השחקן כריס המסוורת' חווה בימים אלה חוויות קצת אחרות מכפי שהוא מורגל אליהן, כאשר הוא נאלץ בראיונות לענות על שאלות שקשורות למבנה הגוף שלו והמראה החיצוני. איזה סיוט, אנחנו יכולים רק לדמיין. אבל הפעם, המסוורת' לא מקבל מחמאות ודברי הערצה על שריריו המשורגים, אלא על השינוי הפיזי המגחיך שעבר בשביל תפקיד אל הרעם ב"הנוקמים: סוף המשחק". זו גם ההזדמנות לומר שאם, אחרי חודשיים בקולנוע, עדיין לא צפיתם ב"סוף המשחק", הכתבה הזו תספיילר לכם את הסרט. 

ב"הנוקמים" האחרון, גילם המסוורת' גירסה עבת בשר ומעט מוזנחת של דמותו ת'ור, שהעלה במשקלו בעקבות התבוסה מול ת'אנוס, ובילה את הסרט כ'ת'ור השמן' או ת'ור העבה (Thicc Thor)  כפי שהוא נקרא על ידי המעריצים. המסוורת' אמנם השתמש באביזרים ותותבות ולא נאלץ לעלות במשקל לצורך התפקיד, אבל עדיין נראה והרגיש כפי שמעולם לא חווה בעבר. "זה היה יום מאוד מוזר בעבודה" נזכר המסוורת' בראיון לדיילי טלגרף האוסטרלי, "החליפה שקלה משהו כמו 40 קילו אז היא הייתה מאוד כבדה. זו הייתה חליפה של תותבים מסיליקון עם רוכסן מאחורה, ובכל רגע, אנשים הגיעו ונגע בבטן שלי. עכשיו אני יודע איך בת הזוג שלי הרגישה כשהיא הייתה בהריון".

"כמו כן קשרו לי משקולות לזרועות ולרגליים כדי לגרום לי לנוע בצורה אחרת", הוא נזכר, "אבל נהניתי מכל הטרנספורמציה הזו ומהחופש לעשות מה שרציתי עם הדמות. במיוחד אחרי שגילמתי אותו שוב ושוב ושוב, אז אתה נעול בתוך ציפיות מסוימות. זה סוג של שבר את התבנית לחלוטין ואפשר לי לקחת סיכונים נועזים".

באותו הקשר נשאל המסוורת' שאלה נוספת שבדרך כלל מופנית לשחקניות - איך הוא משלב בין היותו אב לשלושה ילדים (בת בגיל 7 ותאומים בני 5) לבין הקריירה שלו. "זה קשה", הודה, "אבל אנחנו ברי מזל מספיק בשביל לטייל בייחד ברוב הסרטים שעשיתי. יש לי את האישה הטובה ביותר בעולם (אלזה פטקי) שמאזנת בין הכל ומטפלת בכל העניינים שאני לא יכול, אבל זו עבודת צוות שמשתנה כל הזמן. מישהו אמר לי פעם כשאתה חוזר הביתה ונכנס בדלת אחרי שנעדרת מהבית, התגובה הראשונה היא החשובה ביותר. אני תמיד חושב על זה אחרי שאני יורד ממטוסים, ואם אני לחוץ אני מנער את זה לפני שאני נכנס הביתה, כי כשאני בבית אני מוודא שאני בבית".

המסוורת' ציין כי כעת, לאחר "הנוקמים: סוף המשחק" ו"גברים בשחור אינטרנשיונל" הוא יוצא לחצי שנה הפסקה: "יש משהו שאולי אעשה בינואר אבל זה לא 100 אחוז סגור. אני אוהב את הבלתי נודע, בניגוד לעשור האחרון שבו תמיד תכננתי שלוש או ארבע שנים קדימה. זה נחמד לא לדעת מה מגיע ולהיות קצת יותר אקספרמנטלי עם הבחירות שלי ולראות מה הלאה".