במהלך החודש האחרון, חלק מקוראי העיתון "ישראל היום" שמו לב שטוריה של העיתונאית והסופרת אמילי עמרוסי כבר לא מתפרסמים בעיתון. בפוסט שפרסמה עמרוסי בחשבון הפייסבוק שלה, סיפרה שלפני כחודש קיבלה טלפון ממערכת "ישראל היום" בו נמסר לה שהיא מפוטרת ממקום עבודתה. "לא קדמה לזה שום אזהרה, הקדמה, איתות", כתבה עמרוסי בפייסבוק. בפוסט המפורט שכתבה, עמרוסי סיפרה על הבית החדש שעברה אליו עם ארבעת ילדיה, בתור מפרנסת יחידה, ועל המשכנתא החונקת שלקחה.
"העילה הרשמית שנמסרה היא 'צורך ברענון'", הסבירה עמרוסי, "הפיטורין לא קשורים לבעיה מקצועית או שיקולים מערכתיים: הובעה באוזניי בשימוע שביעות רצון מלאה מתפקודי". בנוסף, היא סיפרה בפוסט כי נשאה ונתנה בניסיון לשמור על משרתה. "הצעתי שיקצצו במשכורתי, או שיתנו לי לעשות עבודה של שני אנשים", כתבה, אך הצעותיה לא התקבלו. בדיווח בנושא ב"גלובס" נכתב כי מקורבים לעיתון מספרים ש"הסיבה שפוטרה היא בין היתר השכר הגבוה שקיבלה... על פי המקורות, עורך 'ישראל היום' בועז ביסמוט הציע לה לכתוב במקומות אחרים בעיתון על נושאים פוליטיים תמורת תשלום נמוך יותר, אך עמרוסי בחרה שלא". יש לציין שגרסה זו לא עולה בקנה אחד עם הפוסט של עמרוסי, שכתבה בו כי הציעה למנהליה גם לסקר ולערוך תחומי עניין אחרים בעיתון.
עמרוסי, שמנחה תכנית רדיו שבועית עם הפרופסור יובל אלבשן בכאן רשת ב', התבטאה לא פעם נגד מדיניות ראש הממשלה בנימין נתניהו. בתכניות ששודרו בסמוך לפיטוריה אמרה, בין השאר, "נתניהו פספס את ארבע השנים של הממשל הידידותי של טראמפ ולא פעל למען מדיניות ימין. הוא אמנם מנהיג טוב אבל לא מנהיג ימין". ב-18.12, אמרה שנפתלי בנט הוא היחיד כיום עם תכנית כלכלית סדורה, ושלא מקשיבים לו "מסיבה אחת", וש"כולם יודעים מה היא".
בשיחה עם mako, עמרוסי אומרת: "אני מאוד מצטערת על זה. זה מקום שאהבתי ורציתי להמשיך לעבוד בו. אני מאוד אוהבת את האנשים שם, ולא יכולה להגיד שום דבר רע על העיתון. אלו אנשים שעבדתי איתם שנים ואני חושבת שהם עושים עיתונות טובה. אני מרגישה שהפיטורים שלי לא מוצדקים, אבל העיתון מוצדק. העיתון טוב. כותבים בו עיתונאים מצוינים".
מאז פיטוריה, הקימה עמרוסי עמוד הדסטארט לקראת הוצאת שלושה ספרים שיורכבו מהטורים שפרסמה במהלך השנים. ההדסטארט, שעלה לפני פחות משבועיים, שם לו ליעד 100,000 שקלים להוצאת הספרים, ובינתיים - ובעיקר מאז פרסום הפוסט של עמרוסי - עבר את היעד שהוקצב לו בכמה אלפי שקלים. "הצטברו לי המון טורים, ועם הקורונה התפנה לי הזמן בגלל ביטול ההרצאות וסדנאות הכתיבה שאני מעבירה, ואיגוד טורי לספר היה החלום שלי, והתחלתי לעבוד על זה", מספרת עמרוסי. "בזמן שפוטרתי האצתי את זה יותר והקמתי את ההדסטארט. על הוצאת הספרים עבדתי בלי קשר לזה. זה יכול לעזור לי כמישהי בלי פרנסה עכשיו, אבל זו לא הייתה המטרה. המטרה הייתה ספרותית, לא ממניע כלכלי".
