המהפכה שהביאה איתה נטפליקס לעולם התוכן גרמה להרבה גופי תקשורת להיות ממש לא צ'יל. בזמן קצר יחסית, פלטפורמת הסטרימינג הפכה להיות שם נרדף לטלוויזיה עבור קבוצת גיל נרחבת, ולמרות הטענות שבנטפליקס יורים לאחרונה ליותר מדי כיוונים מבחינת עשייה, אף אחד לא עושה סימן שהוא עומד לנטוש את המנוי שלו בגלל זה.
עם הולו ואמזון שמנסות להתחרות וחברות ענק שמשיקות פלטפורמות סטרימינג משלהן, גם ביוטיוב הבינו שהם חייבים להצטרף לחגיגה, ולאחרונה החלו במהלך של רכישת זכויות לשידור תכנים לצפייה ישירה באופן חוקי, כולל סרטים אייקוניים כמו "רוקי" או "לא רק בלונדינית", כשהצפייה בהם היא חינמית בשילוב פרסומות, או בתשלום עבור מי שממש לא מסוגל לסבול אותן. הבעיה? השירות הזה זמין, כרגע בכל אופן, רק בארה"ב. סביר להניח שהמהלך הזה יתפשט גלובלית, אם יוטיוב באמת רוצים להתמודד מול נטפליקס, אבל נכון לעכשיו, בחיבור מישראל תיתקלו בערוץ ריק מתוכן אם תחפשו YouTube Movies. למרות זאת, הצלחנו לאתר סרטים שאפשר לצפות בהם במלואם ביוטיוב, רק כדאי לקחת בחשבון שלא כולם באיכות גבוהה.
באו (Bao, 2018)
"באו" הוא הסרט הראשון שאולפני דיסני (במקרה הזה פיקסאר) משחררים לצפייה חינמית ביוטיוב, אבל כדאי שתמהרו, כי הוא יהיה שם לשבוע אחד בלבד. הסרט הקצר אורך פחות מ-8 דקות, וכבר נכנס לרשימה הקצרה של המועמדים לאוסקר בקטגוריה הרלוונטית. "באו" בסינית הוא לא רק המאכל הבצקי, אלא גם כינוי חיבה לילד או אהוב, והסרט משחק על המשמעות הכפולה הזאת עם סיפור קטן ונוגע ללב על אימהות ומשפחה.
טיפת מזל (1992)
בין הבימוי והמשחק של זאב רווח, השירה המהממת של זהבה בן והסיפור הכל כך ישראלי על קשיי העלייה לארץ ממרוקו, אין פלא שמדובר באחד הסרטים הישראלים האייקוניים ביותר. אם כל זה לא מספיק, יש פה גם סיפור על אהבה, שברון לב, וקשר בין אבות לבנות.
שחר המתים (Dawn of the Dead, 1978)
סרטי הזומבים של שנות השישים-שבעים-שמונים היו דרך מחתרתית לביקורת על תרבות הצריכה, והפכו לקאלט שמלמדים עד היום בבתי ספר לקולנוע. "שחר המתים" הוא הסרט השני מתוך שישה בסדרת סרטי הזומבים של ג'ורג' רומרו, שהחלה עם "ליל המתים המהלכים" (שזמין גם הוא לצפייה ביוטיוב). ב-2004, זאק סניידר עשה לו גרסה מחודשת, אבל כדי לקבל את החוויה האותנטית של סרטי הזומבים המדוברים של התקופה, אתם חייבים לחזור למקור.
בית שאן סרט מלחמה (1996)
הסרט התיעודי של רינו צרור ודורון צברי עוקב אחר הפועל בית שאן והמאמצים של קבוצת הכדורגל לשרוד בליגה הלאומית. למרות זאת, לא מדובר בסרט שמיועד אך ורק לאוהבי כדורגל, אלא לאוהבי דוקומנטרי. הסרט זכה גם בפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר מכיוון שהוא עושה מה שכל דוקו טוב עושה - חופר לתוך נבכי נפשם של המתועדים בו, ובוחן את הקשר הרגשי ביניהם למגרש, בין אם מדובר בשחקנים או במעריצים.
