לפני כשבועיים, לקראת צאת הסרט "כוכב נולד", צוות של מגזין ווג הגיע לביתה של ליידי גאגא בלוס אנג'לס לצלם איתה את סרטון 73 השאלות המפורסם שלהם, בו הם פולשים לבתיהן של דוגמניות, שחקניות, זמרות ומעצבות אופנה, ושואלים אותן 73 שאלות שכמובן ניתנו להן מראש. "מה הדבר האחד שקראת על עצמך שהוא נכון במאה אחוז?", שאל המראיין שמאחורי המצלמה את גאגא, והיא, מאחורי משקפי שמש הענקיים שלה, ענתה: "זה מאה אחוז נכון שאני אוהבת אנשים אותנטיים".
ליידי גאגא פרצה לתודעה בתקופה בה אותנטיות הייתה ערך שנטחן עד דק. בשנות התשעים התרגלנו כבר לכוכבי וכוכבות פופ מהונדסים היטב. אף אחד לא תהה לגבי האותנטיות של בריטני ספירס או הבקסטריט בויז - היה ברור מאוד שאלה הונדסו היטב על ידי חברות תקליטים, ולקהל היעד לא כל כך היה אכפת. בעשור הראשון של שנות האלפיים נטרפו הקלפים. לפתע פגשנו זמרות כמו ליידי גאגא או טיילור סוויפט, שכותבות את השירים שלהן בעצמן, ונדרש מאיתנו להשהות את החשדנות ולתפוס אותן כיוצרות כנות שמשמיעות מסרים שמגיעים מנבכי נפשן. וזה עוד לפני שהתחלנו בכלל לדבר על סאגת לנה דל ריי.
אפשר להבין איך דווקא ליידי גאגא, למרות שמשלב מוקדם דאגה לכתוב המנוני שוויון וחירות ליברליים, לא הצליחה לכבוש את לב הציבור הרחב כאדם אותנטי או רגיש. היא נתפסה, לטוב ולרע, כאמנית ויזואלית מוגזמת. מי שחיפשו "אותנטיות" (במרכאות, כי נו באמת), לא העלו על דעתם שהם ימצאו אותה אצל אישה שלובשת שמלת בשר או מופיעה לשטיח האדום בתוך ביצה. אפילו מדונה, האם הרוחנית של גאגא, לא פיספסה את ההזדמנות לחבוט בה בפומבי, וקראה לה "רדוקטיבית", כלומר חקיינית, כשנשאלה עליה בראיון. המוזיקה שלה זכתה להצלחה נרחבת, כמובן, אבל גאגא עצמה? את כל מה שאנחנו יודעים עליה עכשיו, בשלב ההוא הצליחו לראות רק המעריצים האמיתיים, אם בכלל, מעבר לדמות המיסתורית ולשלל התחפושות הקריאייטיביות.
אבל בשנים האחרונות, המסכות החלו להתקלף מליידי גאגא. לפתע היא הופיעה בציבור לבושה בבגדים רגילים, דיברה בראיונות בפתיחות על היחסים המורכבים שלה עם סקס, עם הגוף שלה ועם הערכה עצמית נמוכה, והראתה לעולם דמות פגיעה יותר והרבה יותר קלה להזדהות. לציניות אין גבול, ולכן קל מאוד לייחס כל מהלך שכזה ליחסי ציבור. מצד שני, קשה שלא להאמין לגאגא כשהיא אומרת שהיא לא מבינה למה מתכוונים כשמדברים על הפרסונה שלה. "אני משתנה כל הזמן יחד עם האמנות שלי", היא אומרת באותו סרטון של ווג.