היו בינתיים עוד הצעות?
"אני מקבלת המון הצעות. זה כיף וממש מחמיא. גם מכלֵי תקשורת, גם מגופים גדולים במשק. אפילו הצעות חמודות, כמו 'אם את צריכה ספרית אני מוכנה לספר אותך בחינם'. אנשים פשוט חמודים ונותנים לי הרגשה שמחזירים לי על כל השנים. אני מרגישה שכל הדברים שעשיתי, בין אם התפרנסתי מהם ובין אם לא, עשיתי כדי להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר, וממניעים טהורים, וממש כיף לראות שאנשים הרגישו את זה, ומחזירים לי עכשיו אהבה."
ומה את רואה באופק?
"כמו שכתבתי בפוסט שלי, אני מרגישה כמו כדור בייסבול שהעיפו אותו ואני עכשיו בתוך התעופה. אין לי מושג איפה אני אנחת. אני לא יודעת, אני כמה שעות אחרי פרסום הפוסט. אני מקבלת מלא סוגים של הצעות, וזה באמת מחמיא. בחודש שמאז הפיטורים, הטיפ שקיבלתי מכל החברים היה 'תסתירי את זה שפוטרת, זה לא טוב לביזנס, אסור שיידעו, את צריכה להגיד שהכל טוב ולבנות את עצמך מחדש', אבל אני בנאדם כל כך כן שלא יכולתי להמשיך עם העמדת הפנים הזאת שאני יוצאת לדרך חדשה. נפגעתי מאוד ועל לא עוול בכפי, והרגשתי שאני צריכה להגיד לקוראים שלי לאן נעלמתי. יש משהו מאוד הדדי בתקשורת עם קוראים - מיילים שקיבלתי מסבתות מבוגרות ונערות בנות 17 שמחוברים לכתיבה שלי. שאלתי את עצמי, איך אני מגיעה לכל האנשים האלה ומספרת להם שלא עזבתי אלא שהעזיבו אותי? זאת הייתה המטרה של הפוסט: רציתי לספר להם שאני אוהבת אותם ושלא הייתי עוזבת אותם. אהבתי את מה שעשיתי ועשיתי את זה טוב, ואני ממש לא יודעת מה הנימוק לפיטוריי. זאת תעלומה".
ואת מרגישה שקיבלת את האפשרות להיפרד מהקוראים שלך כמו שצריך? גם מהסבתות?
"אני לא יודעת אם זה חופף עם האנשים שמקבלים את עיתון 'ישראל היום' בסופר ליד הבית שלהם הם האנשים שמחוברים לפייסבוק או למאקו. אם יש מישהו שיש לו דודה מבוגרת שקראה ואהבה אותי ולא מבינה לאן נעלמתי, תעביר את המסר הזה אליו!".
על פרסום הפוסט, שבפחות מיממה זכה ליותר מ-7,000 לייקים ומעל 250 שיתופים, עמרוסי אומרת: "בזה שהוצאתי את זה החוצה, זה שחרור מאוד גדול, גם רגשית וגם מעשית. זה משהו שאפשר ללמוד. כל כך הרבה אנשים שנמצאים עכשיו בלי עבודה: פשוט לקום ולדבר על החשש ועל החרדה ועל הכישורים שלהם ועל מה שהם יכולים לתת לעולם. ואולי בדרך הזאת, של כנות, יבואו לאנשים עם הצעות עבודה ויהיה יותר קל. די להעמדת הפנים של 'עזבתי ואני מאושר כי אני משקה את הגרניום ומגדל מחמצת'. הרבה אנשים הועזבו ועוברים קושי, ומותר לדבר גם על הקושי. לא לחשוש לחשוף את הפגיעות, כי אנחנו בני אדם יותר מעניינים כשאנחנו פגיעים".