונית. זה התחיל עם הקרדשיאניות בחו"ל בישראל אנחנו רואים את זה על אביבית בר זוהר וכל מי שנכנסת ויוצאת מריאליטי, ויותר ויותר גם על נשים סתם ככה, בסביבה הרגילה שלנו. כולן בולטות יותר, תופסות יותר מקום במרחב, וגם דומות. חלה טרנסיזציה של המראה הנשי, כולן גדולות ומוגזמות ולא מתביישות בזה.
השנה הזאת נסגרה באופן עצוב במיוחד עם יגאל בשן, שאחרי לא מעט שנים שבהן סבל מדיכאון, החליט לשים קץ לחייו. משפחתו דיברה באופן פתוח ומעורר מחשבה על התאבדותו ועל העובדה שדיכאון הוא מחלה. כמעט שאין דיבור בארץ על התאבדויות, הסיבה העיקרית היא שקיים אפקט הדבקה (המונח החברתי: "אפקט ורתר") שבמסגרתו התאבדות של אדם גורמת לאנשים אחרים להתאבד. ולכן, למרות שמדי שנה יש מספר לא מבוטל של התאבדויות בארץ, לרוב הן לא נידונות בתקשורת. השנה היו לא מעט התאבדויות בכותרות עוד לפני יגאל בשן - אביצ'י, אנתוני בורדיין, מעצבת האופנה קייט ספייד, השחקן מארק סלינג, סרטון ההתאבדות מתחתנת הרכבת בבית יהושוע שנפוץ בוואטסאפ, שגרמו לנו לתהות האם השתיקה הכללית לגבי הנושא נכונה, או שהשאלה היא לא האם לדבר על התאבדויות, אלא איך לעשות את זה באופן חכם ונכון שיסייע למנוע אותן.
"לאהוב את אנה", הפרק המשגע של "סליחה על השאלה - רוסים", אלכס ואלכסה ב-"MKR", האהדה לרומן זדורוב, חגיגות הנובי גוד מתפשטות לכל עבר. עברו שלושים שנה מאז עליות הרוסים הגדולות והשנה הבנו שהם באמת נטמעו, נטמעו במובן שהם משפיעים על התרבות הישראלית לא פחות מהמידה שבה התרבות הישראלית השפיעה עליהם. העלייה הרוסית היא בת ברית של החילונים שרואים בהם חלק מהמאבק בהדתה. הרבה מהעלייה הרוסית מחזיקה בדעות ימניות כך שהיא משתלבת היטב, וגם בפוליטיקת הזהויות של ה"שמאל" הם משתלבים טוב כי הם מהגרים. זאת השנה להיות בה רוסי. או חצי חצי. ואז לכתוב על זה סדרה. לכו על זה.
ריטה מככבת ב"מלכות" בתפקיד מדהים, התאהבנו בנורית גפן ב"אף פעם לא מאוחר", נרי ליבנה הולכת ל"האח הגדול" והפכה לקאלט עם "1. אינני מושלמת, 2. מדובר בג'וינט", "הטובות לקרב" החזירה לנו את דיאן האחת והיחידה מ"האישה הטובה", כולן רואות "גרייס ופרנקי" בנטפליקס ועוד ועוד דוגמאות לנשים שצועדות בעיניים פקוחות אל עבר הגיל השלישי והן עדיין חיוניות, מצחיקות, סקסיות, כיפיות וראויות לזמן מסך יותר מכל הצעירות והגברים (הם, כידוע, יכולים להיות על המסך בכל גיל) בסביבה.
"סליחה על השאלה", פיצ'ר השאלות באינסטגרם, שמונה שאלות במאקו, "אסק פיפל". יש המון שאלות שכבר לא נעים לנו לשאול היום, כי אנחנו מעדיפים להמנע מפגיעה רגשית, מסתם חטטות זולה או מאי תקינות פוליטית. אנחנו יודעים שלשאול טרנסית מה יש לה בין הרגליים זה לא מגניב, שבחו"ל לא מנומס לשאול אנשים למי הצביעו או מה המוצא שלהם, שלשאול אישה לגילה זה גם לא סבבה, ובטח שלא למשקלה או למשכורתה. אז מה עושים עם כל הסקרנות הזאת? ממסדים אותה! מתווכים אותה לאפיקים שבהם זה קצת יותר סביר לחטט לאדם בחיים, כי הוא הסכים לזה מראש. לא יוצאים בהמות וחסרי רגישות, אבל כן מכירים את הזולת באופנים שגוגל (עדיין) לא יכול לספק.
מתי הפכה האקדמיה ללשון מגוף כבד, עתיק, טרחני וחסר כל רלוונטיות לחיינו, לפצצת קאלט כיפית? האמת שהיא לא, פשוט אנחנו התחלנו להתייחס אליה ככה. התחדישים הלשוניים של האקדמיה באמת נטולי מעוף ויצירתיות, כמו "חדשות כזב" כתחליף לפייק ניוז או "מכונית ללא נהג" כתחליף ל"מכונית אוטונומית", אבל עדיין תמצאו אינספור תיוגי חברים על כל מילה חדשה, ואנשים שדנים בה בלהט וברגש שאמורים להיות שמורים לאירועי חיים משמעותיים או לפחות לויכוחים פוליטיים בפייסבוק. מן הסתם, מיד בתום הדיון על המילה החדשה היא תיזנח ואיש לא ישתמש בה יותר לעולם. האקדמיה ללשון לא מספקת לנו פתרונות למילים חדשות בעברית, אלא סתם דרך כיפית, מתנשאת וחנונית לאוורר רגשות.
"את משעממת אותנו" של ביבי, "שילוב בין טוני סופרנו לאיש הגשם" של יאיר, הצרחות של שרה, "בהמה גסה" של יאיר ועוד ועוד ועוד קטטות שסופקו לנו השנה באדיבות המשפחה הראשונה והסאסית שלנו. אם יש משהו שמסתבר שהנתניהו'ז אוהבים, זה לריב כל הזמן עם אנשים באופנים אישיים, נמוכים, עוקצניים, טלוויזיוניים וכל מה שמכונה אצלנו ובריאליטי - משחירים בהומואית. בניכוי הכוח, ההשפעה והנזקים, בסך הכל די כיף.