נדמה שהיחס שלנו לסלבריטאים נע בין שני קצוות - או שאנחנו מתמסרים ומאמינים להם לחלוטין, או שאנחנו מייחסים כל דבר שהם עושים לאג'נדה כלכלית. המציאות מוכיחה שאנשים - וסליחה על הטאוטולוגיה - הם ברוב המקרים פשוט אנשים, מה שאומר שהם לא יכולים לשלוט בכל פרט ופרט מהתדמית הציבורית שלהם. אם מישהי פיצחה את הנוסחה זו דווקא ביונסה, שהחליטה בשלב מסוים שלא להתראיין, והמיסתורין שאופף את דמותה מאפשר לכל אחד למלא את החסר איך שירצה. אבל גאגא? גאגא מדברת, משתפת, חושפת, ואם נניח שכל דבר שהיא אומרת מזויף, זה רק אומר שמדובר בשחקנית הטובה בתבל.
כשמקשיבים לדברים שלה, ובעיקר לאופן בו היא מדברת על השינויים שחלו בה בשנים האחרונות, קשה שלא להאמין, מהסיבה הפשוטה שמדובר בחוויות כל כך אוניברסליות. גאגא מדברת ברהיטות על החוויה של להיות אישה, בעיקר אישה לבנה בשנות העשרים לחייה. היא גילתה בראיונות שהיא לא נהנתה מסקס במשך שנים, עד שפגשה את האקס טיילור קיני והבינה איך עושים סקס מאהבה. בסוף אוגוסט, בסבב הראיונות לקראת יציאת "כוכב נולד", היא סיפרה שממש כמו דמותה אלי, גם היא מרגישה מכוערת. "אני כל כך חסרת ביטחון", אמרה. "אני אוהבת להטיף, אבל אני לא תמיד פועלת לפי מה שאני מטיפה".
אז נכון, אלה צרות עולם ראשון, אבל משהו באופן גאגא נושאת את עצמה, באופן בו היא הולכת, מדברת ואפילו מופיעה, מרמז כל הזמן על חוסר הביטחון הזה. אם תתבוננו בה בדקדקנות, לא תגלו אישה שמרגישה שלמה עם עצמה, אלא אישה לבנה ומערבית ממוצעת, שכל חייה למדה להשוות את עצמה למודלים של שלמות. מה שתורם לכך שחוסר הביטחון הזה לא נתפס כסתם התבכיינות וצניעות מזויפת, היא העובדה שגאגא לא מפקפקת בכישרון שלה. גם כשהיא מביעה חוסר ביטחון, הוא קשור למראה שלה, לאישיות שלה ולמעמד שלה מול גברים. ביכולת שלה לכתוב שיר תוך עשר דקות - בזה היא דווקא מתגאה.
ההסתתרות של גאגא מאחורי תחפושות ומסכות בשנות הפרסום הראשונות שלה, היא זו שמאפשרת לה עכשיו להיפתח ולחשוף את הצדדים הפשוטים יותר שלה בכזו אפקטיביות, כאילו כל העולם עצר נשימתו ורק חיכה שהיא תסיר את עקבי האימה שלה ותתן הצצה לאמנית שמאחורי יצירת האמנות שהציגה בפנינו כל השנים האלה. לא במפתיע, גילינו שמאחוריה יש המון כנות ואומץ.
אפשר, שוב, לקחת את נקודת המבט הצינית ולהניח שהפאזה החדשה הזו בקריירה של גאגא (שכוללת כמובן גם את סרט הדוקו עליה ששודר בנטפליקס וזכה לביקורות חמות) היא חלק ממסע יחסי ציבור אפקטיבי לסרט החדש. אבל האמת היא שהשינויים האלה החלו עוד לפני שהיא לוהקה. למעשה, יתכן וקילוף השכבות ההדרגתי שלה הוא בדיוק מה שזימן לה את התפקיד. לגאגא האמיתית אנחנו כבר לגמרי מאמינים כשהיא מביעה חוסר ביטחון. עכשיו רק נותר לראות אם היא שחקנית מספיק טובה כדי להיכנס לנעליה המאיימות של ברברה סטרייסטנד ולהעביר את אותה הכנות גם על גבי מסך הקולנוע.