חידון בחרוזים (Charade, 1963)
הקלאסיקה ההוליוודית עם קרי גרנט ואודרי הפבורן משלבת בין כמה ז'אנרים - היא קומדיה רומנטית אבל גם תעלומת פשע, והדיאלוגים השנונים בין גרנט והפבורן הנהדרים הפכו אותה לאחד הסרטים המדוברים של התקופה, שללא ספק מחזיקים צפייה גם היום. והסטייל די מושלם בסך הכל.
עומד אחרון (The Last Stand, 2013)
ארנולד שוורצנגר סיים את תפקידו כמושל קליפורניה בשנת 2011, לאחר שמונה שנים בתפקיד, וכנראה בער בו לחזור למשחק, כי ממש באותה השנה הוא כבר החל לצלם את הסרט הזה. "עומד אחרון", אגב, הוא הסרט הראשון בשפה האנגלית של הבמאי הדרום קוריאני קים ג'י וון. שוורצנגר משחק כאן שריף של עיירה קטנה, שפרש לחיים האלה מבחירה, כדי להתמודד עם כמה שפחות פשע. רק שכמובן, הדברים לא הולכים בדיוק כמו שתיכנן.
אימהות רעות (Bad Moms, 2016)
מילה קוניס, קת'רין האן וקריסטן בל בקומדיה שבעידן אחר כנראה לא הייתה יוצאת לפועל. בכל זאת - שלוש נשים, ועוד אימהות? נשמע כמו משהו שצריך לצרוך עם טמפון, חה-חה-חה. אבל הזמנים השתנו (בקטנה) והסרט הפך להצלחה ענקית. רק קחו בחשבון שבגרסת היוטיוב הוא מופיע עם כתוביות באינדונזית.
דוגמה (Dogma, 1999)
כש"דוגמה" של יצא בסוף הניינטיז, הדיבור העיקרי עליו היה תפקידה של אלאניס מוריסט בתור אלוהים. אמנם מדובר ביופי של יחסי ציבור, אבל לסרט יש הרבה יותר מה להציע. קווין סמית' הפך לבמאי קאלט אחרי טרילוגיית ג'רזי ("מוכרים בלבד", "עכברי קניונים" ו"לרדוף אחרי איימי"), והתקציב של "דוגמה" היה גדול משל שלושת הסרטים האלה יחדיו. מאט דיימון ובן אפלק (ששיחק בסרטים הקודמים של סמית') כבר היו כוכבים גדולים בשלב הזה, וסמית' קיבל הזדמנות לקחת את המוח היצירתי והמשונה שלו ולעשות סרט באיכות גבוהה יותר. ואכן, עד היום יש מי שמחשיבים אותו לסרטו הטוב ביותר. הקומדיה השחורה, ששוחטת כל פרה קדושה שקיימת בנצרות, כנראה הייתה מתקבלת פחות יפה בעידן הסובלנות לאחר, אבל אם אין לכם בעיה שצולבים שם לא רק את ישו, מדובר באחת הקומדיות המהנות שתראו.
שבעת הסלילים של יונה וולך (2012)
אם הדמות של יונה וולך מרתקת אתכם, אל תפספסו את סרט הדוקו שמורכב מהקלטות של ראיונות של וולך משנות השמונים, כשהיא הייתה כבר מרותקת למיטתה, מעט לפני שנפטרה מסרטן. הפורמט הייחודי מועצם בזכות הוויזואליה המהממת למדי בסרט. וסליחה שאמרנו "ויזואליה" בסרט על שירה - באמת שלא מדובר במוצר פלצני בכלל.
גברים בחלל (Starship Troopers, 1997)
חייזרים, אנשים יפים, איברים מתעופפים והמון אקשן - אלה החומרים שמרכיבים את גברים בחלל. נשמע לכם כמו יותר מדי מרכיבים בקדרה? זה נכון, אבל "גברים בחלל" הוא לא רק יופי של טראש שאפשר לכבות מולו את המוח, אלא גם משל על כוחן של ממשלות בתמרון האזרחים, והוא מתהדר באסתטיקה פאשיסטית מוקפדת, שהפכה אותו ברבות השנים גם לסרט מוערך למדי. אה, כן, וחפשו את ניל פטריק האריס בתפקיד לא אופייני.
