בטח שמתם לב שביממה האחרונה שלל סלבס מציפים אותנו בתמונות של הדבר האהוב עליהם – הם עצמם, כשעל ידם כתובה המילה "stop". באנגלית בשביל הקוסמופוליטיות, באינסטגרם בשביל המגניבות, ועם חתולים בשביל המסורת. מדובר בקמפיין שמטרתו המוצהרת היא לא להיות פוליטי, אלא פשוט לקרוא להפסקת הטרור. כן נטלי דדון, בהצלחה עם זה.
בעד "עמוד ענן"? נגדו? חש כלפיו רגשות סותרים ומורכבים? לעולם לא תדעו, כי לא להיות פוליטי זה משפט המפתח. לא פלא שהקמפיין הזה סחף אלפי אנשים, מאות סלבס ועשרות אנשים שחושבים שהם סלבס. הוא לא דורש מהם להביע שום עמדה, רק להשתתף. הרי להגיד שאנחנו לא אוהבים טרור זה אמורפי ולא מחייב כמו להגיד "אנחנו רוצים שלום", "רצח זה דבר מבאס" ו"כולנו שונאים פדופילים".
למחות זה דבר אמיץ ויפה, אבל זה לא מה שמשתתפי הקמפיין הזה עושים, הם פשוט אומרים את המובן מאליו ועושים את זה בצורה הכי מעורפלת שאפשר. זאת יכולה להיות מחאה וזאת יכולה להיות פרסומת למשקה אנרגיה, אין באמת הבדל.
אין ספק שהמטרה של כולם טובה, אבל זה לא הופך את כל הקמפיין הזה לפחות פשטני, כזה שלא מעז לנקוט עמדה ולכן מתאים בול לכל אותם סלבס שנורא רוצים שישמעו עליהם, אבל לא רוצים להרגיז אף אחד. שחס וחלילה לא יצאו עליהם כמו על בר רפאלי, שבסך הכל צייצה שהיא "מתפללת לשלום האזרחים בשני הצדדים".
מאז ציוץ ההוא בר מותקפת מכל הכיוונים (כולל מכיוונו המפחיד למדי של הצל) כי היא העזה להגיד שגם חייהם של תושבי עזה חשובים. ומסכנה, גם היא בסך הכל ניסתה לא להיות פוליטית, כהרגלה, אבל כרגע גם לא לשנוא זאת עמדה פוליטית (וכנראה שכל אלה שתמיד כועסים על סלבס על כך שהם לא מביעים דעה, יהיו הראשונים להיכנס בהם כשהם כן).
אז כן, הויראליות של הקמפיין מדהימה, אבל ויראליות זה כל מה שיש בו. קל להפיץ אותו לכל עבר אבל כמו דברים קלים אחרים, גם כאן הסיבה היא שהוא פשוט ריק.