השזיף של דון (Don's Plum, 2001)
סרט אינדי בתקציב נמוך להפליא ובכיכובם של לאונרדו דיקפריו וטובי מקגווייר, שקיבלו שכר של כלום וחצי עבורו. הסרט, שצולם בשחור לבן ועוקב אחרי חבורה של צעירים שחופרים אחד לשני במהלך ארוחת ערב, מוקף שערוריה ותביעות משפטיות, כיוון שדיקפריו לא רצה שהוא יצא לאקרנים בארה"ב ובקנדה. רק בשביל זה - שווה לראות במה מדובר.
פריז בוערת (Paris is Burning, 1990)
סרט תיעודי שחוקר את נשפי הדראג הניו יורקיים של שנות השמונים, בתקופה בה להיות קוויר היה אפילו יותר אנדרגראונד מאשר היום. את "המרוץ לדראג", למשל, אי אפשר כמעט להבין בלי לצפות קודם ב"פריז בוערת". אם תרצו להמשיך את הצפייה הקווירית, תמצאו ביוטיוב גם את הסרט התיעודי הישראלי "הזמן הוורוד", שעוסק במהפכה הגאה בישראל של שנות השמונים והתשעים.
מתנחלת (2018)
אחרי שהבמאית התל אביבית איריס זכי לא התקבלה בזרועות פתוחות כשהגיעה לצלם את סרטה הדוקומנטרי בהתנחלות תקוע - היא החליטה להתנחל. היא הציבה מצלמה, שולחן ושני כיסאות מחוץ למכולת של היישוב, וחיכתה לתושבים שיגיעו אליה. מה שנוצר הוא שיח מעניין בין אנשים שלא חולקים אידיאולוגיה, אבל כן חולקים אנושיות.
האלמנט החמישי (The Fifth Element, 1997)
לילו דאלאס - מולטיפאס. הזדמנות מעולה לצפות שוב בקומדיית המדע הבדיוני שמשמשת השראה לתחפושות פורים והאלווין עד היום, ואם אף פעם לא צפיתם בו - בכלל צפוי לכם תענוג. ברוס וויליס הוא נהג מונית וחייל לשעבר, שמוצא את עצמו אחראי לגורל האנושות. לא סיפור מאוד מקורי בעולם הקולנוע, אבל העתיד המדומיין של לוק בסון (שהחל לכתוב את הסרט בשנות השבעים, כשהיה בן 16) הוא צבעוני, מטורלל ומלא בפאן, מה שהפך את הסרט לאחד האהובים של העשור.
האש (Hush, 2016)
אם התאהבתם בקייט סיגל הרותחת בתור תיאודורה ב"מי מתגורר בבית היל", כדאי לחזור אחורה לסרט האימה הזה שהיא מככבת בו, וגם הייתה שותפה לכתיבת התסריט. היא משחקת את מאדי, אישה חירשת ואילמת שכיאה לז'אנר, צריכה להתמודד ראש בראש עם רוצח פסיכופת, כשהיא לא מסוגלת לצעוק או לשמוע דבר. היכונו לפחד.
אגרוף הזעם (Fist of Fury, 1972)
הסרט השני בכיכובו של ברוס לי היה הראשון שלו להיות מופץ בארה"ב, כך שאין פלא שהוא זה שמזוהה איתו יותר. אתם באמת צריכים עוד מידע חוץ מהמילים ברוס לי? מדובר בסרט אמנויות לחימה (דה), בו ברוס לי נוקם את מותו של המאסטר שלו, תוך שהוא נלחם גם בגזענות כלפי האומה הסינית.
סינדרלה (Cinderella, 1997)
גרסת הלייב אקשן לאגדה הידועה הייתה לא פחות ממהפכנית - הזמרת ברנדי הפכה להיות האישה השחורה הראשונה לשחק את סינדרלה על המסך, כשהפיה הטובה היא וויטני פאקינג יוסטון. וכל זה מחזמר עם שירים סוחפים שכתבו רוג'רס והמרשטיין, כן? הסרט כולל עוד ליהוקים מעולים כמו וופי גולדברג וג'ייסון אלכסנדר, והוא מתאים במיוחד לצפייה משפחתית, כי הילדים שלכם יהנו ואתם - ממש לא תסבלו. בכל זאת וויטני יוסטון.